בס"ד

שלום וברכה לשואל היקר!.

בדבריך כמה שאלות, ואנסה לסכמם ולחלקם.

1. בקריאה פשוטה, ללא דברי המדרש והמפרשים, נראה שהאבות עסקו בדברים פשוטים לחלוטין, בחיים עצמם, היו רועי צאן, ומצד שני הם מתוארים כלומדי תורה (למשל מה שהבאת מדברי חז"ל שיעקב למד עגלה ערופה.) כלומר לא ברור אם למדו או לא. ועכ"פ לא ברור מה מיוחד בהם, מהתיאור שלהם בתורה.
2. אתה כותב שיעקב לא יודע לחנך את הילדים שלו, נשוי לשתי אחיות שזו עבירה, וילדיו רוצחים ויצאנית. וא"כ איך זה מסתדר עם מודל הצדקות המוכר.
3. הוא ככה מלידה, לא התאמץ, וממילא לא ברור שראוי להערכה.   אנסה להתיחס.

1. באמת יש להפריד הפרדה בין פשוטו של מקרא למדרשו. באמת התורה לא מתארת לנו את האבות כאברכי כולל, וכלומדי בית המדרש. ואילו המדרשים מייחסים לימוד ליעקב ואברהם, וישיבת שם ועבר וכו'. ונראה שבאמת הפשט הוא תיאור הדברים כהוויתם, שבאמת היו רועי צאן. אבל דברי חכמים מתכוונים להגדיר את המציאות שהיתה אצל האבות, בתיאורים שהולמים את תקופתם. למשל בענין ישיבת שם ועבר- שם ועבר היו אנשים גדולים, עם מבט מסוים של החיים והעולם, עם קשר לשורש הבריאה- שם ה'. וככה חיו את חייהם הפשוטים. ובאמת יש מה ללמוד מדרכם בחיים, ואפשר לאמץ את דרכם וללכת בה. הלימוד הזה, הדרך האידאולוגית הזו, (ששונה מדרכו של אברהם, ומהווה רקע לצמיחתו) היא הלימוד שחז"ל מתארים כלימוד ב"ישיבת" שם ועבר. כנ"ל פרשת עגלה ערופה לא היתה קיימת כלל באותם ימים, אבל בפרשה זו המוכרת לנו מספר דברים, בא לידי ביטוי אחריות ואחווה לכל אדם שקשור אל הקהל שבעיר, האחריות של מנהיגי העיר על העוברים בדרכם. אחריות זו היא העמדה של יוסף כלפי אחיו, "את אחי אנוכי מבקש", ולכן שלח אותו יעקב "ראה את שלום אחיך", המבט והגישה של יעקב ויוסף לפני שהלכו לבקש את אחיו, היא באה לידי ביטוי במשל חכמים שהם "למדו פרשת עגלה ערופה". בחיים עצמם, במחשבה ובמוסר של האדם, שם מונחים דברי וגופי תורה. לימוד התורה שלנו היום נועד כדי לבנות בתוכינו עולמות שלמים שאבותינו חיו בעולם, מתוך חייהם והתמודדותם עם העולם והסובב. ולכן הדברים מקבילים. ובאמת הם למדו תורה, אלא באופן אחר, מתוך העולם, מתוך כליותיהם, כמו שנאמר על אברהם. ולכן הגם שלא ישבו על סטענדר או בישיבה, ולא לבשו בדיוק את הלבוש הישיבתי של היום, עולמם היה עולם תורני ומוסרי, עולם ערכי התורה שמתגלים בעולם ובנשמתן וכליותיו של האדם.
2. לגבי מה שיעקב נשא שתי אחיות- המפרשים דנים בזה. וודאי שהמפתח הוא שזה היה לפני מתן תורה, מה שאפשר בעת הצורך לעבור על עבירות למען מטרות אחרות, יותר נעלות, כמו תיקון עולם. ככה הדבר מתפרש בספר " נפש החיים". יש על זה רמב"ן ג"כ.

לגבי שמעון ולוי- גם המלחמה בנאצים היתה רצח, וגם חיסול מחבלים בימינו הוא רצח, למרות שאנחנו מתיחסים אחרת לרצח של מחבל, ורואים בו מעשה מוסרי. רצח בני שכם היה על רקע מה שכתוב "הכזונה יעשה את אחותינו", ונראה שגם יעקב חשש יותר ממה שיקומו עליו כל יושבי האזור. שהרי היה מודע למה שאמרו להם במרמה לעשות ברית. וכל בני יעקב באו על החללים ובזו את העיר. היה ראוי להגיב תגובה על מעשה שכם, שמבטא בוז והשפלה של זרע יעקב, ישראל, השר של האלוקים והאנשים. על ביזוי מלך או אדם חשוב בכל התרבויות היו הורגים (מורד במלכות"). גם אם היום זה לא מובן או מקובל, אין זה מצדיק להגדיר "רוצחים" אנשים שעושים דבר שהיה מקובל תקופות ארוכות בהסטוריה למעשה מוסרי והוגן. מלוי לבסוף יצא של שבט לוי, ומשמעון סופרים. היו להם תכונות של חריפות וכעס, שמצאו מקום נכון בסופו של ענין.

לגבי יצאנית- לא דייקתם, מפורש בתורה שהוא תפש אותה ועינה אותה, בניגוד לרצונה. מה שיצאה לראות בבנות הארץ- חכמים מעבירים ביקורת, אבל באמת אין זה אומר שהיתה גרועה. אלא שמשהו ביעקב לא חדר עם לירכתי ביתו, אבל לא שהיתה יצאנית וכדו'.

3. ראשית- יכל לצאת כמו עשיו. ואם לא היה רודף אחרי הבכורה והברכות יתכן שהיה נגמר בזה שהוא הבן השני ועשיו הממשיך. דווקא יעקב יצא מגדרו כש"גנב" את הברכות והבכורה, ובאמת יעקב ענינו לצאת ממצבו, כמו שתפס את עקב עשיו בלידה, כך כל חייו רצה לעלות בדרגה. ואולי תאמר- שהנה זה האופי שלו, לטפס ולעלות מדרגה לדרגה, לתפוס את העקב של עשיו- אומר לך שגם זה ראוי להערכה. אם יש תכונות חיוביות מולדות יש מה ללמוד ולהתדבק באותו אדם בעל מידות אציליות.

מקווה שסייעתי לפתוח עוד כיוונים בסוגיות חשובות אלו שעסקת בהן. וכדאי לעיין עוד ולהעמיק בנושאים אלו.

נתנאל

[email protected]