דלג לתוכן
ראשית, ישר כוח על האתר ועל עבודת הקודש שאתם עושים!
אנחנו נשואים ב"ה מעל 15 שנה. שנינו ,בעלי ואני, הגענו מרקע לא חרדי ושנינו התחזקנו יותר מהרקע שעליו גדלנו.מאז שהיתחזקתי, שאפתי מאד להקים בית של תורה , התפללתי על כך הרבה מאד וב"ה זכיתי . בעלי הוא באמת בן עליה , לומד תורה באמת ברצינות, ב"כולל" כבר מעל 15 שנה,שלושה "סדרים" ביום, בשמירה על הזמנים , מתמיד ומשקיע הרבה זמן בלימוד גם בין ה"סדרים", בנוסף לזה שהוא מסייע הרבה מאד במטלות הבית,לא רק מושיט יד אלא ממש חולק איתי את העול הזה לגמרי. ( עול הפרנסה – עלי , וב"ה מסתדרים טוב. הוא מכניס מהכולל כמה שמביא וב"ה אף פעם הצד הכספי לא היה שיקול בבחירת כוילל , רק שילמד איפה שהכי טוב לו )
טוב, ברור שאם הכל היה רק טוב, לא הייתי כותבת לכם, נכון? 🙂 אז עכשו מגיע החלק של ה"אבל": יש שני "אבלים", כל אחד מהם הוא לא בעיתי מאד בפני עצמו, רק הצרוף של שניהם מאד מאד מפריע לי:"אבל" ראשון- בעלי לא מושלם. זה כמובן רלוונטי כנראה ללפחות 99.99% מכולנו, וכמובן שזה לגיטימי לחלוטין. מיותר לציין שברור שגם אני לא מושלמת ואפילו רחוקה מאד משלמות. במסגרת חוסר השלמות שלו, הוא לפעמים כועס עלי, ואפילו כועס מאד,זה יכול לצאת בצורה מכוערת , ובהרבה פעמים זה בכלל לא באשמתי (רק פרשנות שגויה שלו לכוונות שלי שהוא חושב שהיו לי כוונות רעות כלפיו) .זה כמובן נורמלי לכעוס, כולנו בני אדם , משתדלים לעבוד על המידות ולהשתפר ולהתקדם ולא ליפול.אז למה אצלו זה עדיין מאד מאד מפריע לי ? בגלל ה"אבל" השני: "אבל" השני- בעלי מקדיש הרבה מאד זמן מהלימוד שלו ללימוד קבלה/תורת הנסתר. שוב, זה בפני עצמו כנראה לא דבר שלילי, בפרט שכמו שפרטתי בהתחלה- הוא לומד הרבה וגם הרבה ניגלה, לא מאלו שקופצים ללמוד קבלה בלי להשקיע קודם בלימוד תורה בנושאים שראוי ללמוד אותם קודם. אבל כשהוא כועס עלי , המחשבה שעולה לי, ובעקבותיה עולים רגשות שליליים מאד היא :"מה שווה לימוד הקבלה שלך אם אתה ככה כועס" ואפילו יותר קיצוני:"לימוד הקבלה שלך לא שווה כלום, עדיף שתלמד יותר מוסר ותקדיש את הזמן הזה ללימוד מוסר" מאד חשוב לי לציין שאני לא מרגישה כך כלל כלפי לימוד התורה שלו, בנושאים שאינם קבלה , ברור לי שבן אדם הוא רק בן אדם ויכול להיות שהוא יכעס, וזה לא פוטר אותו מקיום מצוות אחרות ,כולל מצות תלמוד תורה. וכמו שלא עולה על דעתי שמי שכועס אז שמירת השבת שלו לא שווה , כך גם לא עולה על דעתי שלימוד התורה שלו "לא שווה", זה עולה בי אך ורק כלפי לימודי הקבלה שלו , וכנראה מתוך מחשבה/השקפה שלימוד הקבלה נועד רק למי שהגיע לשלמות מסוימת , גם בנושא הכעס והמידות, ואחרת זה לא נועד לו. (הרי יש "תנאי סף" ללימוד קבלה , נכון? ה "טרנד" הקיים שיש אנשים שלא שומרים מצוות ברמה בסיסית אפילו, ולומדים קבלה, ברור לכל בר דעת שזה בעייתי מאד , אז במקרה של בעלי ברור שזה לא אותו הדבר בכלל , זה לא כמו חילוני שלומד קבלה, אבל בהרגשה שלי זה דומה, מתקרב … וזה מתסכל ברמות שאני לא מצליחה לתאר מספיק טוב כאן בשאלה) פעם אחת אפילו אמרתי לו ושאלתי אותו על הסתירה הזו (לדעתי לימוד קבלי וכעס סותרים אחד את השני) וזו כנראה היתה טעות לשתף אותו במחשבות האלו , כי הוא נפגע עד עמקי נשמתו… (איך הייתי צריכה להגיד לו את זה בלי שיפגע? )[הוא ענה לי שהוא כן לומד מוסר אבל אי אפשר ללמוד מוסר כל היום .והוא גם טען שאם רק אנשים מושלמים ילמדו את ספרי הקבלה אז יוצא שאף אחד לא ילמד אותם, והספרים כן נועדו לכך שילמדו אותם . ]
השאלה שלי מתחלקת לשתיים: 1- מבחינת השקפה נכונה מעניין אותי אם אני צודקת במחשבות שלי .(שמי שכועס לא ראוי שילמד קבלה ועדיף שילמד מוסר וישקיע בתיקון המידות קודם …) 2- השאלה העיקרית שלי, בהבנה שהפתרון צריך להיות בידיים שלי ובלי לצפות שבן זוגי ישנה את סדרי הלימוד שלו , איך להתגבר על המחשבות האלו והרגשות השליליים שבאים בעקבותיהם ? (אפשר להגדיר את זה אפילו כרגש של בוז ואני כמובן לא רוצה לבוז לבעלי ורוצה להעריך אותו!אני באמת מאד מעריכה אותו על הלימוד שלו ועל כל המעלות שלו ויודעת שזה לא מובן מאליו, אבל אחרי שהוא כועס – יש רגש של בוז. יתכן שהבוז הוא על עצם הכעס עצמו שמתפרץ בצורה מכוערת , אבל הבוז מעמיק בעקבות זה שהוא לומד קבלה וגם כועס )
מצפה מאד לעזרתכם!וה' ישלם שכרכם
אישה אחת שרוצה לעבוד את ה' בצורה נכונה….
תגובה אחת
לימוד קבלה בפרט ותורה בכלל עשוי לעמת את האדם מול מדרגות של קדושי עליון וגדולי תורה ולהביאו לתסכול, מה הוא לעומתם, מה עתידו אם בכלל יש כזה, מה כבר ידע ולאן יצליח להעפיל.
זה גורם תסכול שעשוי להתבטא בכעס עצמי שגואה כלפייך. ייתכן שגם עובדת היותך המפרנסת מגמד במשהו את קומת בטחונו העצמי, כי בית גידולו הקרין אחרת, וזה עדיין בתוכו.