מה עושים אם אני שונא את הקדוש ברוך הוא?
דלג לתוכן
מה עושים אם אני שונא את הקדוש ברוך הוא?
פלוני יקר
"תתבייש לך, חצוף שכמותך! אלו מחשבות אסורות! הקב"ה העניק לך חיים, זן ומפרנס אותך בכל רגע ורגע, משגיח עליך ואוהב אותך, ואתה שונא אותו??? בוש והיכלם כפוי טובה!"
אני מרשה לעצמי להניח שזה פחות או יותר הסגנון בו אתה נוזף בעצמך מדי פעם. השכל האינטלקטואלי ממרום מעמדו האריסטוקרטי מנסה לשלוט בלב הסורר באמצעות דברי טעם והיגיון. ואילו הלב… אהה! הלב… רוח בת חורין לו שאיננה נכפפת לשכל. הלב והשכל מסוכסכים ואתה בתווך מבולבל ומיוסר.
ואני, מקנא בך. בהן צדקי. אי אפשר לשנוא בלי לחוש קרוב, ואתה קרוב ודבוק בקב"ה בעומק בלתי שגרתי. זה החומר ממנו קרוצים אנשים גדולים. אותם הגורמים שמביאים אותך לשנאה, היו מביאים אדם אחר, שאיננו חש קירבה לבורא, לידי אדישות מנוונת. אתה שונא משמע אתה קרוב והרגשות המציפים אותך הם הורמוני גדילה רוחניים.
אז האם אני מייעץ לך להמשיך לשנוא את הקב"ה? לא ממש. אם מדובר בתחושה שקופצת לביקור לעיתים רחוקות, שוהה לזמן מוגבל והולכת כלעומת שבאה, הרי שמדובר ברגש שעשוי אכן להביא אותך למקומות טובים של בירור ושל קירבת אלוקים. אך אם מדובר בשנאה שקנתה שביתה בליבך ומחלחלת בך כארס של עכנאי , הרי שכדאי לערוך בירור פנימי מאין היא הגיעה ולאן היא הולכת. שנאה באופן כללי איננה מקום טוב להיות בו בלי קשר למושא השנאה, ויש לה השפעה שלילית על איכות החיים שלנו.
מהי שנאה? שנאה איננה מצב רציונאלי, אלא מצב נפשי של "אנטי" ורגש של סלידה. מצב בו עצם המחשבה על הזולת מעלה לי את לחץ הדם ומעוררת רגשות שליליים. לפעמים שורשי השנאה הם רציונאליים כמו למשל ביקורת קשה ומתמשכת, או פחד שמתפתחים לכלל שנאה, אך לפעמים השנאה קשורה לרבדים העמוקים והתת-הכרתיים של האדם, וקשה למצוא להם סיבה רציונאלית. יש "שנאות" לא רציונאליות אוניברסליות, כמו למשל שנאת זרים שחוצה גבולות ותרבויות, ויש לעיתים שנאה לא רציונאלית פרטית בה אדם שונא את זולתו, חפץ, בעל חיים או רעיון, והוא אינו יכול אפילו להסביר לעצמו אל הסיבה לשנאה הזאת.
הייתי מציע לך לערוך את הבירור הזה עם עצמך ולנסות לזהות את שרשי השנאה. לאחר מכן יקל עליך להתייחס לעניין. אתייחס בכל זאת בקצרה לשנאה שעשויה להתפתח מביקורת קשה.
אם מדובר בשאלות ותמיהות על דרכי הבורא בעולם, הרי שאתה בחברה טובה, טובה מאד אפילו. התמיהה וחוסר ההבנה המוחלט שלנו את הנהגת הקב"ה בניהול העולם, הביאו גדולים וטובים לשאול שאלות קשות ואף מתריסות. איוב הרחיק לכת וטען ש"ארץ ניתנה ביד רשע", כביכול הנהגת העולם נתונה בידי רשע. קולמוסים רבים נשתברו על השאלה הזו שימיה כימי עולם, ולא לי להיכנס בעובי הקורה. כל שאוכל לעשות הוא לשתף אותך בשתי תובנות שמסייעות לי להתמודד עם השאלה הזו, תובנות שלמדתי משני אנשים חשובים מאד. האחד הוא הרבי מקוצק, והשני הוא בני, שבזמנו היה כבן 7 או 8.
הטיול השנתי המתוכנן היה שיחת הבית במשך שבועות. המסלול, הממתקים, התוכניות, החברים. כל היקום וההיסטוריה הצטמצמו לממדי המרחב והזמן של הטיול המתוכנן. והנה, מעשה שטן, כמה ימים לפני היום הגורלי עלה חומו של הילד, ורק יום לפני הטיול ירד חזרה ל 37 מעלות. רעייתי ואני, בהכירנו את הסחורה שלנו, ולמרות המחאות וקריאות הזעם האומללות, לא אפשרנו לו לצאת לטיול. הזאטוט כבר היה מוכן לארוז מזוודה ולצאת לחפש לו בית אחר עם הורים פחות אכזריים. רק כאשר בהמשך היום הוא החל שוב לחוש ברע ולרעוד, הוא הבין שמאד לא נעים היה אילו הדבר היה קורה באמצע הטיול. אני מקווה שהוא ייזכר בסיפור הזה כאשר הוא יעמוד בפני מצב דומה, ושהצלחנו ללמד אותו שלא תמיד הילד יודע מה טוב עבורו.
ומכאן לאימרה חריפה ונוקבת של הרבי מקוצק: "בשום פנים לא הייתי רוצה לעבוד אלוקים כזה, שדרכיו יהיו מובנים על פי שכל של כל טיפה סרוחה". כל מילה נוספת מיותרת.
בידידות ובהערכה,
גרשון
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
