שלום, שואלת יקרה ואמיצה.

השאלות שלך מאוד טובות. את שואלת אותן באומץ ואולי קצת בהתנצלות שהן לא במקום. ואני חושבת שהשאלות שלך מראות על כך שאת אדם חושב, שלא מקבל כמובן מאליו כל דבר. וגם שאת יהודייה אמיתית ויודעת בתוך תוכך שהדת שלך אמיתית ולכן היא יכולה להתמודד עם אתגרים.

כיוון שהיהדות אמת היא לא פוחדת משאלות קשות אלא אדרבה, אם יש לנו שאלה קשה כנראה שיש עוד רמת עומק שאנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף. ודווקא השאלות, כשהן באות ממקום אמיתי ומברר יכולות להביא אותנו לחקירה עמוקה יותר ואפילו לפריצת דרך ממש בהבנת הנהגת ה'.

נתחיל דווקא בנושא השני שהעלית, כי הוא קודם בהבנת הנהגת ה'.

את מדברת על כך שהקב"ה כביכול צריך את הכבוד שלנו. צריך את העבודה שלנו אותו. אני יכולה להבין למה זה הרושם שמתקבל לפעמים. בעולם שלנו כשמישהו נותן למישהו אחר עבודה, או מבקש שיכבדו אותו, זה אומר שזה הצורך שלו. כלומר, בלי זה הוא חסר וממילא האדם שעושה את העבודה משלים בשבילו משהו. גם כשאנחנו אומרים שמישהו מרוצה או לא מרוצה, זה אומר שהיתה לו ציפייה, כלומר, יש משהו שהוא צריך והוא יכול לקבל או לא לקבל.

את צודקת שבהבנה ראשונה זה נשמע מאוד מקומם. ובמיוחד כשמוסיפים מילים, שגם הן מהמקורות, כמו: "עושה נחת רוח ליוצרו", אז מתקבלת תמונה דומה…

אבל כמו שאמרתי, לפעמים מהשאלות הכי עמוקות ומקוממות אנחנו צריכים להעמיק בו יותר ואז יתגלה משהו הרבה יותר יסודי בע"ה. אנחנו רגילים להגיד שהקב"ה הוא כל יכול והוא לא צריך כלום. אבל האם אנחנו באמת תופסים את זה?

אם נגיד שהקב"ה צריך עבדים שיהללו וישבחו אותו ברור שאנחנו לא תופסים עד הסוף שהקב"ה שלם בכל שלמות. נדמה לנו שאנחנו מבינים מי זה הקב"ה, כשאנחנו יכולים לדמיין כח שהוא הרבה הרבה יותר חזק מבני אדם ויכול לעשות הכל. משהו כמו – גיבור-על כזה. ואם הוא גיבור-על אז הוא יכול להכריח אותנו לעשות מה שהוא רוצה. אבל עדיין יש לו תכונות של נברא- כי לכאורה- הוא צריך אותנו. הוא צריך שנכיר בו. כלומר הוא לא שלם מצד עצמו. כלומר בתפיסה הזאת אנחנו מדמיינים שהקב"ה הוא כמו אדם (חלילה), אבל הרבה יותר גדול וחזק מאיתנו. זה נובע מהתפיסה האנושית שלנו, שנובעת מכך שאין לנו כלים להבין מה זה דבר בלי גבול ובלי צורך, שלם בכל שלמות. אם אכן היה נכון הדבר כמו שאת מתארת שהקב"ה צריך אותנו מאיזושהי בחינה, אז הוא כבר לא האלוקים שהיהדות מדברת עליו.

יש גם פסוקים שמראים את זה שהקב"ה לא צריך אותנו ואת עבודתנו בשום צורה: " אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ. אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח (איוב, ל"ה, ו', ז'). כלומר, האם אתם חושבים שהמעשים שלכם משנים משהו אצל הקב"ה? האם הוא נפגע מהמעשים הרעים של בני האדם או מקבל משהו ממעשיהם הטובים?

"לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים. כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף. יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ (תהילים, נ', ט'-י"ב). כלומר, הקב"ה לא צריך את הקורבנות שלנו כדי לאכול או לכל צורך אחר. הוא ברא אותם ואת כל העולם כולו.

