שואל יקר,

שלומות.

לקח לי זמן רב להשיב לך ולא רק בגלל טרדות הזמן, אלא בעיקר מפני שהצפת בי מחשבות רבות.

אני רוצה לשתף אותך בסיפור אישי שלי. מאוד אעריך אם תקרא אותו כפתיח לתגובתי לשאלתך.

לפני כעשרים שנה בקירוב, נשלחתי על ידי מורי ורבי, הרב דן סגל, הידוע בכינויו, 'המשגיח,' ללימודי אבחון במכללת דוד ילין. היתה זו תקופה בה כמעט ולא היו אנשי מקצוע מהמגזר החרדי ובוודאי שלא מאבחנים חרדיים המחוברים לאוריינטציה החרדית.

המכללה בה למדתי היתה לגמרי תלושה מהווי החיים החרדיים. יתר על כן, במשך שלוש שנות לימודי אבחון, שכללו העמקה בתכנים הקשורים באופן ישיר לתחום החינוך המיוחד,ישבתי בכיתה המונה 35 נשים בגילאים שונים. יחד איתי היה גבר אחד בלבד מהמגזר הערבי.

(במהלך הלימודים התיידדנו, שמרנו על קשר ולאחר שנים מצאנו את עצמנו באותו משרד כמפקחים במשרד החינוך…)

שתי אנקדוטות חשובות ומשמעותיות נותרו לי מתקופת לימודים זו, אותם אני רוצה להעביר לך, כאמור:

א. באותה תקופה שימשתי כיועץ בישיבה תיכונית בה התחברתי לאחד מהמורים, מורה לשל"ח, רווק ותיק ומוערך. במהלך הלימודים התוודעתי לכך שאחת מהסטודנטיות שלמדה איתי, הינה בחורה דתית לאומית. , לאחר כמה שבועות מאז אותו 'גילוי', זכיתי לקבל ברכה מתחת לחופה כמחזיק תואר 'השדכן'. אגב, מאז הם חיים ב"ה באושר ובאושר עד היום הזה…

ב. במשך שנות הלימודים,שמרה המכללה על 'הווי תקרובת'- בכל שבוע היו הבנות מתחרות ביניהן מי תגיש אל שולחן הכיתה בזמן ההפסקה מנות מפוארות יותר של מוקרמים ועוגות כיד הדמיון והתנור הבא עליהן.מובן שלא טעמתי מאומה מאותן תקרובות. לא היה לי קל…. גם כשהגיע תורי, דאגתי לפנק את חברי וחברותיי בעוגות בחושות ורטובות ממיטב המאפים של מאפיית ברמן ואנג'ל המעטירות. ראיתי את מבטן ההמום .הן לא אמרו דבר עד שאחת מהן העזה לשאול אותי בתרעומת מדוע אינני אוכל מהתקרובת שהן מגישות. עניתי להן שכאדם חרדי אני נמצא בתוך מערכת חוקים והגנות שמאפשרות לי להיות מיוחד בדרכי שלי. כמובן שהמשכתי והסברתי להן בטעם ובריח את דעותיי בזהירות ורגישות.

שבוע לאחר מכן ועד סוף הלימודים, כולן ,ללא יוצא מהכלל דאגו להביא עוגות סגורות בכשרות מהודרת. הן נהנו מכך שהתחרות הסמויה נפסקה ולא רק מכך..

היו עוד אנקדוטות מעניינות שגרמו לדעתי לקידוש ה' אולם בחרתי דווקא להביא לך דווקא אנקדוטות אלו כדי שתבין עד כמה משמעותי אדם יכול להיות גם כשהוא מרגיש בודד וללא חברה. אני כל כך מבין את שאתה מרגיש וחווה. הבדידות בה אתה נמצא היא אכן אמיתית. אך לבדידות זו יכול להיות ערך מוסף ומשמעותי מאוד.

חשוב שתנסה במצבך זה לנסות לזהות ערך מוסף זה מסביבך..

