שואלת יקרה

אני קורא את שכתבת ומצטמרר.

את כותבת עם כל כך הרבה כאב וצער.

מתוך השורות שלך עולים מחשבות ורגשות שמגלים נפש רגישה ודואבת.

מאוד קשה במצב שכזה לענות לך תשובה שתמצא מזור לקושי אותו את מעלה, בכמה שורות בודדות.

תחושות קשות אלו מתערבלות בתוכך ומציקות לך בחיי היום יום ומכיוון שלתחושות אלו מצטרפים סימני שאלה רבים שאין עליהם מענה, יוצרות התחושות הללו בתוכך מערבולת אינסופית של תחושות ורגשות מעורבים הכוללים כעס, הלם, חרדה, האשמה  ולעיתים גם סוג של רגיעה שלצערך, מן הסתם, לא מחזיקה מעמד לאורך זמן.

ניכר מכתיבתך, שלמעשה מערבולות אלו עוטפות אותך במעטפת חנק שממש לא מאפשרת לך להיכנס למצב של חשיבה חיובית כל שהיא על מצבך כיום. וגם אם לעיתים קורה ואת מנסה לתת למצב פרשנות מתקדמת יותר, חיובית ומאפשרת, המחשבות הכובשות אותך, מנטרלות כל סיכוי.

הרשי לי לנסות לעזור לך בכיוון מחשבה נוסף, שונה ואולי לא מוכר.

ריבונו של עולם משתמש ברוב טובו בשתי מידות מקבילות בחיים. מידת הדין ומידת הרחמים. מהיכרותך את הדת את מבינה, מן הסתם, הבנה ראשונית מה תפקידה של כל מידה ומשכך, בוודאי שתעדיפי להתמקד בחייך במידת הרחמים,  כמו כל אחד מבני אנוש שתעדיף את הרחמים מהרוגז.

יחד עם זאת, אם ננסה להעמיק פנימה ולחשוב על כך, אנשים רגילים, כמוני וכמוך, המנהלים שגרת חיים כל שהיא,  מתי ירגישו צורך בקבלת עזרה בשגרה? כשקל לנו או, חלילה, כאשר קורה לנו אירוע ששובר את רצף השגרה שלנו? מתי נקח לידנו ספר תהלים וננסה להתחבר ל ריבונו של עולם? כאשר טוב לנו או חלילה כאשר מרגישים אנו חסרי אונים?

יש משהו במידת הדין המחייבת אותנו לחשוב פנימה ולאתר כוחות ודרישות שלא חשבנו עליהן קודם לכן.

יתכן והאירוע המצער והכואב כל כך שאירע לחברת הגיע ממידת הדין. אותה מידה שאיננו יכולים כבני אנוש להבין את משמעותה. יתכן וחברתך ניצלה ממצב קשה יותר,  מי יודע חשבונות שמיים.

מה שבטוח הוא שאת לא היית יכולה לעזור לה במצבה מעבר לכוחות ולמאמצים שאני משוכנע שהשקעת בה.

חיפוש אשמים במצב זה לא יועיל לך.  ולהפך,  אני משוכנע שחברתך הטובה זכרונה לברכה, הייתה רוצה יותר מכל לראותך שמחה ומאושרת בחייך. נשואה באושר ומנהלת שגרת חיים מיטבית. לא נראה לי שכיום את מרוצה מחייך כפי שהם. אני מקווה שאינך נמצאת במצב מצוקה המצריך התערבות מבחוץ. אנא,  היי כנה עם עצמך לדרוש התערבות שכזו אם את מרגישה בכך. יתכן ומידת הדין או הרחמים שפגעה בחברתך מנסה להעביר לך מסר דרכה. מסר שבו את נדרשת כחברה טובה שלה להוקיר את זכרה ולסיים משהו שהיא ניסתה להתחיל ללא הצלחה. לשקם את חייך שלך כדי שתוכלי לשקם את זכרה של חברתך.

האירוע העצוב כל כך שאירע לחברתך יכול להצמיד אותך לקצה הרצף שלנו בחיים הנע בין קרבן לגיבור לנקודת הקרבן. אולם חייך לא ישתנו בכך לטובה. ריבונו של עולם הוא הכתובת ליציאה ממעגל הקרבנות. הוא המקור לתקווה ולתפילה. אמונה בו מאפשרת כניסה לעולם חדש ואיכותי של חשיבה פנימה לתוך תחושות עמוקות יותר של אמונה. חברתך סבלה. סבלה מן הסתם המון. התאבדותה לא פתרה לה את הסבל. ההחלטה שלה קיבעה את מצוקתה והנציחה אותו. מהמקום הזה, קחי את המושכות, בצעי משהו שיקדם אותה לפחות כעת. שם למעלה בעולם האמת. קחי החלטה אמיצה לעצמך לצאת ממעגל הקושי והאומללות בו את נמצאת למקום של עשייה וקידום אישי של עצמך. בעבודה, בחיפוש זוגיות, באמונה, במשפחתיות וחיבור מחודש עם מעגלי הכוח שלך בחיים. זה לכשלעצמו יתחיל לעשות טוב לנשמתה הכואבת של חברתך.

אם תרצי לקדם לפחות את זכרונה של חברתך לטובה, קבלי על עצמך קבלה אישית, אמיצה ועקבית לעילוי נשמתה.

אם תצליחי לעמוד בקבלה זו, תרגישי טוב יותר עם עצמך, תוכלי לקדם ולהתקדם ב מחשבותייך והתנהלותך בחיים.

את חווה כעת תגובות שנראות לי נורמליות במצב המאוד לא נורמלי בו את נמצאת ומשום כך כל מה שאת מתארת הוא הגיוני. אל תחששי למנף את מצבך כעת למעלה. אל תכעסי על אלוקים. לא זה הכיוון. אני מרגיש זאת מכתיבתך. את מחפשת תשובות לשאלות שלא נוכל למצוא להן תשובות אולם נוכל לקדם אותם למעשים שבוודאי יקדמו את החיים להמשך בו חברתך, לצערנו, לא הצליחה לדרוך.

אני מאחל לך הצלחה בקבלת ההחלטה ולקיחת אחריות אישית מקדמת לחייך ואשמח להמשיך לתמוך ולעזור ממקום זה

כל טוב

ישראל