הזועקת ממעמקים,

שום דבר לא יעצור את הבחירה שלך.

ציינת שאינך פועלת מתוך פזיזות, ואת התכנית שלך פיתחת בשנתיים האחרונות.

אז רגע לפני האל-חזור, אאתגר אותך בעוד כמה נקודות להמשך תכנון:

~ אם אלוקים יצר אותך ללא מטרה, האם זה הוגן להעביר לאחרים את האיברים "חסרי המטרה" האלה?

~ האם את באמת חושבת שאלוקים "פישל" בפס היצור כשנולדת, ויצר אותך בטעות, כמיותרת עבורו?

~ האם הטוב השלם מסוגל לטעות?

את אומרת שאין לך רצון ואינך מחכה לכלום, אך בגוף הזעקה שלך את מגלה את רצונך: לחדול.

ואת כל כך מתאווה לזה וחושקת בזה. זו מטרה שאליה את שואפת.

אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה קשה לקום בבוקר ולהתאכזב שאת עוד כאן, כשכל כך רצית כבר לא להיות.

נפש יקרה, את חלק ללא החלפה בתכלית הבריאה.

ויש עוד מטרות שאליהן את מסוגלת לשאוף, מטרות שימלאו את העולם בטוב שיש בך, בטוב שלא את בחרת ולא את יצרת. אלא טוב אלוקי שקיים מתחת לכל שכבות האבק והבוץ. אך כמו יהלום קבור בשכבות לכלוך, הוא אינו מאבד מערכו אף לא מעט.

חזרה לחיות הפועמת בך:

רצון הוא חיים. ואת רוצה, מאד מאד רוצה. לחדול.

ממה את רוצה לחדול? מאיזה כאב את מחפשת להימלט?

על מה אינך מצליחה לסלוח?

הכאב הבלתי נסבל הזה- הוא הסימן שתחתיו בדיוק מונחת האבן היקרה, אבל הפינה שעליה יכולים חייך להיות מושתתים.

זהו כור ההיתוך שבו את מלוטשת.

את טובה במהותך, ללא תנאי וללא תלות במעשייך.

וגם בבדידותך, את לא לבד.

יש לך את החופש לבחור בטוב.

מאמינה בטוב המהותי והבלתי תלוי שבך,

שפרה

[email protected]