שלום לך שואלת יקרה
שאלתך היתה כואבת ומיוחדת ומצוין שפנית אלינו ולא נשארת לבד עם התחושות הקשות.
אכן, עברת חוויה משמעותית. אני לא אומרת חויה קשה, כי אז חרצתי את גורלה בצד של הדברים ה"רעים" של החיים, וזה לא נכון בעיני.
בואי נפריד בין כמה וכמה דברים:
1. ההתמודדות האנושית של צער במשפחה עם פטירת אדם קרוב.
2. הזעזוע שלך מזה שהחיים נגמרים יום אחד והגוף יורד לקבל ומתכסה בעפר.
3. למה בכלל יש מוות.
4.החשש מלמות בלי שעשית את התפקיד שלך.
מקווה שכיסיתי את הנקודות החשובות.
נתחיל מהראשונה: ההתמודדות של המשפחה עם הכאב העצום של החסר, של הפרידה, היא אכן קושי עמוק ונוקב,
הטראומה הגדולה ביותר ברשימת הדברים הקשים שאדם יכול לחוות בעולם הזה.
רגע קשה, אין ספק.
(אם כי גם לזה התורה הנחתה אותנו לא לזרוק הכל גם הרגע כזה: שאדם לא ישרוט את עצמו ולא יפגע בעצמו, בעצם אלו חוקים שעוזרים לנו לשמור את עצמנו ולא לאבד את מי שאנחנו מעוצמת האבל.)
אבל אין ספק. זה אחד הרגעים הקשים שיכולים להיות בחיים ולבי על המשפחה הזו.
ולנו, כאנשים מהסביבה, קצת "מבחוץ", לא נותר אלא לתמוך, להיות איתם ברגעים האלה. להיות כתף. לנסות קצת להקל. לנחם.
2-3.הזעזוע מזה שהחיים נגמרים…
כן, יש איזו אשליה שנחיה פה לנצח. המוות הוא דבר מיסתורי ולא ברור. וטוב שכך.
אנחנו צריכים לבחור בחיים אבל- בהשראת המוות.
מה זה אומר?
שעצם זה שאנחנו יודעים שיש לנו תאריך תפוגה פה בעולם הזה ממריץ אותנו לפעול ולעשות טוב כעת.
תארי לך היינו חיים בעולם 5000 שנה, תארי לך עולם ללא מוות,
הרי כל מה שהיית רוצה לעשות היית מיד אומרת, למה עכשיו? אעשה אותו עוד 100 שנה,
תנו להסתלבט עכשיו…
המוות נותן את המשמעות לחיים בכך שהוא נותן לנו פרספקטיבה, שחשוב מאד שנזדרז, שנפעל כאן ועכשיו , שנבחר בטוב כבר היום,
ולא להגיד, אה, עוד 20 שנה אתחיל לטפל בענייני הכעס שלי….
המוות הוא הכלי לחיים, למנוע, להתקדמות. לא לשקוע בו, להשתמש בו.
וכעת לגבי החשש שלך מלמות לפני שעשית את תפקידך,
ראי נא, המילה "תפקיד" יכולה לרומם, אבל היא יכולה גם להלחיץ ולזרות ייאוש.
אולי כשאת אומרת תפקיד את מתכוונת למשהו מאד גרנדיוזי ומאד דרמטי.
וזה לא מחייב.
התפקיד שלך זה לעשות טוב איפה שאת נמצאת, על פי היכולות והמקום שבו את נמצאת.
לחייך לאחיך הקטן, לנהל שיחה נעימה עם אמך, להתפלל תפילה טובה, לשים לב לחברה במצוקה,
פשוט לעשות פה טוב בעולם הזה!
כמו שאמר שלמה המלך: "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים יירא ואת מצוותיו שמור
כי זה כל האדם"
מציעה לך בחום לקחת את הדבר המשמעותי שחווית לכיוון של התקדמות, של עשיה, של ניצול החיים,
של תחושה, אני חיה! זכיתי לחיות! איזה דבר טוב אני עושה עם החיים שלי?
ושוב, לא צריך להגיע לתשובות גרנדיוזיות.
שימי לבך למעשים הטובים הקטנים הפשוטים של חיי היום יום,
אלו הדברים שעושים את חיינו לגדולים.
תודה שפנית ושיתפת.
תמר נ.
דלג לתוכן
תגובה אחת
מוסיפה את דברי הפסיכיאטר ההומניסטי ארווין יאלום:
"אף שבאופן פיסי המוות הורס אותנו, רעיון המוות מציל אותנו".
יאלום אומר בכך שחיים ללא תודעת המוות הם חיים משמימים ומנוונים, שדבר אינו צומח בהם. פחד מוות עשוי לפיכך להוביל לשני כיוונים מנוגדים: לקיפאון והחמצה או להתפתחות ויצירה.
בחרי לך.