בס"ד

שלום לך שואלת יקרה ואהובה

קראתי את השאלה הכואבת שלך כמה וכמה פעמים היה חשוב לי לדעת שאני מבינה את מה שאני יכולה להבין ממנה עד הסוף. התלבטתי תוך כדי הקריאה על איזה חלק תרצי מענה ובסוף קראתי שבעצם תמצית השאלה שלך היא איך את מצליחה לסלוח לו ולשחרר. חייבת לציין שהתפעלתי מאוד. אחרי כל מסכת האתגרים שאת מתארת מה שאת מנסה להתמקד בו זו הסליחה בשביל להמשיך הלאה – אני ממש מקווה שאת יודעת להעריך את עצמך על כך.

לפני שאנסה בעז"ה להרחיב בתשובה אציין שאני מציעה לך לא להתמודד לבד עם כל הסיטואציה אלא ללכת לאשת מקצוע שתהייה איתך בתקופה הקרובה: גם בעיבוד החוויות והאירועים שהיו ושכעת וגם בליווי נכון לקראת בניית התא הזוגי שלכם בעתיד. תהליך ליווי כזה ייתן לך כח ויבנה אותך לא רק ברמה הזוגית אלא ברמה האישית – ששם זה לב העניין.

אשמח ברשותך לעשות 'זום אאוט' לכל מה שעברת בשנתיים האחרונות על מנת שנצליח להיכנס לפרספקטיבה נכונה על המציאות הנוכחית. את מתארת נישואין שמהרגע הראשון היו מאתגרים. סיפרת קצת על עצמך, הרבה על בעלך ועל המצב האינטימי שלכם שהוא לא תקין. אני מתרשמת מצורת ניסוח השאלה שאת באופייך אישה מעשית ותקתקנית, שאת אוהבת תכל'ס ושאולי היית שמחה עכשיו לנוסחת פלא שתגרום לך לסלוח.

העניין הוא שבחיים זה לא עובד בדיוק ככה. לפני שזוכים להגיע לשלב הסליחה צריך לעבד את כל רגשות הכעס, הזעם והתסכול ו'לנקות' אותם. רק אח"כ הסליחה יכולה להגיע.

לפני שנרחיב על מה זה נקרא "לעבד את רגשות הכעס" אני רוצה לשתף אותך במה שאפשר לקרוא לו "אי השקט שאחרי הסערה". שומעים על זה הרבה פעמים מאנשים שחולים במחלה קשה וממושכת ומתרפאים ממנה, מאנשים שעברו התמודדות כלכלית או משפטית שהסתיימה או כל דבר בסגנון. הרבה פעמים אנשים כאלו מתארים שהם היו בטוחים שכשיחלימו, או כשתגיע הישועה הכלכלית או כשהצדק יצא בצורה כלשהי לאור – הם יהיו שמחים ומאושרים וכבר לא יהיו להם דאגות. ובהרבה מקרים התקווה הזו מתנפצת להם במציאות ההפוכה. דווקא אחרי ההתמודדות עם האתגר – פתאום יש 'ירידת מתח' שגורמת לחולשה, לצער, לקושי, לכאב ואפילו לכעס. דווקא אחרי שהבעיה האמיתית נפתרה פתאום צצות להן בעיות משנה. ההסבר לזה הוא מאוד פשוט: כשיש מערכת התמודדות קשה ומלחיצה הגוף והנפש נערכים לאתגר ומגייסים (בדר"כ ורוב הזמן) את כל הכוחות האפשריים להתמודד עם האתגר. אחרי שהוא מגיע אל פתרונו פתאום יש ירידת מתח חזקה שגורמת לפעמים למערכות להחלש. בזמן ירידת המתח הזו בדר"כ נדרשים לעשות עיבוד של רגשות שלא היה פנאי להתייחס אליהם במהלך ההתמודדות המעשית אם זה רגשות הפחד, האימה, הבהלה מהעתיד, הדאגה, החששות של השפעת הבעיה על 'היום שאחרי' ועוד מגוון רגשות לגיטימיים. אני חושבת שזה בדיוק מה שקרה אצלך. אחרי שנתיים קשות שבהם חווית בעל חסר אחריות, מכור, נמצא במיטה, בדיכאון, לא מתפקד כבעל בשום מישור מהיומיומי עד האישותי – פתאום סופסוף האור בקצה המנהרה מופיע "והוא מסכים לעשות טיפול" פתאום דווקא כשמה שרצית כל כך הולך לקרות ובעז"ה לעזור – את מרגישה את רגשות הכעס והזעם העצומים. פתאום יש מקום לכל הרגשות שהיו גם עד עכשיו רק בכורח הנסיבות לא יכלו לקבל את המענה המתאים. מקווה שההסבר הזה מניח קצת את דעתך בהבנה והסבר של המצב.

