שלום לך, יקרה!

קראתי את שאלתך בשימת לב, כמה חופש ורעננות יש בשאלה שלך! אני רואה מול העינים נערה שמחה, מלאת חיות, מחוברת לטבע ולמרחבים. ויחד עם זה מודעת לגבולות ובודקת אותם. אני מעריכה מאד את השאלה שלך, אכפת לך ואת רוצה להיות מכווננת למה שטוב.

את מאד רוצה לעשות רשיון וההורים שלך מתנגדים מכיוון שזה לא מאושר בסמינר בו את לומדת, אמנם לא 'יעיפו 'אותך אבל תקנון זה תקנון. ואת, נערה מכבדת הורים יקרה, רוצה להקשיב להם אבל גם מאד מאד רוצה לעשות את הרשיון. זה מתסכל ומעצבן אותך שהם לא מרשים ובכלל- למה זה עוד סעיף בתקנון של החברה החרדית.

אני לא אומר לך מה נכון לעשות ומה לא, ולמה זה בסדר או לא בסדר. רבו בזה הדיעות אני מאמינה שאת תגיעי להחלטה נבונה, אבל כן רוצה לומר לך משו בקשר ל'רוצה' ו'צריך'.

הקונפליקט בין מה שאני רוצה (שלא בטוח שהוא רע מצד עצמו) לבין 'מה שצריך' מייצר מתח פנימי רב. אנו רוצות להיות נאמנות לעצמינו ולרצונותינו מחד ומאידך יש את הרצון הגבוה יותר לעשות מה שנכון, מה שצריך ולהרגיש טוב עם עצמינו גם מהפן הערכי- מוסרי.

לך יקירתי הזדמן עכשיו להיות בצומת, שאמנם היא לא גורלית בדווקא, אך מהווה בשבילך הזדמנות. הזדמנות לבחור נכון.

הקב"ה מזמן לנו אירועים שמדייקים אותנו, הקונפליקטים שמלווים אותנו הם תחנה לטיפול אישי, לחדור מעט פנימה, להבין מה קורה איתי בשלב הזה ואיך מוציאים ממנו את הטוב ביותר.

אז איך מצליחים לא לפספס את ההזדמנות הזו? קודם כל מקשיבים לעצמינו. מה את רוצה באמת? הרצון שלך לרשיון מביע רצון עמוק יותר כמו שתיארת, לחופש, לתחושת שליטה, הרצון הזה קיים בתוכך והוא בועט. מותר לך לרצות. הרצון הזה בא מבפנים והוא צריך מקום. לפני שנבקש את המקום הזה מהבחוץ לנו, מההורים, מהחברות. תני לו את מקום. תני לעצמך זמן מול ה' לדבר לספר. אני רוצה לעשות רשיון, ה', זה יתן לי … אני ארגיש… קשה לי לחשוב ש… אולי תנסי להרגיש מה מכעיס אותך בהתנגדות של הורייך? האם את מרגישה שהם חוסמים את הצורך שלך במרחב? האם את חוששת על המקום שלך?.

אחרי הקודם כל הזה, אחרי ההתבוננות הפנימית ונתינת המקום לרצון שלך גם החיצוני וגם לרצונות הפנימיים ולהתנגדויות, אני מאמינה שאת תוכלי להרהר שוב בנושא הרשיון ולהגיע לתובנות חדשות ולדיון מחודש ממקום שלם יותר. והתשובה- תהיה אשר תהיה- כבר תגיע ממך. האם להתעקש על זה? האם לייצר התנגדות בתוכי? או לקבל את המציאות הזו בהשלמה? כמובן, מבלי לזלזל ברצון או לדכא אותו, אבל אולי לשים אותו בהשהייה, אולי כבר הרצון המנופח הזה כבר התכווץ למימדיו האמיתיים לאחר ש'ראו' אותו? או ואו ואו ואו, המפתחות ללב שלך אצלך, כי מעבר לעניין העקרוני כפי שהצגת אותו, אין לי שום ספק שכנערה בוגרת ורגישה תזהי את הפוטנציאל המיוחד בצומת הזו, להוציא את הכוחות המדהימים שה' נטע בך, מהכח אל הפועל.

ויש מצב, שאת אומרת, מה החפירות האלו, כולה רוצה רשיון וההורים לא מסכימים והחברה מתנגדת ואני רוצה עיצה איך לשכנע אותם או להבין מה הסיפור מאחורי העניין הזה… למה לעשות מזה סיפור.. אבל גם אז, אני מציעה לך לנסות להתבונן יותר לעומק כי יש בנפשך אוצרות גדולים וצומת בחירה שכזו היא מנוף ומקפצה למודעות ולעבודת נפש.

מאחלת לך חופש פנימי אמיתי, וס"ד בענין זה ובשאר הענינים,

תמר ש.