דלג לתוכן
אני בוגרת מגמות משחק ושחקנית תאטרון דתי חרדי. שומרת מצוות, נשואה. לאחרונה קבלתי כמה הצעות לאודישנים לסרטי קולנוע רציניים ואני נקרעת בין הרצון העז שלי לבסס את מצבי הכלכלי דרך התנסות באפיק הזה ובנוסף לשחק בסרטי קולנוע איכותיים ומרתקים ולממש את הכישורים והפנטזיה שלי לבין מגבלת הצניעות. באמת זו בעיה שגברים יראו אותי משחקת? ואם אבחר לגשת רק לתפקידים "שמורים ווצנועים"? אשמח לתשובה השקפתית בנושא.
פונה יקרה,
ראשית אפתח בהתנצלות על הזמן שהמתנת לתשובתי. שאלתך עוסקת בנושא 'חדש' יחסית אשר ההתמודדות עימו במגזרינו הינה בחיתוליה (באופן יחסי) וראיתי לנכון להתעמק בסוגיה ולהבינה לעומקה בטרם אשיב לך את תשובתי.
אפתח בכך שאני מבינה מאד לליבך. הרצון לבסס את המצב הכלכלי המשפחתי, לסייע בפרנסת המשפחה הינו ראוי לכל שבח. גם השאיפה לעשות זאת תוך עיסוק במקצוע המביא לידי ביטוי את כוחותיך וכשרונותיך היחודיים הוא יותר ממובן, ומשכך, העובדה שפנית לאתר, מתוך חיפוש מענה יהודי-השקפתי בנושא זה שהוא בליבך ובנפשך , היא עצמה מעוררת את הערכתי לכוחות הנפש הטמונים בך.
משאלתך אני גם מבינה שאת עצמך מבינה שהפתרונות הפורמלים להסתדר עם מגבלות ההלכה נמצאים במקרה זה, אם רק באמת מאד רוצים בכך, בהישג יד. ולכן בחכמה שאלת כאשר דיברת על 'מבט השקפתי' , על 'רוח ההלכה' , על הסייגים שלה, ועל 'האוירה' שהיא חותרת לעצב גם במרחב הפנימי והנפשי בתוכינו, וגם במרחבים שבהם אנו מסתובבים.
דומה הדבר להלכות שבת. מעבר לאיסורים הפורמלים הנגזרים מל"ט אבות מלאכה, הרי שדיונים הלכתיים נרחבים הוקדשו לפעולות שעשויות להראות כ'עובדין דחול', מעשים שאין בהם משום עצמם איסור לכאורה, אלא העובדה שאינם 'שבתיים', הם אינם מתאימים לאוירת השבת אותה אנו מבקשים להשכין בתוך בתינו, ולפיכך אנו נמנעים מהן.
ועל כן, ישנם רבנים שיתירו את העיסוק בתחום תוך הצבת גדרות , כגון, לבוש צנוע הימנעות ממגע, הימנעות משירה וריקוד ומאופנים נוספים, וזאת כדי למתן את הייחצון הגופני הנדרש בתפקיד המשחק.
אפשר אפוא להתלבש בצניעות ואפילו יתירה על מה שאנו שומרות בדרך כלל (יותר רחב, יותר סגור), ואולי אף להקפיד על אורך שרוול או חצאית מעבר לסטנדרד ההלכתי הנדרש, לא קל אך ניתן להמנע מלשיר (בפרט אם יש מנגינה ברקע) קשה אך אפשר לשמור נגיעה, וגם לא בלתי אפשרי (אם מספיק מודעים לכך) להקפיד על תנועות גוף עדינות יותר בפרט בסצנות שאופיין דורש זאת.
העובדה שאת כאישה נמצאת כרגע ב'מרכז העניינים' וכל הצופים מתרכזים בדמותך, בחיצוניותך, בקולך ובכל תנועת גוף שלך הינה אתגר לא פשוט, אך קשה גם לאמר שהינו ממש בלתי אפשרי.
אך יש לשים לב לעניין שהוא לא פחות חשוב, ואולי אפילו הרבה יותר מאתגר וטומן בחובו סכנה.
