שלום לך, יקרה.

ראשית, הרשי לי להעריך אותך. קבלי ממני חיבוק גדול על ההתמודדות במסלול החיים שהותווה לך מלמעלה.

לא קל לעבור מציאות חיים מורכבת כל כך, ולפגוש את עצמך בגיל 34 ללא ילדים, ללא משפחה, ועם רקורד שמרגיש לך מבייש.

לא בסתירה, תרשי לי להשיב לך את השאלות שמכאיבות לך?

למה את מתביישת מהגיל ומהסטטוס? למה קיבלת בחורים שמתייחסים אלייך רע? האם את אשמה?

תחשבי עם עצמך, תרשי לך להיות גלויה גם במחיר של אמת מייסרת..

עכשיו תמשיכי לקרא.

רגע, שניה לפני כן.

יכול להיות שתחלוף במוחך מחשבת זלזול, והיא לגיטימית. מתסכל נורא לשמוע את אלו שיושבים להם על השמנת במגדלי השן ומטיפים לכל מי שהם רואים תחתם. שהם דורשים מהם כיווני מחשבה שמעולם לא נדרשו לכך. אז זהו, שלא.

בנימה אישית, אישית מאד, אגלה לך שהכרתי את המצב מקרוב מאד. נישאתי בגיל קרוב לגילך העכשווי. התמודדתי מול משבצות דומות לשלך. רק מהמקום הזה אני פונה אלייך בהרבה אהבה.

עכשיו באמת תמשיכי לקרא

מבלי שאשמע את התשובה, לכאורה קיימת בך תחושת אשמה. פה המקום לשאול אותך – למה? מדוע את חשה אשמה לקשרים הבעייתיים שהיו עד כה?

זו שאלה שאת, ורק את, תוכלי לענות. לאחר שהתשובה תהיה ברורה לך, תוכלי להתקדם הלאה. אבל כל עוד לא תערכי את הבירור עם עצמך, תישארי תקועה באותו מקום.

היום, כשאת בת 34, האם רק הסיפורי השידוכים הורידו לך את הביטחון? לפני כן לא היית כזו?

מעמד של אשה גרושה בציבור שלנו הוא לא מהמשופרים, ועדיין – את כיחיד יכולה להרגיש מצוין, לפרוח, לנצל את מציאות החיים להתקדמות, לנסוק למקומות שאשה נשואה/ אם לילדים לא תמיד יכולה.

איש לא מנע ממך להיות חיונית, לתפעל מערכות, להתקדם. ובכל זאת את בוחרת לראות את המציאות מהצד המבייש והמבויש שבה.

אדם עם ביטחון עצמי טוב, יכול להשתקם גם ממערכת נישואין כושלת. קשה, אבל אפשרי. השאלה אם את מעוניינת בכך, או שיש בך חלק שגם נח לך המקום השברירי והמסכן. ואם את מעוניינת לצאת ממנו – מה את עושה למען זה?

לא ציינת אם את בשידוכים, וזה גם לא מאד משנה.

כאשה, מגיע לך להיות שלמה עם המקום שהבורא גלגל אותך. את כאן, וזו עובדה. מכאן זו הבחירה שלך איך להתקדם. לשקוע בדכדוך, בבושה, לטבוע בדימוי עצמי נמוך, או לתפוס את עצמך, להתמנף כלפי מעלה ולרכוש כלים כדי לגדול.

זה לא קל. הרבה פעמים זה גם לא אפשרי לבד ונשרד סיוע של יעוץ או טיפול. זה שווה. זה משתלם.

הרבה כח,

תמי