שלום לך יקרה,

את מתארת מצב לא נעים בו בתחילה התמודדת עם חרדות, אך "יכולת להן" ברמה כזו או אחרת, הצלחת להתמודד, הצלחת לתפקד, אך בשלב כלשהו התחילו לנקר אצלך שאלות קיומיות שהחלישו אותך מאד והשפיעו על התפקוד שלך. המציאות הזו היא מייסרת וקשה כל כך. הפער בין החוייה הפנימית הקשה לאופן שבו את נראית מבחוץ והסביבה לא מודעת לחיבוטי הנפש שעוברים עליך, הפחדים, השאלות שמנקרות ויחד עם זה החוויה שמשהו קורה לך ומערער אותך מגבירים את הסחרור ומכניסים ל"לופים" נוספים של שאלות כמו "מה קורה לי?" "מה לא בסדר איתי?" ההיזרקות מעולם היכולת לאי היכולת, כל אלה חוויות קשות לנשיאה שמכבידות כל כך על הזרימה וההתנהלות בחיים. הכאב שלך מורגש ומובן כל כך וכל כך מגיע לך לצאת מהמעגל הזה ולנשום, להרפות ופשוט לחיות…

את מייחלת לזה ומחפשת את האור שבתוך המציאות שכרגע כל כך חשוכה לך, והפניה והשאלה שלך הם צעד שמראה על עוד מאמץ בריא בדרך להחלמה, ובדרך לשקט אליו את כל כך מייחלת. זה מלמד על כוחות שיש לך ויהיו לך לעזר במסע האתגרי שאת נמצאת בו כרגע.

לגבי השאלות שלך התיאור שכתבת מפרט הרבה את התחושות, הפחדים והשאלות אך עדיין לא נותן מספיק מידע כדי שאענה על שאלה כמו האם זה תקין, מה גם זו שאלה לאיש מקצוע ולא ניתן להשיב עליה מרחוק. בגדול גם פחדים וגם שאלות קיומיות הן נחלת חלק גדול מאד מהאנושות, החוויות הקשות האלה הן אנושיות לגמרי. שאלת התקינות תמיד נמדדת על פי: המינון, יכולת ההתמודדות, רמת הפגיעה ביכולת התפקוד, משך הזמן בו המצבים האלו נמשכים ועוד. לא אוכל לענות לך אמנם, אך אני כן מתרשמת שהמשך והעוצמה הם חזקים וקשים, ולכן לא משנה כרגע האם איש המקצוע יגדיר את המצב כתקין או שלא, הסבל שלך נשמע לא סביר, לא מצב שמאפשר חיים והתנהלות שגרתית, ולכן טוב מאד שאת עוזרת לעצמך ועושה מאמצים כדי להקל על עצמך.

שאלת גם האם יוצאים מזה. אם כוונתך היא האם החרדות, הפחדים, השאלות הקיומיות בטוח יהפכו להיות נחלת העבר וייעלמו מחייך, אין לי דרך לדעת, גם כי חסר לי מידע מתוך הפניה שלך וגם כי לו הייתי אשת מקצוע והייתי יכולה להתרשם מתוך המידע שנתת האם מדובר במצב זמני או כרוני, אני מחזיקה באמונה כי לאף אחד בשום מצב אין ביטוח, כולנו מועדים, ובמקביל אנשים יצאו מכל מיני מצבים מורכבים והכל יכול להיות.

צר לי כל כך להשאיר אותך עם הספקות, הייתי רוצה להבטיח לך שיהיה מצוין וכל זה יהיה מאחוריך, אבל כאלה הם חיינו, לא רק שלך, גם של החברה שהכל נראה אצלה טוב וזוהר. החיים הם ערפל, תמיד יש ספק, כלום לא ידוע, במצבים כאלה אך טבעי לנסות להיאחז באיזו וודאות שתתן כח ותחושת שליטה, אך זו אשליה. הוודאות הגדולה ביותר היא שבורא עולם קובע את נסיבות חיינו ומחייה אותנו כל רגע ואם אנחנו רוצים לשאוב כח, אין לנו אלא לפנות אליו ולהישען עליו ו"קרוב ה' לנשברי לב". הכוונה שלי כאן היא לא להרביץ בך מוסר, רק להציע דרך למצוא לך איזה משענת ולשאוב בטחון במצב שבו הכל נראה כל כך לא יציב.

אם התכוונת לשאול האם יכול להיות יותר טוב, אז חד משמעית כן. יכול להיות הרבה יותר טוב, הגל עכשיו נראה גבוה ובלתי עביר, אבל זהו מצב זמני, שיעבור וייחלש ויהיה בעז"ה יותר טוב.

איך זה יקרה?