העיסוק במשחק איננו ככל עיסוק ועבודה שבה אנשים יכולים לשמור על גבולותיהם האישייים הפנימיים. שחקן טוב, נדרש 'להכנס לתפקיד' , לחוות אותו בעוצמה, למצוא את הדמות שאותה הוא משחק בתוכו. תהליך זה, כאשר הוא נעשה במיטבו יוצר תהליך אישי, רגשי ונפשי, ואינטראקציה עמוקה בין השחקנים. לא מדובר רק ביחסים קורקטים של תן וקח טכניים, אלא בחשיפה רגשית, של התמסרות לתפקיד, של מילים, של 'חזרה על מילים' ושל כניסה לדמות.
גם לאמר לשחקן 'אני אוהבת אותך' כאשר בסט הוא משחק סתם בן משפחה (ואפילו אינו בן זוגך) לא ניתן להתיחס לכך כאל 'מילים בעלמא' . גם אם ניתן לפתור את הבעיה ההלכתית באי נגיעה, קשה הרבה יותר למנוע את האינטראקציה הנפשית העשויה להווצר מחזרה שוב ושוב על מילים שצריכות להאמר ברגש אמיתי, בכוונה ובאופן משכנע ככל הניתן.
מצב זה יוצר פרדוקס. ככל שהנך יותר מקפידה על קלה כבחמורה, הגבולות ההלכתיים שלך יותר מוקפדים, כביכול יותר 'קל לך' להתמודד עם הסיטואציה. דווקא מי ש'מרשה' לעצמה להתנהל בגמישות רבה יותר, עשויה למצוא עצמה מתמודדת עם ערעור גדול מאד על גבולותיה האישיים, המשפחתיים וההלכתיים.
דומני שאת התשובה שאת מחפשת עליך למצוא בתוכך. רק את יודעת ומכירה את עצמך את רמתך הדתית, ואת יציבות זוגיותך ומשפחתך. יש לבוא לאתגר זה ממקום מאד מאד בהיר של גבולות אישיים, משפחתיים ודתיים כדי להצליח לעמוד בו, ואנו כידוע מתפללים כל יום 'ואל תביאינו לידי נסיון'. הויתור הנדרש ממך היום הוא קורבן עצום, אך המציאות אליה תכנסי עשויה לדרוש ממך קורבנות גדולים עוד יותר.
תשובתי הובילה את מחשבותי לארוע שחוויתי בילדותי. קיבלתי אורגנית פיצפונת של CASIO) שגודלה המזערי היה מופלא ובלתי נתפס בימים ההם. (טרום עונת הטלפונים החכמים המניחים את כל העולם בכף ידך). ביקשתי להביאה עימי ל'מחנה קיץ' בסמינר. סבתי החכמה אמרה לי, אני מייעצת לך לא לקחת אותה עימך. היא עשויה לשאת חן בעיני כל רואיה, והידים הרבות שתגענה בה עשויות לקלקלה. אך אני מבינה שאני בבעיה, כי תוכלי להווכח בצדקתי רק אם לא תשמעי לקולי ותקחי אותה בכל זאת. אם תמנעי מלקחתה, לא תדעי שצדקתי.
המשחק הינו כלי עוצמתי ביותר, והמודעות לסכנות הטמונות בו בסיטואציות שמטבע הדברים תגענה לפיתחך, עשויה להתגלות במלוא תוקפן וחריפותן רק כאשר תעמדי מולן באופן מעשי. זהו 'מקום סכנה' של ממש, ואנו משתדלים להתרחק ממקום סכנה אף יותר מאיסור הלכתי גרידא. (וחמירא סכנתא מאיסורא , בבלי חולין י' א')
שימי לב שאתגר זה עומד גם לפתחם של גברים שומרי מצוות. גם אם להם אין בעיה לשיר, להתנועע, וגם בנושא הביגוד המרחב שלהם יותר גמיש, הרי שבכל הקשור לאתגר הגלום במשחק על סט עם שחקניות, הנסיונות והסכנות האורבות לפיתחם הינם זהים לגמרי, ושומר נפשו ירחק מהם.
מקווה שסיעתי לך להבהרת התמונה, ותמצאי בדברי את הכוח לעשות את הבחירה הנכונה עבורך.
אם תרצי, תוכלי לפנות אלי באופן פרטי ואפרט לך על מגוון אופציות אפשריות הקיימות היום (והן מתרחבות והולכות) בנושא זה בעולם הדתי והחרדי, כדי להרחיב ככל האפשר את מרחב הפעולה, הפרנסה והביטוי האישי שלך.
ורדית.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
