שלום לך, בעל יקר.
מאופן ניסוח השאל שלך ניכר שיש לך יכולת חדה לזהות את הקושי באופן מדוייק, כך שאני מאמין שיהיה לך קל לקבל את הצעתי להעמקה ודיוק נוסף בקונפליקט שאתה מתאר שיש לכם בזוגיות.
אך קודם לכן, אבקש להסביר מושג שנקרא "הסכם שבשתיקה" (לא בטוח שתמצא את המושג הזה בויקיפדיה. מושג זה נלקח מספר בשם "הסכמים שבשתיקה").
ובכן, מושג זה בא להסביר תופעה רווחת במערכות יחסים (בני זוג. הורים וילדים. חברים במקום העבודה. לקוח ונותן שירות ועוד), בהם לכל אחד מהשותפים למערכת היחסים, יש איזה הסכם כמוס שאיתו הוא מגיע. ההסכם נשאר כמוס, משום שלא תמיד ברור כיצד הוא נוצר. מה שכן ברור זה, שההסכם מגיע ממקום עמוק שיושב על חוויותיו האישיות ומשקעים מהעבר של בעל ההסכם.
לדוגמא: הורה שמצפה שהילד המתבגר שלו יתנהג בצורה מסויימת בבין הזמנים – יקפיד לקרוא קריאת שמע בזמן. יתפלל במניין. ילך לישיבת בין הזמנים, וכמובן שיעזור בבית בזמן הפנוי. יתכן שציפיה זאת מגיעה מתוך הסכם כמוס בין ההורה לעצמו, שלאחר שהוא השקיע בבנו את החינוך הטוב ביותר, והוזיל מהונו כדי שבנו ילמד בישיבה טובה, ראוי שהבן יספק את "הסחורה" ויתפקד בהתאם לשאיפות ההורה. נוסיף לכך שכשהאב הזה היה נער, הוא עשה הכל כדי שהוריו יהיו מרוצים, וברור לו, שכך גם בנו אמור לעשות. לעומת זאת, לבן המתבגר, יש את ההסכם שהוא עשה לעצמו, המבוסס על חוויות חייו הקצרים, אך מאד משמעותיים, ולאחר שלמד בתלמוד תורה מאד נוקשה, אשר לא נתן מספיק מקום לרגישות שלו. הוא נפגע מאד, ואמר לעצמו, שהוא לא מוכן לעשות דברים רק בשביל שאחרים יהיו מרוצים.
כשיש "הסכם שבשתיקה" (כמעט תמיד יש הסכם כזה!) הוא פשוט בא לידי ביטוי בהחלטה שנראית כמעט שרירותית "כך צריך לעשות", ולא תמיד ברור מדוע בעל ההסכם מתעקש כל-כך, להיות תקוע בעמדתו, למרות שמסבירים לו בהיגיון שכדאי להתנהל אחרת.
למעשה, לשני הצדדים במערכות יחסים יש "הסכם שבשתיקה".
וכיוון שההסכם כמוס ולא מדובר, אזי מתקשים להבין אחד את השני, ונוצרת תחושה קשה של "אין עם מי לדבר".
ולעניינו. מהתיאור שהבאת, נשמע שלאשתך יש "הסכם שבשתיקה", הקשור לדת.
אני מניח שגם לך יש איזה הסכם לגבי היחס שהיא אמורה לתת לך ולדעותיך סביב עניינים הקשורים לדת.
אם כן, הייתי מציע לך פשוט לברר עם אשתך מה הם ההסכמים שהיא בנתה לעצמה, וגם לשתף אותה בהסכמים שלך. אפשר לקרוא לשלב זה "תיאום ציפיות".
יתכן שאתה משער על מה מבוסס ההסכם שלה, אך כל עוד וזה לא מדובר ביניכם, עדיין אין ביניכם תיאום ציפיות, וכל אחד מושך לכיוון שלו, ומתקשה מאד להבין את המקום של האחר.
מבחינה מעשית, מומלץ לפעול לפי השלבים הבאים:
1. בירור פנימי עם עצמך, מה הוא ההסכם שלך?! או מה הדבר שברור לך שאשתך צריכה לעשות/להגיב, כשאתה מתנהל באופן שלא מתאים לשאיפותיה מבחינה דתית. כדי לדייק את ההסכם, נסה להמשיך את המשפט הבא: "אני מאמין / חושב שהגם שיש ביננו פערים דתיים, עדיין…"
2. שתף את אשתך, מה שיערת שברור לה בהקשר של הפערים ביניכם. אתה יכול לומר לה משפט שמתחיל כך: "שיערתי שאת יודעת/שברור לך ש…"
3. בקשה לברר מה ההסכם הכמוס של אשתך.
"אני בטוח שכשהתחתנת איתי, ציפית למשהו אחר. נשמע שמעבר לסתם פערים בנושאי דת, יש כאן משהו מהותי שמאד מפריע לך (חילוקי דעות בין בני זוג זה לגיטימי, אך ישנם נושאים שמעוררים תסכול רב, בגלל שמסתתרת מתחתם משהו מהותי יותר). אשמח לשמוע במה מדובר?!". (יתכן מאד שהיא תתקשה למצוא את המילים הנכונות, אל תיבהל ואל תתייאש, פשוט נסה לעזור לה).
4. הצעה למצוא דרך לפתור את הבעיה באופן שמתאים לשניכם.
למשל: "חשוב לי שתהיי רגועה ומאושרת בזוגיות הזאת. אין לי שום מטרה לפגוע בך, אך חשוב שנדע להסתדר למרות הפערים ביננו. אני בטוח שניתן למצוא דרך בה נוכל להינות מהקשר ביננו למרות הכל…, בואי נחשוב כיצד אנחנו יכולים לכבד זה את דעתו של האחר."
מקווה עבורכם שתצליחו להעלות ביניכם את מה שיושב ביניכם באופן לא מדובר ולמצוא את הדרך המאוזנת שתהיה טובה לשניכם!
מוטי