איך מצליחים להגיע לסליחה?

הדרך הראשונה להגיע לסליחה היא כמו שאמרנו לעבד את רגשות הכעס והזעם בכמה דרכים במקביל:

1. לתת חמלה ואמפתיה לעצמך בהנחה ואת הולכת או תלכי לאשת מקצוע ובלי קשר ככל שתתני יותר ויותר אמפתיה וחמלה לעצמך – את תראי איך רגשות הכאב על מה שהיה והזעם שמפריע לסליחה ילכו ויתמתנו. אל תחשבי שזה קורה ביום. תני לתהליך תקופה של לפחות שבועיים עד חודש בשביל שתתחילי לראות שינוי.

מציעה לך בכל פעם שעולה בך גל הכעס לומר לעצמך מילים מנחמות, מכילות ומבינות: "וואי איך המצב שלי לא פשוט, איך ההתמודדות שלי מאתגרת, כל כך לא פשוט להתמודד עם בעל במיטה בדיכאון, עם התמכרויות שמעליבות אותי ברמה האישית, עם נישואין מורכבים וטעויות. כל כך קשה לי גם על מה שאני יודעת שעשיתי ושאני לא 'טלית שכולה תכלת' וכו' וכו' חשוב שתמשיכי גם ותתני שיקוף ותוקף לפחדים שלך כמו למשל "אני כל כך מפחדת מהעתיד: מפחדת מהטיפול של בעלי אם יצליח או לא, מפחדת מאיך הנישואין שלי יראו, מפחדת שתמיד הוא יישאר מכור, מפחדת מהמצב הכלכלי שלנו, מפחדת שאף אחד לא ידאג לי אף פעם מפחדת מ…." ככה תמשיכי לתקף לעצמך את הרגשות והפחדים הקשים. המטרה היא לא לשקוע בכאב ולהיות בדיכאון אלא פשוט להקיא את הרגשות הכואבים והתסכול החוצה ובכך לטהר את הגוף והנפש.

אני מציעה לך להרחיב את המשפטים שכתבתי למעלה ככל ותוכלי בתיאור הרגשות, התיסכולים והפחדים שלך בהרחבה. במידה וקשה לך את יכולה לקרוא את מה שכתבתי לאט ובמתינות ולהתחבר למילים – אחרי כמה דקות כאלו אני מאמינה שתרגישי שמשהו בכאב נרגע. ככה בכל פעם שהכאב והזעם עולים. כעבור כמה ימים של תירגול כזה תראי בעז"ה שהכאב מתמתן ונירגע. משהו משתפר לטובה וככה עוד כחודש בערך את תהיי במקום אחר בעז"ה. כנראה גם בהמשך יהיה כדאי לך להמשיך אבל זה יהיה במינון אחר וממקום אחר.

מציעה לך את התהליך הזה לעשות אחת ליומיים גם בכתיבה. פשוט לכתוב ברצף במשך 10 דקות את כל העצבים שיש לך על המצב, את כל התסכול והזעם. כשאת מסיימת לכתוב את פשוט לוקחת את הדפים וקורעת אותם חזק חזק וזורקת לפח. ככה גם במימד המעשי את משדרת למח שלך שהרגשות הללו יוצאים ממך החוצה ואת משחררת אותם.