מהפסוקים האלה מתקבלת תמונה הפוכה ממה שחשבנו קודם. הקב"ה בעצמו לא צריך מאיתנו כלום ואנחנו לא משנים כלום אצלו. אם ככה אז מה בכל זאת הסיבה שהוא ברא אותנו? הרמח"ל אומר לנו בדעת תבונות: "כי הא-ל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחוק הטוב הוא להיטיב, וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו – לברוא נבראים כדי שיוכל להיטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב – אין הטבה" (דעת תבונות, י"ח).

ולאחר שהוא ברא אותנו, הדבר הכי טוב לנו זה להכיר את ה' ואת דרכיו. לשאוף שכל דרכינו יהיו מתוקנות לפי המציאות האמיתית, לפי אמות המידה של ה'. לצורך שזה יהיה טוב לנו. לצורך זה שאנחנו נהיה מתוקנים.

דבר נוסף שחשבתי עליו זה שהמלאכים אומרים שירה לפני הקב"ה. וכך כתוב גם על כל הבריאה. זה לא כיוון שהם חייבים, אלא כיוון שהם רואים את גודל ויופי הבריאה וממילא יוצאת שירה מפיהם.

אני לא יודעת מה התכוון הרב בספר יסוד ושורש העבודה. צריך לראות את דבריו בפנים (את הלשון המדוייקת שלו) ולהתייעץ עם רב שמכיר את הספר מה בדיוק הכוונה שלו שם. לפעמים מקוצר השגתנו אנחנו מבינים דברים קצת שונה ממה שהם נאמרו. בקטנותי אני לא מכירה את הספר אז אני לא יכולה להגיד.

אבל אני רוצה לדבר על העיקרון. ככל שיותר נכיר בגדולות ה' כך נבין עד כמה אנחנו רוצים להיות קרובים אליו ולתקן את עצמנו. כך נהיה מזוהים יותר עם התכלית שהוא יצר בעולם. כשהערך שלנו גדול יותר ואנחנו מזוהים איתו, כך אנחנו יכולים לעשות מאמצים עבורו, וממילא אנחנו משתנים ונהיים טובים יותר. מכוונים יותר לתכלית האמיתית שלנו.

ניקח לדוגמא משל חלקי: כשילד קטן מעריץ אדם גדול, נגיד אבא שלו, אז הילד הוא שגדל מזה ונהיה אדם טוב וגדול בעצמו. אבל צריך לראות שגם כאן המשל הוא רק חלקי. הוא נכון מצד הילד, אבל לא נכון מצד האבא. כי מצד האבא, היינו רוצים לחשוב שהכבוד של הילד לא מעלה ולא מוריד בשבילו כלום, כשבפועל ברור שגם האבא הוא אדם וכמו כל אדם הוא אוהב שמעריצים ומחקים אותו. זה נותן לו ביטחון וכבוד שבניו הולכים בדרכיו. במקרה של הקב"ה הוא בעצמו לא משתנה אלא רק אנחנו מתפתחים לכיוונים טובים יותר בכך שאנחנו שואפים אליו והולכים בדרכיו.

עד כאן ההסבר השכלי. אבל אם תרצי להרגיש את זה אני מציעה לך ללכת למדבר או לים, למקום של טבע פתוח וענקי, ששם גם מאוד מרגישים את אפסות האדם לעומת הבריאה. וכשמרגישים אפסות לעומת הבריאה של ה' זה מביא גם להרגשה של הכנעה מול ה'.

השאלה הראשונה שלך היתה לגבי הסבל שאדם לפעמים עובר בעולם. אבל בעצם יש לך שאלה יסודית יותר, על תכלית החיים בכלל, אפילו אם לא סובלים בהם.

אני לא מסכימה איתך שאלה שאלות שאסור לשאול. מהיותנו יודעים ומאמינים שה' הוא טוב והוא כל יכול, אני חושבת שאסור שלא יהיו לנו שאלות כאלה. דווקא בתור יהודים מאמינים אנחנו חייבים לתבוע- הלא חייב להיות פה טוב! איך יכול להיות שלא? ואלה שאלות שמראות דווקא על חוזק האמונה והקשר עם הקב"ה, שאנחנו לא מוכנים להתפשר ולפתור את עצמנו באמירות שטחיות, אלא האמת והצדק בוערים בנו בתור יהודים. ולכן כך שאל אברהם בויכוחו עם ה' על סדום: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית, י"ח, כ"ה). מילים מאוד חריפות, לדבר עם ה', את לא חושבת? אבל אנחנו לומדים מאברהם. הציפייה שלנו לטוב מהקב"ה מראה על כך שאנחנו בוטחים בו ויודעים שהוא טוב ויש לנו סוג של אכזבה כשאנחנו רואים שזה לא מה שנראה לעיניינו.

