בס"ד

ברכת שנה טובה לך בחורה יקרה.

אמנם את שאלתך שלחת לקראת אלול ולצערי הרב לא הצלחתי להגיע אל מענה. אולם עתה בימי התשובה והסליחה ובאווירתם אני מעמיקה בדברייך מתוך הערכה רבה, בידיעה שלפחות ילוו אותך לקראת יום הכיפורים.

הערכתי על כך שלמרות ההתרסקות ותחושת האין מוצא את מצאת זמן ומילים לכתוב לנו. לחפש דרכים להתרומם ולצאת מן המנהרה.

עצם הפניה שלך מוכיחה שבקצה השחור- יש אור. והאור הזה- הוא הבחירה שלך לא לשקוע. להיאבק, לגייס אותנו!

כבר שבועיים שאני חושבת מה אכתוב לך. הצלחת להפעיל את גלגלי מוחי ומיתרי ליבי. בחורה כזו אינה בחורה אבודה.היא בחורה שיש בה כוח לעבודה. וכשקראתי בשאלתך שוב ושוב גיליתי שמתוך דברייך נזרעים זרעים של תקווה.

אני שומעת ממך שיש לך תכנית. אנשים בדיכאון עמוק אינם יודעים לדמיין את עתידם לעומת זאת את מספרת שיש לך תוכניות לצאת וללמוד לימודים גבוהים. אז עוד אור מסתמן בקצה המנהרה.

אור מספר אחת: את בעצמך.

אור מספר שתיים: היכולת שלך לגייס עזרה.

אור מספר שלוש: תוכניות לעתיד.

ועכשיו עוד כמה מילים: לפי התיאורים שלך מסתבר בסבירות גבוהה מאוד שעברת טראומה מינית. את צריכה למצוא מטפלת טובה שתעזור לך לאט לאט לפרק את מה שקרה ולהבין ולהשתחרר.

לעניין הטיפול:

אם זה מה שהיה בעברך זה מצער וכואב ,אך ממש לא אומר שכך חייך אמורים להמשך. ישנן נשים רבות שעברו קשיים ופגיעות ובנו לעצמן חיים לתפארת עם הרבה משמעות, שליטה ותוכן. קשה אמנם ללכת אחורנית ולעשות ניקוי ארובות יסודי. אולם זו חוויה ששכרה בצידה והיא מאפשרת אחר כך חיים טובים יותר.

אם את שואלת את עצמך מהי עבודת השם שלך לעת הזו? נראה לי שהמצווה הכי גדולה כרגע, יותר מהקפדה על תפילות סדירות או לימוד מוסר היא להשתדל ללכת לטיפול. את כותבת שאינך יכולה לפתוח בינך לבין עצמך את הטראומות. ואת ממש צודקת. אי אפשר לבד. כדי לטפל בעצמך את לא יכולה להישאר עם זה בבדידות. את חייבת כמצווה דאורייתא! לעשות זאת בחברת אשת מקצוע מיומנת שתעזור לך להתבונן בדברים ביחד ולשאת איתך את המשא הזה.

לעניין התפילות:

התפילות הארוכות של ראש השנה הן פסגה גבוהה מאוד שנועדה כדי ליצור מרחב לבני אדם לפתוח את הלב אולם אף אחד (למעט אולי קדושי עליון…) לא באמת מצליח להתכוון בהכול. תפילות החג המתמשכות הן כמו בר באולם שמחות חגיגי ויוקרתי- אי אפשר באמת לאכול גם מהסושי, גם מהבשר וגם מהמאפים. יש שפע וכל אחד בוחר לו כלבבו. כך גם מול מחזור התפילות- יש תפילות מפחידות, יש תפילות מרוממות, יש תפילות שמעוררות געגוע לעולם טוב יותר, יש תפילות שמבטאות כמה קשה לנו כבני אדם עם ניסיונות. נסי לדפדף או להעביר בראשך לפני יום כיפור את הקטעים ובחרי לך אחד שתרצי לזמזם, או לחשוב עליו, או אפילו לעצום עיניים ורק להקשיב לחזן כשהוא מגלגל את הבקשה על שפתיו.

זה הכול. חכמי היהדות מכל הזרמים מדברים על רגע אחד, מילה אחת, תנועה אחת קטנה שפותחת את שערי הלב.

אין זה מתפקידך כרגע בכלל להאריך בתפילות או לדקדק בדקדוקים. מצוות התשובה שלך לשנים הקרובות היא ללכת לטיפול! לדאוג לרווחתך הנפשית, למוסיקה טובה, לאוויר צח, לכל מה שמשמח את רוחך וגורם לך להתרומם קצת מן הדכדוך.

עוד שתי נקודות אור במכתבך שמסגירות כי למרות הקושי יש בך כוחות:

אור רביעי: את כותבת כי יש בך ערנות לסבל של אנשים סביבך. הסבל שלך לא אטם אותך לחוש בסבלם של אחרים. זה סימן נהדר לבריאות ולכוח. כי אנשים במצב חמור ממש מאבדים קשר וקשב לעולמם של הסובבים אותם.

נסי לחשוב כיצד את יכולה להפוך את ראית האחרים שלך לתנועה קטנה במציאות. אולי פשוט להתעניין בשלומו של מישהו סביבך. בלי נקיפות מצפון, בלי מחשבות רבות. רק לשאול- איך את היום? אכלת? שתית? שמעת משהו טוב?

אפשר גם לפרגן:

השמלה שלך יפה.

האיפור שלך משתלב יפה עם צבע השיער.

אני שמחה לראות אותך.

הפכי את הרגישות לזולת שמכבידה עלייך למקור של כוח בעבור אחרים. כמאמר משפט המגנט שעל המקרר: "אם אבדה לך התקווה, ספר עליה לאחרים."

והכי חשוב הוא האור החמישי. את כותבת כי האמונה לא עזבה אותך. אמונה היא מלשון אמון. מי שמאמין מספר על עצמו, גם אם הוא לא ממש יודע את זה, כי יש בו אמון ביחס לקב"ה, לעולם, לעצמו, ולעתידו שלא יישאר כמו שהוא אלא ילך ויזרח, ויגבר ויגדל.

מאחלת לך שנה טובה ומתוקה. התקדמות תקווה וצמיחה.

שנה שבה תתחילי לעשות מהעבר שלך תחנת זיכרון שממנה תפליגי למקומות נפלאים ומשמחים.

אתי