יש כל מיני אופנים ואפשרויות. חלק יכולים לקרות מעליהם, וחלק אני רוצה להציע כאן. מכיוון שאני לא מכירה אותך ואין לי מספיק מידע, למרות שפירטת יפה כ"כ, תקחי כמובן מכאן רק מה שמתאים לך..:

• גם אם מדובר במצב שתתמודדי איתו לאורך זמן, טבע מצבים כאלה שהם באים בגלים, בטוח תבוא תקופה יותר טובה וקלה, הקושי בעוצמה שהוא עכשיו הוא זמני.

• אני מבינה שאת מטופלת אצל פסיכולוגית אבל לא הבנתי האם את נוטלת כדורים, אני לא יודעת כמה זמן את מטופלת אבל לנפש יש קצב משלה ואני מאמינה שהטיפול (הפסיכולוגי) יכול לתת את אותותיו ועם הזמן תרגישי הטבה.

• בזמן של קושי כזה, כשהכל נראה חשוך ובלתי אפשרי, השאלות והמחשבות על העתיד מכבידות וקשות כי נקודת המבט היא נמוכה ומצומצמת, במצבים כאלה מומלץ עד כמה שניתן, כדי לעשות לעצמך טוב, להתמקד בצעד הבא, לחשוב צעד אחד או שניים קדימה, וזהו. במקום לשאול את עצמך שאלות מכלילות, תשאלי את עצמך, איזה דבר טוב את יכולה לעשות לעצמך? מה הדבר הבא שאת יכולה לעשות כדי לעשות לעצמך טוב? אין הכוונה להילחם במחשבות ובשאלות הקיומיות אם הן משתלטות, אבל כן, לא לחפש תשובות לשאלות הרות גורל, לתת לשאלות הגדולות והמנקרות להמשיך לזרום בתוך זרם המחשבות ולחפש תשובות לשאלות הפשוטות- מה עושים עכשיו? התשובות לשאלות הגדולות הן כנראה בגדר נעלם כרגע. אבל את יכולה לענות תשובות קטנות וקיומיות כמו המתנה והאפשרות לבחור בטוב בכל רגע, כרגע חובת הבחירה שלך היא לבחור בחיים דרך הצעד הקטן שאת עושה לעזור לעצמך. אנסה לפרט כאן כמה אפשרויות.

• במידה ואת תחת טיפול תרופתי אם את בטיפול לפרק זמן קצר, חשוב לדעת שהתרופות משפיעות עם הזמן, ואם את בטיפול כבר תקופה (אין לי סמכות לתת לך ייעוץ רפואי רק משתפת שלמיטב ידיעתי אם את מנסה תרופה במינון קבוע למעלה מחודש וחצי ולא רואה שינוי זהו פרק זמן מספק לבדוק את הדברים) ולא מרגישה הטבה, אני ממליצה לך מאד לחזור לפסיכיאטר ולדווח לו על כך. הקב"ה הוא בורא רפואות ויש היום לעולם הרפואה הרבה מה להציע כדי להקל על סבל שכזה (בהמשך אכתוב עוד קצת על עניין התרופות אם את לא מטופלת תרופתית וההכנסה שלך לקטגוריה הזו קשה לך או אם מנקרות במוחך שאלות כמו, מה זה אומר עליך והאם זהו דבר שנגזר עליך לכל החיים)

• לפעמים לטיפול הפסיכולוגי אורך זמן להשפיע (בפרט אם את בטיפול דינאמי, דבר שנראה כמומלץ במצבך) אך במקביל אליו, יש דרכים לרכוש ולשפר יכולות לויסות והרגעה כשיש איזה גל שמציף. אני ממליצה לך לפנות למטפלת שלך ולבדטק האם יש לה איך לעזור לך, ואם מאיזושהי סיבה היא לא יכולה או מעוניינת להציע לך טכניקות להרגעה, את מוזמנת לפנות ואנסה להפנות אותך לחומרי האזנה קריאה או מידע בעניין. (במידה ואת לא מודעת לטכניקות כאלה, כמובן)

• לגבי הטיפול הפסיכולוגי, חשוב שתבדקי האם הוא מיטיב איתך מספיק, אני מבינה שלפסיכולוגית יש את ההכשרה הנדרשת, ולמרות זאת יכולות להיות סיבות שגורמות לזה שהטיפול הוא לא משמעותי מספיק- כמו חוסר "כימיה" ותחושת חיבור למטפלת, או אולי שיטת טיפול פחות מותאמת לצורך שלך. את מתמודדת עם סימפטומים מאד מאד לא נוחים של חרדות ומחשבות, אך יש להן כנראה שורש עמוק יותר שגורם להן להופיע. נראה שהטיפול לו את זקוקה ירד לשורש העניין, אני ממליצה לך לשאול את עצמך האם נח לך וטוב לך בטיפול (לא האם את מתקדמת מבחינת ההקלה בסימפטומים, כמו האם את מרגישה באיזו דרך, אם את עוברת תהליך שהוא משמעותי עבורך) אם התשובות לשאלות האלה הן שליליות, יכול להיות שיהיה נכון בשבילך לסיים את הטיפול אצל הפסיכולוגית שלך ולפנות לפסיכולוגית אחרת. אם הטיפול מיטיב איתך יתכן כי האפשרות של העלאת התדירות לפעמיים בשבוע, במידה והפסיכולוגית חושבת שזה רעיון טוב, יכולה להיות אפשרות נוספת לתחושת הטבה ושינוי משמעותיים יותר.