2. לצעוק – בטח הרבה פעמים במהלך השנתיים הללו (ואולי בכלל במהלך החיים שלך. יכול להיות שגם קודם חייך לא היו כה פשוטים וקלים?) התחשק לך לצרוח וכלאת את הקולות שרצו לברוח לך מהפה. חשוב גם את זה לשחרר – זה מטהר את הנפש והגוף. את יכולה להיכנס לחדר פנימי בבית כשאת לבד, לסגור חלונות ופשוט לצעוקקקקק את הכאב והפחד והתסכול וכל מה שעולה. את יכולה באמבטיה. את יכולה ב"התבודדות" בשדה. שימי לב שאת במקום שמתאים לכך מכל הבחינות. שחרור של הכעס גם במימד הקולי – יקל עליך מאוד.

3. תפילה – אומנם זה לא כתוב ראשון – אבל זה הכי חשוב: תתפללי על זה כמה שאת יכולה: אם בשלב הצעקות של סעיף 2 אם בכלל. ספרי כל הזמן לאבא מה את מרגישה אפשר במהלך היומיום במילים שלך במילים אישיות, אפשר בזמן תפילה שמוקדש לעניין כמה דקות בכל יום. בקשי מאבא שבשמים עזרה. הוא יודע הכי טוב מה את עוברת ועם מה את מתמודדת. הלוואי שתרגישי את ההקלה שאפשר לזכות לה אחרי שיחה טובה עם אבא.

4. להבין שקשה לסלוח – שלוקח זמן חשוב שתביני את עצמך ותתני מקום לכך שקשה לסלוח. כשנפגעים באופן עמוק וממושך ממשהו זה כמו כוויה מדרגה 2 או 3: לוקח זמן להחלים ממנה. לוקח זמן לכל שכבות העור לגדול מחדש, להחלים ולהבריא. גם לגביך תביני שלוקח זמן לסלוח. סליחה היא לא כפתור שלוחצים עליו. היא תהליך פנימי שאנו עוברים עם עצמינו.

5. לדאוג לעצמך – בשאלה פירטת הרבה על בעלך ועל מה שהוא עובר. אני קוראת שאת באמת עוברת התמודדויות לא פשוטות. אני רוצה לבקש ממך לזכור את עצמך בכל הסיפור הזה ולדאוג לך. כשאת תתייחסי לעצמך כמו מלכה אמיתית -החיים ישיבו לך במטבע דומה. תתחילי מלשים לב לרצונות הקטנים שלך: באיזה כוס בא לך לשתות את הקפה בבוקר, מה בא לך למרוח על הלחם היום? איך בדיוק את רוצה לקצוץ את הסלט לארוחה? בכל יום גם תעצרי פעמיים להפוגה יזומה של 5 דק בכל פעם: אם זה פינוק קטן של שוקולד, קריאה של פרק בספר שאת אוהבת, ציור על קנבס, תפירה או כל תחביב אחר.

ככל ותיישמי את הנקודות לעיל באדיקות – אני מאמינה שבעוד כחודש כבר תרגישי איך פחות קשה לך לסלוח ואת מוכנה להיות בשלה לשינוי ויכולה להיות כל קיבול לטוב שיבוא בקרוב אמן.