השלב השני זה לנסות להבין למה זה באמת ככה.

את צודקת זה שאין לנו כלים להבין למה קורה הסבל הספציפי. אבל יש לנו אפשרות לדעת איך כל המערכת כולה עובדת, ומתוך כך להבין שיש מהלך וגם להרגיש שבסה"כ הוא מיושב על ליבנו. וכך נוכל להרגיע את עצמנו ולעודד את עצמנו במצבים שיראו לנו קשים גם אם לא נוכל להבין את הסבל הספציפי. בכל אופן נרגיש יותר סמוכים ובטוחים שאנחנו בידיים טובות. דוגמא לכך זה כשאנחנו הולכים לרופא. אנחנו לא יודעים מספיק רפואה כדי לדעת במקרה הספציפי הזה למה הרופא ממליץ כך או כך. אבל יש לנו אמון במערכת כולה, שהרופאים למדו והם יודעים יותר מאיתנו בתחום שלהם ולכן אני יכולה לסמוך עליהם גם במקרה הזה.

כמו שאמרתי קודם, עוד לפני השאלות על הייסורים, יש לך שאלה טובה מאוד על תכלית החיים בעולם הזה.

זה לא מפתיע שאת מרגישה שיותר פשוט שלא היית באה לכאן לעולם… כבר חז"ל אומרים לנו: "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" (עירובין, י"ג, ב'). ברור שהנשמה היתה רוצה להשאר בעולם האמת, משייטת לה בתוך אור ואהבה אינסופיים כמו שמספרים אנשים שעברו מוות קליני. אלא שיש סיבה טובה יותר שטוב לאדם שבא לעולם, אף על פי שזה לא נוח לו.

את צודקת שעד כמה שהעולם הזה מלא בכל טוב, עדיין הוא עולם עבודה ולא עולם של עונג. גם אם נוריד את כל הסבל הגדול שאנשים עוברים בחייהם, אפילו החיים הטובים, הזורמים, דורשים הרבה מאוד עבודה מהאדם ורגעי ההנאה וההתרפקות על העבודה הזאת מעטים יותר. קחי לדוגמא הכנת אוכל- כמה טרחה רבה יש בהכנת מנת אוכל טעימה. ונוסיף על זה את הטרחה שבקניית המצרכים ועוד את הטרחה שבלהרוויח את הכסף לקנייתם. וכמה זמן לוקח לאכול מנה כזאת? וכן רבה מאוד הטרחה ויחסית מעטים רגעי התענוג השלם, המושלם, בכל דבר בחיים. בגידול ילדים, ברכישת מקצוע, אפילו ביציאה לטיול.

כל זה מוכיח לנו שמטרת העולם אינה הנאה צרופה, אלא זה עולם עבודה. ועם כל זאת אנחנו צריכים לראות שאפילו בעולם העבודה הקב"ה נתן כל כך הרבה דברים טובים ומגוונים בחסדיו הגדולים. ואפילו בעולם העבודה הוא רוצה שנהנה ויהיה לנו טוב. לראייה- הצבעים והטעמים הרבים שקיימים בעולם- למלא את ליבנו בשמחה. המראות המדהימים של הטבע וההרמוניה שלו. העובדה שנכון שיש אנשים חולים ונכון שיש אנשים שאין להם ילדים ונכון שיש אנשים שמתמודדים עם בעיות פרנסה. אבל עדיין הטוב רב הרבה יותר על הרע. על כל אדם חולה יש הרבה מאוד אנשים בריאים שלא חושבים אפילו על בעיות בריאות. ועל כל אדם שאין לו ילדים יש הרבה מאוד שיש להם וככה הלאה. בחייו של כל אדם רב הטוב על הרע.

