שואלת יקרה,

הייתי רוצה לפתוח בכנות במילים: "אחות יקרה" אף על פי שאינני מכירה אותך. ליבי יוצא אלייך… אפתח בגילוי נאות ואומר לך שגם אני בעלת תשובה קרוב ל-30 שנים ברוך השם, והסוגיה שאת מתמודדת איתה מוכרת לי היטב, והיא ממש נפוצה בקרב בעלי תשובה. קראתי את הדברים שכתבת והם נוגעים ללב ברגישות, בפשטות ובכנות שלהם. אשתדל לענות לך כמיטב הבנתי, ואחלוק איתך מניסיוני ואת "כבר ילדה גדולה…" תקחי מזה מה שמתאים לך.

ראשית, אנחנו נמצאים בתקופה של בירורים מאד גדולים בתפיסת עולם כעם וכיחידים. נדמה לי שמאז ה- 7/10 הבירורים האלה לא פוסחים על אף אחד, אלא שיש נפשות רגישות יותר שחוות את הבירור הזה על בשרן ממש ביתר שאת, וכבעלי תשובה אנחנו ב"קבוצת סיכון" לרגישות הזו. אנחנו מכילים בתוכנו בעל כורחנו חלקים מהעולם החילוני – ישראלי שבו גדלנו, חלקים מהעולם האמוני – תורני – הלכתי שבו בחרנו ואליו אנחנו מחוברים בלב ונפש, וחלקים מהעולם החברתי – חרדי שבו חלקנו חיים ומגדלים בו את דור ההמשך. מתקיים בתוכנו פסיפס רגשי – אמוני – חברתי מיוחד במינו, לפעמים זה פסיפס קצת חריג בנוף הכללי. הפסיפס המיוחד הזה יכול להיות ברכה עצומה בשבילנו כפרטים וכבעלי משפחה ובשביל החברה והעם שלנו, וחלילה יכול להיות מעמסה כבדת משקל שמסרבלת ומקשה. זה תלוי בטיב הבירור שלנו… הברכה טמונה ביכולת להכיל את המורכבות ברגישות, והמעמסה היא תולדה של קהות חושים או התכחשות לחלקים עמוקים בתוכנו.

באמת אחד הכוחות ששמרו על עם ישראל בגלות היה היכולת להתבדל ולהתנהל במתכונת של עם לבדד ישכון, ולדעתי, גם היום יש לזה מקום (בוודאי ביחס לאומות העולם ובסוגיות חינוכיות). יחד עם זאת, נראה לי שכבעלי תשובה אנחנו אנטי-תזה לתנועה הזו של הנבדלות. בקיום שלנו מתחברים אצלנו כל העולמות בין אם במודע או שלא במודע, בין אם נבחר ונרצה ובין אם לא. תשמעי שיעורים של הרב אורי זוהר ז"ל, גם אחרי 40 שנות תשובה אי אפשר למחוק את החלקים הרגשיים והחווייתיים של גרסא דינקותא… איך שלא נסתכל על זה יש לנו עבודת בירור מיוחדת במינה, כל הזמן לעשות הפרדות בין מה שתורני – אלוקי למה שהוא חברתי – אנושי. אדם לעמל יולד.

שמעתי לפני שנים רבות שיעור מהמחנך הדגול הרב יעקובסון שליט"א שבו הוא תיאר בשם אחד מגדולי ישראל (אם זכרוני לא מטעה אותי הוא מספר את זה בשם רבו, אבל אני לא בטוחה) את ההתמודדות שמצפה לבעל תשובה אחרי שאורות התשובה כבים והוא נוחת לקרקע המציאות בחברה החרדית ורואה מקרוב את כל הפערים בין התורה שלמד ליישום שלה בפועל בקרב המון עם (בלי חלילה לקטרג על אף אחד מישראל!). הוא אמר שבעצם המפגש עם הפער הזה הקב"ה כביכול שואל כל בעל תשובה – במה אתה בוחר עכשיו? בי ובתורתי או בחברה? בתרגום חופשי אני מוסיפה – לאן את מפנה את תשומת הלב שלך כשאת בקונפליקט? לרצון השם? להלכה שכתובה בשולחן ערוך או למה ש"העולם" מוכר לך כ"מוצר חברתי"?

בתהליך תשובה שלי גיליתי שגדולי ישראל הם אנשים אמיצים מאד בדרך שבה הם חיים חיי אמת. מי שזכה להכיר מקרוב יודע כמה מרחק יש לפעמים בין האומץ הנוקב שלהם לבין מה שלכאורה מקובל בחברה. זה נושא עדין ואין בכוונתי להיכנס אליו, אבל מה שאני מנסה לומר לך שלעניות דעתי, על כל אחד ואחת מאיתנו יש תביעה כזו לחיות חיי אמת. זה בירור עדין שדורש ידיעת תורה והלכה וגם הקשבה ללב, למי שאת, לדברים שמקודשים בעינייך (וכן, החיילים שלנו שמוסרים נפש עלינו הם באמת חיילים קדושים, תעייני פעם בשו"תים בנושא של הרוגי מלכות, תגלי דברים מפעימים). כנ"ל לגבי העדפות שלך לגבי המוסיקה שאת אוהבת לשמוע אם היא נקיה ופותחת לך את הלב (ובשנים האחרונות יש שפע של יוצרים שמביאים לעולם מוסיקה מעולה בכשרות).

גם אהבת ישראל וסלידה משנאת חינם (ולא משנה על איזה רקע היא) היא ערך עליון, ובעולם של בעלי תשובה יש לנו לעיתים חיכוך עם הנושא הזה. לחלוקה בין העדות יש מקום של כבוד כשיש כבוד הדדי בין העדות (בכל זאת, מנהגי העדות בישראל מקורם בקודש), אבל כשזה מוביל להכפשה או פירוד אז ברור שנרצה להתרחק מזה, זה באמת לא שייך לנו. לי באופן אישי כואב היחס בין חרדים וחילונים ולאחרונה, בעוונותינו, הצטרף גם שיסוי בין דתיים לחרדים. נדמה לי שכבעלי תשובה אנו חווים את כאב הפילוג הזה בעוצמות גדולות יותר, ואולי אני טועה וכל בעל נפש מרגיש ככה?

לסיום, אני בעיקר רוצה לומר לך שאותם הדברים שצורמים לך מבחינה חברתית מזמינים אותך לבירור, קוראים לך לשאול את עצמך – לאן את שייכת? מה את בוחרת? מה חשוב לך? איך את יכולה לפעול טוב יותר בסיטואציה שהקב"ה מראה לך? בטח שזה לא אמור להרחיק אותך מיקירייך, מבעלך ומהילדים בפרט כשאת מתארת שטוב להם במקומם. אולי זה לא קל לחיות ככה, אבל אני חושבת שעצם זה שאלה הם הדברים שמעסיקים אותך, זה אומר שיש לך לב להרגיש את מה שבאמת מצריך תיקון. ואם יורשה לי להוסיף, אז אולי אולי אולי לזה מתכוונים כשמדברים על צער השכינה בגלות? אשרייך שהקב"ה חולק איתך את הצער שלו…

בתפילה שנזכה במהרה לראות עולם מתוקן במלכות ש-די,

שירה ק.