שים לב עד כמה אתה שונה מאחרים בכך שאתה נמצא במגמת התקדמות. אינך שוקט על שמריך.החלטת לתפוס את עצמך בידיים ולהתקדם רחוק יותר משאר החברה בה אתה נמצא במטרה לאפשר לחייך גיוון והעצמה. ברור שהדרך מלאה במכשולים.

בשבת האחרונה, חשבתי על כך שאתישב לכתוב לך מיד עם צאת השבת. לפתע ראיתי מדרש מעניין על הפסוק הראשון בפרשתנו, פרשת ראה:

ריבונו של עולם מצווה עלינו:" ראה! אנוכי מצווה אתכם היום….את החיים… את הברכה… ובחרת בחיים. -ריבונו של עולם מתחיל בפנייה אישית אליך, אלי,אל כל פרט ויחיד. ממשיך נותן/מצווה/מאפשר לכם… לכלל, לחברה כולה את החיים ואת המוות את הטוב ,את הרע. ושוב חוזר אלי ואליך בהמלצה אישית, חמה ואוהבת: "ובחרת בחיים"

המדרש כותב על כך משל לאדם שהיה יושב על פרשת דרכים ושני שבילים לפניו. המשל ממשיך ומסתעף אך ה'כלי יקר' מייד מזדעק ושואל: הכיצד ,אם אדם אדם יושב על שתי דרכים מונחים לפניו שני שבילים? הרי דרך היא מקום מרכזי וגדול, שביל הינו מקום מעבר ליחיד, מקום פרטי ומבודד?

עונה על כך ה'כלי יקר': אומנם נמצא האדם על פרשת דרכים. הוא מביט בחברה כולה , באנשים אותם הוא מכיר יותר או פחות, הוא לומד מהם, מתחבר אליהם אל מי יותר, אל מי פחות. הוא חושב, מתכוונן אל עצמו… ואז מחליט על חייו שלו ובוחר ללכת בדרכו המיוחדת לו. בשביל שאותו הוא בחר ואליו נשואות רגליו. בשביל זה הוא ילך עד ליעד האישי בו הוא בחר ואליו שאף.

גם אתה, בחור יקר, בחרת בדרך בהחלט מאתגרת ולא פשוטה. בחרת ללמוד ולהתקדם בדרכך שלך במקום למודים תובעני ודורש. אני משוכנע שלא קל לך! אולם היעד מול עינך.

אני מציע לך לנשום עמוק, להביט סביבך ולנסות לאבחן, ללא לחץ מי מהסביבה שלך נעים הליכות כמוך? מי רגוע יותר ומי פחות.מי תוסס יותר ומי פחות.מי מהחברים סביבך רגיש או אפילו מכונס בעצמו. נסה למצוא מישהו שדומה לך 'בערך', נסה לפתוח איתו בשיחה-לפתח איתו שיח ,להציע לו עזרה בתרגול או לבקש ממנו עזרה. זכור כי כרגע כל מי שסביבך מקהילת הלומדים נמצא בתהליך דומה לשלך, מי יותר ומי פחות. נסה למצוא מקהילת הלומדים שסביבך מי מהם המתאים לך באופן כללי .איתו נסה לפתח קשרי ידידות. אין צורך בחבורה של ידידים כאלו, חשוב שיהיה לך ידיד אחד איתו תוכל לחלוק תחושות ומחשבות ויתכן שלפתע תגלה שאתה לא לבד..

חשוב שתזכור שאתה הוא המחליט על חייך. אתה הוא שאזרת אומץ ויצאת ללימודים לא קלים בעליל! כל הכבוד לך! אני חושב שאתה אדם אמביציונר וגבוה! אני מאמין שלא כולם יוכלו להגיע לרמה כמו שלךללא מאמץ ניכר ועקבי, תהיה נחמד לכל אחד ממי שינסה להתחבר אליך ו'כמים פנים לפנים כן האדם אל האדם'.

מאחל לך הצלחה רבה בכל אשר תפנה.

עלה והצלח!!

ישראל