שלום,

קראתי את פנייתך בלב כואב, הבדידות שלך צועקת בין המילים, האחריות שלך מרשימה אותי,

אני חשה את הצורך שלך בשותפות, בחברות אמיתית, בתשוקה עצומה לחיים, חיים של אחווה, שחרור ושמחה, וכאן המקום לבשר לך, שאת שואפת שאיפות הגיוניות, נדרשות ובסיסיות.

וזה אך טבעי, שאת מחפשת את כל זה בבן הזוג שלך.

כאשר את מרגישה שדברייך לא מתיישבים על ליבו, וכל הערה שלך נהדפת ומתבטלת, נוצרת תחושה קשה שהוא לא מתחיל אפילו להבין אותך, והציניות שתיארת רק מכאיבה יותר ומרחיקה בינכם, ונוסיף על כך את הוויתור על הקניות שאת כל כך חפצה לעשות, החיסכון שתיארת שלא נתפס כוויתור וחוסר הערכה למאמץ שאת תורמת לכלכלת הבית, מכאיב במיוחד. ובעיקר הרצון לחולל שינוי מהותי בלבוש שלך, שמסמל אמירה ברורה בהקשר למקום האמוני, החברתי והמשפחתי שלך ננעל עמוק בפנים עבורו.. והוא, הוא לא מבין עד כמה קשה לך.

נכון?

נכון, כאשר אדם חווה קושי כל כך מהותי, תחושת פספוס בחיים, חיים לא טבעיים וזורמים, הוא לאט לאט מתרחק ומתנכר לגורם אותו הוא מאשים בביצוע המחדל הכואב הזה עד מחשבה על פרידה או גירושים חס וחלילה, אבל, התבוננות פנימה, כנה ובוגרת, תמצא כי ל"אשמה" יש שני חלקים שווים במשוואה, משמע, גם לבעלך יש חלק בכאב, אבל לא פחות, לצערי, גם לך.

מערכת יחסים זוגית תקינה מורכבת משני חלקים, הרוקדים ריקוד משותף במטרה להגיע ליעד אותו שני המשתתפים חפצים, אולי יפתיע אותך (ואולי לא..) אבל אני בטוחה שגם בעלך היקר מתוסכל מאותם חוסרים שאת חווה בתוך הזוגיות שלכם, גם הוא היה רוצה בת זוג שתאפשר לשתף, לחוות ולשמוח יחד, אך משהו בתוך הריקוד שלכם התחיל לחרוק וכל אחד הפך מתבצר בקושי שלו.

מערכת יחסים תקינה מנוהלת בתפיסה מערכתית, זה אומר, שיש לי אחריות מלאה על המעשים שלי ועל התגובות שלי בתוך הזוגיות, וגם לבן הזוג שלי יש אחריות מלאה אבל היא שלו. אם אני אתמקד באחריות שלי, אנסה להבין מה גורם לבן הזוג שלי להתרחק ממני, למה הוא אינו יוזם איתי שיחות, יכול להיות שבעבר הדפתי את הניסיונות שלו, אולי הגבתי בקרירות או בזלזול לנושאים שהעלה, ייתכן שהעברתי ביקורת וחשבתי שלומר לו מה לעשות רק ייטיב איתו מבלי להבין שאולי הוא הרגיש שמחנכים אותו? אני כמובן רק מעלה נקודות למחשבה, שכן את אינך מולי על מנת לאמת או לאושש את שאלותי, אבל זה כיוון החשיבה הנדרש.

בין השורות של פנייתך אני מזהה את המקום ששופט את בן הזוג בילדותיות, חוסר בגרות, וזה כאשר את מציינת שלא היה כך לפני כן, משהו השתנה אצלו, וגם אצלך. מה נקודת השינוי הזו? ומתי היא התחוללה? זו שאלה מהותית על מנת להבין את הקושי בריקוד הזוגי.

החיבור הפיזי שהוא מתייחס אליו יותר – לפעמים..

מצריך בירור למה דווקא בנקודת החיבור הזו מתאפשר חיבור מיטיב יותר, למה הוא מרגיש שזו נקודת חיבור חיובית יותר, מה בחיבור הגופני מאפשר לו להרגיש בטוח יותר, האם שם הוא עדיין ילדותי? ציני? לא בוגר? ואת, האם את חווה חיבור חיובי? מעניק ומקבל?

וזו רק עוד נקודה למחשבה.

באותה מידה, כאשר את חווה שאלות מהותיות אודות השייכות שלך בחברה הסובבת אותך, בקהילה, במשפחה, ואת זועקת לחולל שינוי, שיבטא את המקום שלך בעולם, זה הזמן לעצור ולבחון את הקושי האישי שלך, מאין הוא נובע? מה הפעולה של החלפת פריט הלבוש הזה מסמל עבורי? איזה מסר הוא יעביר עלי שאני מעוניינת שידעו? למה קשה להישאר באותה עמדה כמו עד עכשיו?

זה שאני לא משנה את הפריט לבוש הזה עבור בעלי, האם הוא מבין את המשמעות העמוקה של הקורבן שאני מקריבה על מזבח הזוגיות?

האם היה לי מספיק אומץ לומר לו את כל זה? לעצמי?

יקירה, כאשר אנו בנקודת משבר או תפנית בחיים, יש באפשרותנו לנצל את התנועה הזו על מנת לצמוח, אני יודעת שזה נשמע בלתי אפשרי כשאנו נמצאים מכח האינרציה בתנועה מטה, אבל עצם הושטת היד, כמו הפנייה הזו שלך, מאפשרת אחיזה במשהו, עצירה וצבירת כוחות להתחיל את המסע מעלה.

מה זה מצריך ממך? בעיקר רצון להיטיב עם עצמך ואחר כך עם הסביבה שלך.

יש להתחיל במחשבה אודות כל השאלת שעולות מפנייתך, כי שינוי אמיתי מתחיל במודעות לחשיבותו.

אל תזניחי את המקום שמבקש לשנות, תתבונני במערכת היחסים שלכם ותבחני היטב האם את עושה את כל המאמץ הנדרש ממך על מנת שבן הזוג שלך יבין את הקושי שלך,

על מנת לנהל שיח על נושאים כל כך טעונים וקשים נדרשת הכנה מיוחדת, לא מנהלים את השיחה הזו מתוך מקום בהתנהלות השוטפת בחיי היום יום, אלא מייחדים לכך זמן מתאים, אווירה נכונה, פרטיות ומיקוד בתוכן אותו את מבקשת לשתף, שימי לב, כתבתי לשתף ולא לדרוש או להעביר או לבקר או להעיר. כאשר אני מעוניינת לייצר קשב אצל בן הזוג שלי, אני צריכה לספר לו למה אני זקוקה, איפה קשה לי ולא מה הוא עשה לא בסדר, איפה הוא לא בוגר והיכן הוא לא מכיל אותי כאשתו. זה כלי ראשון במעלה על מנת לאפשר ללב לשמוע את הקושי שלך. דברי איתו בשפת האני זקוקה ל..

בע"ה שיפתחו שערי הלב לשמוע, ותזכו להבין יחד כל אחד את חלקו בתוך הכאב שאתם יוצרים בחיים המשותפים שבחרתם להקים.

בהצלחה.

שירה ח.