לשואל היקר

שלום וברכה

בשאלתך נגעת בנושא הלכתי חשוב מאד, שהאריכו בו האחרונים בספריהם. ובנוסף הרי זה נושא מחשבתי, מהו היחס בין הדיון התורני בבית המדרש שהוא דברי אלוקים חיים, לבין המחקר המדעי המברר את המציאות הפיזית.

ציינת בשאלתך את הגמרא המפורסמת המתירה הריגת כינים בשבת כיוון שאינם מתרבים בזכר ונקיבה. והנה אנו יודעים כי הכינים מתרבות ע"י זכר ונקבה.

שאלה זו מעלה לפנינו את הנדון: כיצד אנחנו קובעים הלכה בדבר שתלוי במציאות. או במילים אחרות: מהו היחס שבין ההלכה ובין המציאות והידע שלנו עליה.

הבה ונתבונן, נניח ומגיעה כיום לפנינו שאלה הנקבעת לפי נתונים מציאותיים, כיצד נענה עליה. ובכן בוודאי שנברר לעצמינו את הידע המדעי המציאותי הקיים, ובהתאם לידע זה נפסוק את ההלכה.

ומה נעשה אם לאחר מספר שנים יתעדכן הידע המדעי, ויתברר שהמציאות היא שונה. האם נחשיב את מה שפסקנו כטעות בהלכה. האם נאמר שמי שנהג כך צריך להביא קרבן על שגגתו ?

פשוט וברור שאין זה נקרא טעות. משתי סיבות:

א. המציאות כמות שהיא אינה מעניינת אותנו, איננו מקיימים את המצוות בכדי להיות חוקרי טבע, המצוות נתנו בכדי "לצרף בהם את ישראל" ולא בכדי להוות מחקר מדעי. וממילא התורה והמצווה מדברות אל האדם כפי הידע הידוע לו וכפי שהעולם נתפס בעיניים שלו.

ב. הלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שלעולם לא נוכל לעמוד בבירור על צפונות הטבע עד סופם, בכל דור ודור מתגלים דברים חדשים למכביר. ומכיוון שלא נתנה תורה למלאכי השרת, א"כ מלכתחילה על דעת כן נתן הקב"ה את התורה לבני אדם, על מנת שנקיים אותה כפי המציאות הידועה לנו, ולא כפי המציאות הידועה לו.

ולכן כאשר נקבעות הלכות בבית המדרש הם נקבעות בהתאם ליידע הקיים על המציאות, ובהתאם לאופן בו נתפסת המציאות בעיין האנושית.

וכאן מתעוררת השאלה בפוסקים: מה עלינו לעשות כאשר אנו מגלים ידע מציאותי/מדעי חדש, האם יש לקבוע מחדש את גדר ההלכה בהתאם לידע החדש או שמא לא.

לכאורה, מדוע שלא נקבע את הגדר לפי הידע המדעי החדש.

אולם כאן ישנו כלל גדול בהלכה, שאין ההלכות נקבעות לפי ידע החורג מראיית העין האנושית הבלתי מזויינת. כלומר: כל ידע שהאדם הטבעי (ללא עזרים מתוחכמים חיצוניים) אינו רואה וחש אותו, אין ההלכה נקבעת לפיו, הן לקולא והן לחומרא.

לדוגמה: הפוסקים קבעו בפשיטות כי תולעים שאינם נראים לעין בלתי מזוינת, אינם אסורים באכילה.

העיקרון העומד מאחורי כלל זה, הוא כמו שהוסבר לעיל, שהמצוות עוסקות בייחס האנושי למציאות, ולא במציאות שידועה לנו רק דרך כלים חיצוניים.

לפי האמור לא כל ידע מדעי חדש, אכן ישנה את גדר ההלכה, ויש לבדוק האם מידע זה הוא מידע טבעי אנושי, או שהוא יידע חיצוני על ידי מחקר.

דיון נוסף עולה בספרי האחרונים בשאלה זו: חלק מן האחרונים כתבו כי לא כל הלכה תלויה רק בידע המציאותי. לפעמים בנוסף לנימוק המציאותי ישנו נימוק עקרוני, שאינו תלוי כלל בשינויים המציאותיים.

לדוגמה: בגמרא מבואר כי טעם החיוב בנטילת מים אחרונים הוא המלח הנשאר על הידיים בסיום האכילה. על פי זה כתבו חלק מן הפוסקים, כי בזמנינו שאין מלח כזה במאכלים, ממילא אין חיוב ליטול מים אחרונים.

אולם הגר"א כתב כי למים אחרונים ישנו טעם נוסף עקרוני, ולכן אין החיוב בטל. ואכן בדברי המדרש נמצא כי הם כותבים טעם אחר למים אחרונים משום קדושה.

א"כ, מחמת נדונים אלו, אפשר לחלק את המקרים של ידע מדעי חדש לשלש סוגים:

א. מקרה בו כתבו פוסקים כי הידע החדש אינו רלוונטי לגדרי ההלכה, וגדר ההלכה נשאר כפי שהיה. (מחמת אחד מהסיבות שציינתי לעיל). כמו למשל הכרעת הפוסקים בהלכות טריפות. (ראה על כך בהמשך).