ועדיין, בעולם שנברא ע"י הקב"ה, שהוא טוב ומיטיב לכל, נצטרך להסביר למה הרוב טוב ולא הכל טוב ומושלם עד הדבר הכי קטן. ונצטרך להבין שיש סיבה לייסורים הכי קטנים. ומה אלה ייסורים בהגדרת חז"ל? לא חס ושלום סבל וכאב. לא דברים גדולים שאדם איבד או נכשל בהם… אלא כל תסכול הכי קטן: לבש את בגדו הפוך או רצה להוציא שלושה מטבעות מהכיס ויצאו לו רק שניים (ערכין, ט"ז, ב'). אפילו את הדבר הכי קטן שהולך לא טוב נצטרך להסביר, כי בעולם שנברא ע"י ה', הכל יכול, שכולו טוב, גם זה דבר בלתי נסבל במחשבה שלנו. לא שאנחנו לא יכולים להתמודד עם תסכולים. אלא פילוסופית- הגיונית- לא נוכל לקבל את זה שיש בעולם דברים לא מושלמים כי הקב"ה הוא כל יכול והוא כולו טוב.

בדרך ה' מביא הרמח"ל את כל הסיבות האפשריות לייסורים בעולם. תיכף נדבר עליהן. אבל כהקדמה צריך לדעת שתי ידיעות בסיסיות:

1. העולם נברא לצורך עבודת האדם- כדי שיקנה את הטוב השלם בזכות עצמו ולא כמתנה מקרית שהוא קיבל מהקב"ה. עבודת האדם בעולם היא לבחור בטוב מתוך שתי אפשריות שקולות של טוב ורע. כשיבחר בטוב, הוא דבק בטוב מבחירתו החופשית וכך הוא מקבל זכות על הטוב הזה.

2. הייסורים בעולם הם תכנית גיבוי. הם באו להשלים את התמונה, שאפילו אם אדם חלילה לא יבחר בטוב, הוא לא יאבד את הטוב לנצח, אלא הייסורים יעזרו לו לזכות בטוב בזכות עצמו. לצערנו הפעם לא בדרך של בחירה וגם לא בדרך נעימה. אבל בכל אופן, זה יוביל אותו לטוב השלם.

ורואים מהפסוקים שדווקא מתוך כך שהקב"ה אוהב אותנו הוא מביא עלינו ייסורים

דווקא מתוך הקשר והברית שלנו איתו.

כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה (משלי, מ"ג, ג', י"ב).

רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם (עמוס, ג', ב').

כלומר, הייסורים באים דווקא מתוך האהבה ומתוך הקשר העמוק של הקב"ה ועם ישראל. וההסבר לכך הוא שהקב"ה לא מוותר על אף יהודי ומביא את כולם לטוב השלם, בזכות עצמם. אבל אם הם לא בוחרים בטוב, אז אין ברירה אלא לעזור להם להגיע לטוב השלם בדרך הקשה.

לגבי הסיבות השונות לייסורים, כדאי לך ללמוד את דרך ה' חלק ב' פרק שני, שם מפרט הרמח"ל את הסיבות לייסורים בעולם. כדאי יותר לשמוע שיעורים מרבנים על החלק הזה. מתוך הסיבות שכתובות שם, אגיד שלוש. אחת היא שהייסורים באו לעורר את האדם לתשובה. כשהאדם מתערער בחיים הטובים שלו הוא לפעמים מתעורר מזה לפשפש במעשיו או בדרכו. הרבה אנשים חילוניים חזרו כך בתשובה ב"ה. סיבה נוספת אפשרית היא ייסורים שבאים דווקא לאנשים שבחרו בעיקר בטוב, אבל יש להם דברים לא מושלמים ותפקיד הייסורים הוא לגרום להם להגיע מושלמים לעולם הבא. תפקיד נוסף, הוא ייסורי הצדיקים. הצדיקים בעם ישראל מכפרים על הדור שלהם והם בעצמם מתעלים מכך עילוי גדול. זה לא דבר שכל אחד זוכה לו אלא אנשים גדולים מאוד ומתוקנים מאוד. ובזכותם כל ישראל יגאלו בגאולה השלמה בע"ה.

