אני לא יודעת איך להתחיל
קשה לי לחשוב על זה שאני לוקחת זמן למישהו שלישיה לי על השאלה(קשה לי לתפוס מקום,ולקבל)
אבל בכל זאת אני ישאל,ותודה רבה למי שעונה,עבודתכם היא עבודת קודש,ושכרכם כנראה גדול מאוד…והלוואי שאלוקים ימלא כל משאלות לבכם לטובה..
השאלה המרכזית שלי היא מה אלוקים רוצה ממני
אני ילדה שעד לפני שנה הייתה נורמלית לגמריי,למדתי בסמינר,הייתי ילדה טובה התחלתי לימודי ראיית חשבון בסמינר,החיים שלי היו מתוכננים ורגילים (לימודים,חתונה, ילדים)
ולפני שנה קרסתי נפשית
התברר שאני כבר 4 שנים בדיכאון סמוי,ועם הפרעות אכילה שלא התבטאו במשקל,(ואני ילדה טובה ניסיתי מאוד לתפקד ,אני חכמה על גבול המחוננת והצלחתי בלימודים,לא חשבתי שיש מקום לכאב שלי שהיה נראה שאין לו סיבה. ממשית ,וכשביקשתי עזרה,כנראה ביקשתי אותה בשקט מדי,וזה מה שגרם לי להיות "שקופה")
הקריסה הנפשית שלי התבטאה בכך שנגמר לי הכוח לגמרי,הפסקתי לאכול כמעט לגמרי,הפסקתי לתפקד,נשארתי רב היום במיטה ופגעתי בעצמי,ורב מה שרציתי היה למות…עברתי מלא תלאות…בסוף אובחנתי עם הפרעות אכילה ודיכאון ממקור פוסט טראומטי ,היום אני בבית מאזן לוקחת כדורים וקצת מנסה להמשיך לחיות ועוד מעט אתחיל לימודים באוניברסיטה…
אני מרגישה שיש לי גם הפרעת אישיות גבולית או פוסט טראומה מורכבת,אבל זה לא אובחן,ואני חושבת שאם אספר לפסיכאטרית היא תגיד שאני מדמיינת…
אני גם מרגישה שעברתי פגיעות מיניות אבל אני לא זוכרת את זה,ומי זה היה,אני יודעת שאני נשמעת מדומיינת,אבל אני מרגישה ממש שזה קרה,אני מפחדת מאוד מבנים,יש לי התקפי חרדה,ולפעמים הגוף שלי מגיב ברעד כשמתקרבים אליו,יש לי תחושה של גועל מעצמי ומהגוף שלי ,לפעמים אני מרחפת מעל הגוף שלי,יש לי סיוטים ,ואני חולמת על זה שאני נפגעת לפעמים…
אבל אולי זה לא באמת קרה ואני סתם דמיינתי …או שאני משכנעת את עצמי שזה קרה….
אני לא יודעת מה השם רוצה ממני
אני לא רוצה לצאת מהאנורקסיה,אני לא רוצה להפסיק לפגוע בעצמי,אני מכורה להרס עצמי,
ואני לא מסוגלת לפתוח אפילו ביני לבין עצמי את כל הטראומות,אני מדחיקה אותם חזק,עד כדי כך שאני לא זוכרת אותם.
וזה גורם לכך שאני מנותקת מעצמי ולכן גם מה' ,אני רוצה מאוד להיות קרובה אליו ,אבל אין לי כוח להתפלל ,אני בבריחה מעצמי והלוואי שהייתי יכולה להתקרב אליו,אבל אני לא מצליחה…אנשים בסביבה שלי סובלים מאוד וקשה לי נורא עם כל הסבל שיש בעולם,על אנשים אחרים אני משתדלת להתפלל,חוץ מזה יש לי אמונה חזקה בה' ,אני מאמינה ממש שזה לטובה ,אבל עדיין רב הזמן אין לי כוח ללמוד מוסר או להתפלל,אני מנסה להיות טובה ומקיימת מצוות,ומקפידה על הלכות אבל מצד שני אני עדיין פוגעת בעצמי,ויש לי סמארטפון.
עוד מעט אלול,ואני ממש בלחץ ,אין לי כוח לאלול,ולחזור בתשובה אין לי כוח לתפילות הארוכות של ראש השנה יום כיפור…
אין לי כוח, באמת שאין לי,
לא הצלחתי ממש לנסח את השאלה מקווה שתבינו- אותה,ואם לא תבינו זה בסדר שלא תענו לי, ואם אתם לא מוצאים זמן לענות,זה בסדר שזה יתעכב,ובבקשה אל תטרחו מידי בשביל התשובה שלי, תשקיעו את זמנכם קודם למי שצריך יותר
דלג לתוכן



2 תגובות
וואו…
איזו שואלת אמיצה ומיוחדת, התרגשתי ממש מהשאלה, מהכנות, מהלב
ואיזו תשובה מדהימה!!!
מאחלת לך מלא מלא כוחות ותדעי שאת נדירההה עם התקוה שלך והרצון להתקרב להשם… מבטיחה לך השם ממש גאה בך מבין ואוהב אותך ואיתך תמיד!!
מלא הצלחות בהכול ורק טוב!!!
אני רוצה להגיד לך שאני ממש מעריכה אותך. בעיקר בגלל שאת מאמינה בעצמך יותר מאשר בסביבה שאומרת לך שאת מדמיינת.
אמנם אני לא אשת מקצוע, אבל לדעתי ומניסיון אישי קטן שלי, גם אם באמת לא חווית טראומה מינית, אולי חווית משהו דומה, כמעט, לא משנה מה, מה שמשנה זה מה שאת חווה ומה שאת מרגישה כלפי זה. ואת כל זה צריך לפתוח בטיפול.
טיפול טוב הוא לא טיפול ששופט אותך אם את אומרת אמת או לא. טיפול טוב הוא טיפול שמאמין במה שאת אומרת, נותן מקום לכל הרגשה/ מחשבה/ משפט שלך, ומקבל אותו. לאורך הטיפול, את בעצמך תדעי לדייק את האמת ולהגיד "מה שאמרתי כך וכך זה לא מדויק, אלא האמת היא כזו" ולעומת זאת תדעי גם לחבר למציאות מה שכן אמת ואחרים רק אמרו לך שזה לא אמת.
מקווה שכתבתי מספיק ברור, אבל חשוב לי מהניסיון שלי לתת לך רק מסר אחד: אם המטפלת שלך סותרת את דבריך ולא מאמינה לך, תדעי שהיא לא מקצועית. הבעיה לא בך, הבעיה בה. ויש מקום ללכת למטפלת מקצועית יותר שתדע ללכת איתך בדרך שלך אל האור.
בהצלחה והמון כוחות.
בעזרת השם עוד תזכרי את המקום שאת חווה היום כחוויית עבר ותהיי במקום טוב יותר.