את לא שאלת – אבל חשוב לי לכתוב לך עוד כמה נקודות:

1. אמצי גישת חיים חיובית. נסי לסגל קו מחשבה שאומר "איך אני ארגיש אם בקרוב אני אגלה שבעלי נגמל?" "איך ארגיש אם אגלה שהטיפול אליו הוא הולך יעיל ועוזר מעל המצופה? איך ארגיש אם הוא יתגלה מהר מאוד כבעל שיודע לאהוב ולפנק ולקחת אחריות?" נכון שתרגישי שמחה ומאושרת? נסי להתחיל לגרום לעצמך להרגיש זאת כבר עכשיו: אם ע"י קנייה שמשמחת אותך, אם ע"י קריאה של ספר איכותי או מה שעושה לך טוב. ר' נחמן קורא לזה "ללוות שמחה מן העתיד" זה להכין כלי לשפע. זה להגיד לרבש"ע – אני כבר שמחה עכשיו ככל ואני יכולה בלי קשר לנסיבות. בבקשה תדאג שיהיו לי סיבות אמיתיות לשמחה הזו.

2. נסי למצוא בבעלך נקודה אחת טובה ולהגיד לו עליה – אני לא יודעת אם תצליחי ליישם את העצה הזו כבר כעת – אבל יכול להיות שכבר עוד כשבוע שבועיים תראי שאת מסוגלת. בין כל הקשיים והחסרונות שאת רואה בבעלך נסי למצוא משהו אחד קטן שאת אוהבת בו. נסי להיזכר מה כן היה בו שגרם לך להינשא איתו. למצוא משהו אחד שיש בו: איזה גומה בלחי שאת אוהבת, אולי תסרוקת, חיוך, שיניים ישרות – זה לא חייב להיות משהו עצום. נסי להיזכר בזה כמה פעמים ביום. אפילו אם יכולה מידי יום או כמה ימים נסי למצוא נקודה טובה אחרת. מה שמתמקדים בו גדל – ואני רוצה שראיית הטוב שלך בבעלך – תגדל ותביא לאהבה.

בהמשך, העצה הזו למתקדמים ממש ולמיטיבי לכת היא גם להגיד את זה לבעלך, בקטנה, לא חייבים משהו רציני: אפשר להגיד לו: איך אני אוהבת את התספורת שלך, את הגומה שלך, את מה שאת מחליטה – משהו באמירות האלה מקרב ומסיט את השיח מלדבר על מה שקשה למקומות אחרים. זה נותן הפוגה ואולי יתן כח לבעלך לעשות את השינוי המיוחל. היי קשובה לעצמך. עשי זאת ממקום אמיתי ולא מריצוי. רק אם מתאים לך.

3. היי בקבלה – אחד הדברים שהכי מספקים גבר זה להיות בעמדת המשפיע והנותן לאשתו. מעבר לטיפול האישי שלו ושלך ומכל המסביב את ממש עכשיו בסיום קריאת התשובה יכולה לחשוב על משהו בו את תהיי בעמדת הקבלה ממנו: אם זה בלעזור לך לקצוץ סלט, להוריד לך משהו מלמעלה או לבקש ממנו להרוג מקק. ככל ואת יכולה תבקשי ממנו בצורה נעימה "אני ממש אשמח שתעזור לי להוריד מלמעלה את הקרטון – אין לי כח לטפס על סולם, זה כל כך ישמח אותי" אח"כ את יכולה להגיד "וואי, אתה אלוף. נס שעזרת לי" לתת לו את התחושה שהוא הגבר המושיע שלך. במעשים קטנים ובפסיעות קטנות אני מאחלת לך שתצליחי לסלול לכם דרך שיהיה נעים בה לשניכם

4. תזכרי, תאמיני ותתפללי ל"ישועת ה' כהרף עין" – ממש כמו שהעין נסגרת ונפתחת ולא רואים את ההינף – כך גם הישועה יכולה להגיע פתאום. זה שעכשיו מצב סיוט – לא אומר שככה יהיה תמיד ולהרבה זמן. שמעתי הרבה סיפורי ניסים וקיצורי דרך. מאחלת לך בקרוב גם אצלך

שולחת לך הרבה אור וחמלה, מאחלת לך שתרגישי סייעתא דשמיא פרטית שמלווה אותך ומרפדת לך את הדרך ובתקווה שתעלו על דרך המלך בבניית בית נאמן ואמיתי

איתך בתפילה

רותי