יכול להיות שקרובת משפחתך סובלת מעל ומעבר ממה שיש לה לתקן. אבל ברור שאלה לא ייסורים שבאו לחינם אלא גם להם יש תפקיד. וכאן מגיע החלק שבו אין לנו שום מושג, אבל אנחנו סומכים על ה' שהוא יודע מה בדיוק צריך לקבל כל אדם להשלמתו ולטובתו.

רציתי להוסיף דבר נוסף בעניין ההתמודדות הנפשית שלנו עם הסתכלות על ייסורים. צריך לדעת שכשאנחנו רואים אדם מבחוץ אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה באמת עובר עליו. אם אדם קיבל סבל מאת הקב"ה זה סבל מדוייק למשהו שהוא צריך לעבור פה. אני לא ממעיטה. אלה יכולים להיות ייסורי גיהנום ממש. ובכל זאת כל אחד עובר אחרת את הייסורים. מתמודד איתם אחרת. רואים את זה כשמדברים עם אנשים שעוברים דברים קשים. לצערנו הרב יש המון אנשים בעם ישראל שעוברים ייסורים קשים בתקופה האחרונה. וגם בתוכם, את שומעת שלכל אחד יש התמודדות שונה עם הכאב. חלק מזה זה עניין של בחירה ותפיסת עולם. האם גם בתוך המצב הקשה מפנים את המבט לנקודות האור או לקושי? האם יש משמעות לסבל או שהוא נתפס בעיניי האדם כסתמי? ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות" מסביר שכשהאדם מבין שיש לדבר משמעות הוא יכול לעבור אפילו דברים נוראיים והוא יסבול פחות. ויקטור פרנקל בעצמו הוא ניצול שואה ומספר בספרו דברים קשים מאוד שעברו עליו במחנות.

החלק הנוסף הוא סיעתא דשמיא. כי כל התמודדות, קשה ככל שתהיה באה עם תמיכה רבה מהשמים בכל מה שאפשר כדי שהאדם יעבור את הניסיון. את הניסיון עצמו לא יקחו ממנו, כי הוא בעצמו צריך לעבור אותו. אבל הוא יכול לקבל תמיכה בצורת אנשים טובים שמסביבו, אמונה חזקה או אפילו הרגשה שהקב"ה שם איתו.

בניגוד לאדם עצמו, כשמסתכלים מהצד על קושי של אדם אחר ומנסים לדמיין מה הוא עובר, רואים את הקושי הנורא אבל לא רואים את הכלים. ולכן לפעמים שומעים אדם אומר על ניסיון של חברו: "איזה חזק הוא, אני בחיים לא הייתי יכול לעבור דבר כזה". רק שבאותו זמן גם החבר יכול להגיד את זה על הניסיון של אותו אדם…

ולסיום אני רוצה להגיד משהו על התחומים הרוחניים שלך, שלדעתך את לא עושה מספיק בהם. אני חושבת שאנחנו לא מספיק מעריכים כל מעשה טוב שלנו וכל מצווה ולא יודעים איזה טוב גדול גנוז לנו בהם. אנחנו רגילים לחפש בעצמנו איפה כדאי להשתפר או לקבל עוד על עצמנו, אבל זה לפעמים מוביל לתפיסה מוטעית שכל מה שאנחנו עושים שווה ממש מעט ולא מספיק, כל עוד אנחנו לא מושלמים בעבודת ה' שלנו. זו טעות. וזאת גם הטעייה של היצר הרע כדי להחליש אותנו מלעשות טוב. אנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו יכולים ולנסות להתקדם לאט לאט בצעדים קטנים. ואפילו יותר חשוב מהמעשים שלנו, צריך לדעת שה' אוהב אותנו אהבה אינסופית. התפיסה הזאת היא אפילו יותר חשובה ויסודית מכל המעשים שלנו.

תודה רבה שכתבת והעזת לשאול. השאלות שלך מראות על סקרנות וחקירה, ואני בטוחה שהן מאפשרות גם לאחרים לגדול.

אני מאחלת לך שתמשיכי לשאול שאלות חשובות. ושתצליחי לראות את הטוב בין הדברים היותר קשים שמסביבך.

בע"ה נצפה ונקווה ביחד לגאולה השלמה, שבה כולנו נראה איך הכל מסתדר לתמונה אחת יפה והגיונית. ושיהיו לנו את הכוחות להמשיך לצעוד עד אז.

נעה עינב.