ב. מקרה בו כתבו בפוסקים כי הידע החדש משנה את גדרי ההלכה, ועלינו לנהוג מעתה לפי הידע המצוי בדור שלנו. (כמו למשל בתוס' ע"ז כד: ד"ה פרה שמביא כמה דברים שנשתנו הטבעים ולכן הדין משתנה, ראה גם בחזו"א אבהע"ז סימן יב' בקטע האחרון).

ג. יש מקרים בהם יש מחלוקת לאיזו קטגוריה הם משתייכים, לדעת חלק מן הפוסקים יש לשנות את גדר ההלכה ולדעת אחרים לא. – הוויכוח בסוגיות אלו הוא, תלוי בדרך כלל בשתי הסברות שהוזכרו לעיל: א. האם ידע זה נחשב כידע טבעי ואנושי או כידע מחקרי חיצוני, ב. האם להלכה זו ישנם טעמים נוספים מלבד הטעם המציאותי.

דוגמה לנדון כזה שהתעורר בזמנינו, הוא תולעי ה"אניסאקיס". תולעים אלו נמצאים בדגים, אולם בקדמונים כתוב כי תולעים הנמצאים בבשר הדג אין בהם איסור, משום שהן נוצרות בדג, ואינם באים מן החוץ. אע"פ שלפי הידע המדעי של זמנינו אנו יודעים כי תולעים האניסאקיס מגיעות מן החוץ, יש האומרים כי אין לאסרם משום כך, שכן בראיה פשוטה אין הדבר ניכר. ונחלקו בכך רבני זמנינו.

ישנם דוגמאות רבות של סוגיות כאלו, בהם דנו האחרונים, אחת המפורסמות היא סוגית הטריפות. חלק גדול ממקרי הטריפות ניתנים כיום לריפוי. ואעפ"כ כתבו הפוסקים כי מהות הטריפה היא בהמה שבמצב הטבעי אין לה יכולת לחיות, ואע"פ שאם ניתן לה אנטיביוטיקה היא תתרפא, אין בכך משום שינוי הגדרתה המקורי, והיא אסורה.

חשוב לשים לב כי יש לנקוט משנה זהירות כאשר נדמה כי הידע המדעי משתנה, שכן הדברים לפעמים אינם כה פשוטים כפי שנראה. ולמשל בנושא הכינים שנחלקו האחרונים, כיום ידוע כי אכן יש מיני כינים המתרבות ללא זכר (מה שנקרא כיום "רביית בתולים"). כמו כן יש בחז"ל טעמים נוספים להיתר הריגת כינים בשבת, כמו "שאין בהם גידים ועצמות" (ירושלמי שבת פ"א ה"ג).

בדומה לזה אשתף כאן סיפור שראיתי באופן אישי: לא מזמן התקיים דיון משותף בנושא מדע והלכה, של קבוצת דיינים מחד, וקבוצת פרופסורים מן הסגל של אוניברסיטת ת"א מאידך. תוך כדי הדיון עלו דברי הגמרא האומרת כי אשה היולדת שנים עשר חודש לאחר שבעלה נעלם, אין בכך ראייה שהוולד ממזר, כי יתכן שהריון מתארך עד 12 חודש.

כל הפרופסורים שנכחו בדיון קבעו פה אחד כי בוודאי ובבירור שאין מציאות כזו, ודברי הגמרא אינם תואמים את הידע המחקרי המצוי בידינו כיום. לאחר 10 דקות של ויכוח בו הצהירו שוב ושוב כי זה לא יתכן כלל, הזדרז אחד הנוכחים ובדק בגוגל, ולהפתעת כולם גילה כי אכן ישנם מקרים כאלו, ומתברר שוב, כי אין להיחפז בקביעות מחקריות, וכדברי הגמרא "מתון מתון ארבע מאות זוזי שוייא".

סקירה רחבה על נושא זה וציונים לדברי הפוסקים והראשונים תמצא בספר "תורה שבעל פה" (הוצאת מוסד הרב קוק) פרק ו' "חכמינו וחכמת הטבע".

לסיכום: חכמת ההלכה היא הגדרת העומק של היחסים הנכונים ביני ובין המציאות, יחסים אלו נקבעים ברובד האנושי שהוא הרובד הנפשי הערכי והמוסרי. מאידך המחקר הפיזי של המציאות הוא פן אחר לגמרי. לפעמים אכן ההלכה מתעניינת בידע זה, ולפעמים הוא אינו רלוונטי לדיון ההלכתי. ודבר זה תלוי בכל סוגיא והלכה לפי מקורותיה וטעמיה.

בברכה שתזכה להקיף את דברי חז"ל והפוסקים בנושא, ולהוסיף ולברר בהלכה ובאגדה.

אוריה

[email protected]