• אם את לא נעזרת בתרופות, חשוב שתבדקי את העניין מול איש מקצוע. הרתיעה מכך ברורה ומובנת, אך מצד שני לפעמים המצב הנפשי כל כך מכביד ולא מאפשר תזוזה ושינוי ברמה כזו שגם טיפול פסיכולגי או נסיונות לעזרה עצמית הם חלשים מכדי לתת את אותותיהם. דרוש מנוע חזק יותר. התרופות הפסיכיאטריות לפעמים הכרחיות כדי שתהיה נקודת מוצא טובה יותר לעבודת השינוי הנדרשת. אם המצב הוא מכביד וקשה ולא מאפשר שינויים מספקים, המחירים שאת משלמת והנזקים עלולים להיות גבוהים פי כמה מהמחיר (ואכן, יכולים בהחלט להיות לתרופות מחירים) של נטילת תרופות. ולכן אם הדברים רלוונטיים עבורך בשיקול דעת מקצועי וזהיר כמובן אני ממליצה לבדוק את האפשרות. מבחינת תיוג והתחושה כי את נכנסת לאיזו קטגוריה זה אכן לא קל, ויכול להיות כרוני- לכל החיים, ועדיין המתנה והאפשרות לחיות ברווחה נפשית יכולים להיות שווים ומוצדקים מול השיקולים האלה. מבחינת שאלת הנורמליות, אני לא יודעת האם זה מרגיע, אבל לפי המחקר האחרון שאני קראתי 18% מהאוכלוסיה נוטלת בשלב כלשהו של החיים תרופות פסיכיאטריות, נתון שיכול היות קצת "מנרמל". גם שאלת השידוכים המפחידה כ"כ במצב של נטילת כדורים, קשה אמנם, אבל קשה פי כמה להינשא במצב של קושי, וחוסר יציבות. (במידה ונושא השידוכים והתרופות רלוונטי ותרצי לשאול או להרחיב על כך יותר את מוזמנת לפנות בשנית)

• השאלות הקיומיות ששיתפת אודותיהן מלמדות על כך שאת בחורה איכותית עם עומק שמחפשת מהות ומשמעות. יתכן כי עוד דרך לעשות לעצמך טוב היא לנסות לענות על שאלות מהותיות בתוך המצב שלך כמו- מאיך למרות הקושי ובתוכו את יכולה למצוא משמעות לחיים. מה אלוקים רוצה ממך עכשיו? הפניית הקשב לקשר ולממדים המהותיים שבמשמעות של כל יום של חיים, הגם שהם כרגע לא בשיא איכותם יכולה לתת לך תחושת ספוק, מילוי ועוגן להיאחז בו בתוך הסערה.

• במסגרת "עשיית הטוב" העכשווית, אני ממליצה לך, אם יש לך יכולת ופניות לזה, למצוא רעיונות לפעולות ודברים קטנים בהם את יכולה לשמח ולמלא את עצמך, עיסוק בתחביבים, שיחה טובה עם חברה, התנדבות או מעשה טוב שיכולים כ"כ למלא את הנפש ולתת תחושת משמעות. הדברים האלו אפשריים כמעט בכל מצב ויכולים לעשות טוב, גם אם זמני ולהסיח דעת מהרבה כאבי לב ומחשבות מציפות.

ולסיום, בפנייתך את עסוקה הרבה בשאלת התקינות, או מוצפת בחווית המוזרות, אני מבינה אותך ממש, אבל באמת של הדברים כמי שעוסקת בעולם הרווחה הנפשית ורואה כ"כ הרבה שבר ושבריריות, לעניות דעתי חשובה ההבנה כי רוב האנושות מתמודדת, אלה הם החיים כל עוד אנחנו בגלות, כולנו שבירים ושבריריים ושאלת הנראות גם כלפי עצמנו, וגם הסטיגמה "מה יגידו" הן לפעמים רעשי רקע שמשאירים אותנו דורכים במקום ובולמים התפתחות ושינוי. המשימות האמיתיות של החיים מתמקדות בקבלה והשלמה, בבחירה בטוב גם בתוך הקושי וההבחנה בין מה שלא ניתן לשלוט בו ועלינו לקבל לבין מה שביכולתנו לשנות ולהוסיף בו טוב.

מאחלת לך שקט נפשי, הטבה משמעותית, שמחה ומשמעות.

איתך,

חנה פ.