אישה יקרה ואהובה,

וואו! זאת המילה שעלתה בי שוב ושוב כאשר קראתי את מכתבך מספר פעמים.

יכולתי לחוש ממש מתוך המילים שלך את הקושי, את המצוקה, את תחושת המחנק ויותר מהכל – את הפחד.

פחד מצמית ממש, פחד משתק, פחד שגורם לך לקפוא במקום ולא לעשות דבר.

כפי שאת בוודאי מבינה, לא יהיה זה מקצועי או הגיוני מצידי לתת לך פיתרון חד משמעי וגורף בתשובה שלי, משום שפיתרון חד משמעי דורש היכרות עמוקה ורצינית עם כל פרטי המקרה. אני אתן לך כמה נקודות, כמה כלים שתוכלי , אולי, לעבוד איתם ובעזרתם להגיע להחלטה או לפחות להרגיע מעט את נפשך ההומה והסוערת.

ברשותך בואי ננסה לפרק קצת את הפחד הזה לכמה גורמים. אולי זה יעזור לנו לקבל החלטה ממקום יותר מודע.

הנפש והמוח שלנו הם שתי ישויות מסתוריות מאד, שחלקם הגדול מוסתר מאיתנו ביום יום.

הנפש היא בכלל דבר מופשט לחלוטין ולכן מאד קשה לנתח ולהבין מה בדיוק הולך שם ואיך היא פועלת, ואת המוח? ובכן , גם היום בעידן המודרני, אנחנו מכירים רק חלק קטן מאד מהקופסה המופלאה הזו. כבני אדם עלינו להבין, שבאופן בלתי מודע, פועלים בתוכנו, במוחנו / נפשנו, בו זמנית, שני כוחות חזקים:

היצר החייתי, הפראי, הקדמוני, הוא החלק הפחות מודע שלנו, והחלק החושב, הרציונל, המצפוני.

הכוחות האלה שואפים לאיזון ביניהם, זוהי שליחות חיינו כבני אדם ויותר מכך, כיהודים!

זו משימה מורכבת מאד. אסור לנו להתעלם מהרגשות שבנו, מהתשוקות, מהפחדים, אסור!

זה כאילו אנו אומרים לקב"ה: חלק ממה שבראת לי הוא מיותר, מאוס, שלילי. והרי אנחנו מאמינים שד' ברא הכל עם משמעות ועם צלם אלוקים, מהייצורים הכי קטנים ועד ליצורים הכי מורכבים, את הכל הוא ברא מתוך כוונה ומטרה, ואהבה.

מצד שני, בד בבד, עלינו להכיר בכך שרגשות עוצמתיים אלו זקוקים למסגרת, לגבולות, לעידון.

אחרת איש את רעהו חיים בלעו, יהיה פה כאוס, בלאגן, פריצת גבולות, ואי אפשר לקיים כך עולם תקין ומוסרי.

ככל, שנהיה מודעים ועירניים יותר לחלק החייתי שבנו, ככל שיותר נכיר בו ונשלים עם קיומו, כך נוכל להבין הרבה דפוסים אוטמטיים שלנו, שגורמים לנו לעיתים סבל, צער ונזקים.

הבעיה מתחילה כאשר אנו מפחדים להביט ולהדליק את האור באותו מחסן אחורי ומוזנח של הרגשות המודחקים שבנו, אנו מעדיפים לתת להן להעלות אבק ועובש, לקבור אותם יותר ויותר עמוק בתוכנו, מאשר להתמודד איתם פנים מול פנים. מאותה סיבה, לדוגמא, אנשים נמנעים לעסוק ולהתמודד עם קשיים שהם חווים בתחום המיני. משום שהתחום הזה נתפס אצל רבים כנמוך, מלוכלך, לא ראוי, אנו מעדיפים להתעלם מקיומו מאשר להכיר בו ובצרכים שהוא מייצר.

כאשר אדם מתחיל עבודה פנימית, עבודה עצמית, שפירושה להתמודד עם המקומות החשוכים האלה, להאיר אותם, לנקות מעליהם את האבק, אזי הוא חווה גאולה של ממש. לפתע הוא מבין כ"כ הרבה סיטואציות שקרו לו בחיים, לפתע הוא מבין מדוע הוא מתפקד כך או אחרת במערכות יחסים, נפתח לו פתח לעולם קסום, עולם שמושפע ומעוצב המון ע"י הילדות שלנו, נפתח לו שער לרבדים נוספים ועמוקים באישיות שלו, באינסוף המופלא הזה שאלוקים יצר ונקרא – אדם!

אין זה תהליך פשוט, הוא דורש אומץ, עקביות ונחישות, לעיתים ייקח לאדם שנים רבות שבהם הוא יסבול ויתייסר במכאובים שונים בנפש אבל גם בגוף, על מנת להבין שהוא חייב רגע לעצור ולהבין מה מניע אותו. רוב האנשים מתנהלים פה בעולם בדפוסים שונים, בלי לדעת בכלל מה מפעיל אותם, מה הכוחות שמניעים אותו, מה הטראומות שמנהלות אותו, מהן החוויות הקדומות שעיצבו את האישיות שלו?

לשם מה אני מייגעת אותך בהקדמה הארוכה הזו?

משום שתחושת בטן חזקה אומרת לי, שהסיפור שלך, שלכן, הוא גדול הרבה יותר ממה שאת מתארת.

הוא נוגע למקומות האלה, החשוכים והמודחקים של כל אחת מאתכן. הרגה פעמים תהליכים ומעשים שמונעים מפחד וחרדה מצביעים על כך שמתחתם קיימים רגשות ותשוקות חזקים שהודחקו עמוק במשך השנים ולא ניתן להם ביטוי. במקומות חשוכים יש פחד, במקומות מוארים – קיים רוגע ושלווה. פעמים רבות מקומות שנראו לנו חשוכים ואיומים בתוכנו, כאשר אנו פותחים שם את האור וקוראים להם בשם, מצליחים אולי אפילו לחבק אותם ולחמול עילהם, לפתע הם נראים הרבה יותר קטנים ונורמליים.

כעת , בואי נתחיל מהתחלה.

עשית שתי בחירות משמעותיות בחיים שלך.

הראשונה – ללכת דווקא לאותה דמות חינוכית ולא למישהו אחר.

השניה – להינשא דווקא לאדם שלו נישאת ולא למישהו אחר.

בשתי הבחירות, סביר להניח שמה שהניע אותך, היה חוץ ממה שעל פני השטח גם הרבה חלקים בלתי מודעים. חוויות ילדות קדומות, קשרים שראינו בבית וכו'. נסי לעשות לעצמך סדר ולהבין יותר לעומק את הבחירות האלו. מה כל אחד נתן לך , המטפלת ובעלך, מה הוא סימל עבורך, על אילו צרכים כל אחד מהקשרים ענה, אילו חסכים או חסרים הוא מילא? ממליצה ממש לעבוד עם דף ועט. שדברים מסודרים מול העיניים אנחנו הרבה יותר רגועים.

כעת , כפי שאת מתארת, את עומדת בפני בחירה משמעותית אולי אפילו גורלית מבחינתך – האם לפרק את הקשר הזה? כאשר רק המחשבה על כך מצמיתה ומפחידה אותך.

אפשר לשמוע היטב משאלתך שאת אדם מודע, פקחי ומבין. אם כך את מן הסתם מבינה שדמות חינוכית אינה אמורה לשתף תלמידה/ חניכה/ מטופלת בחייה או קשייה האישיים, היא אמורה לשים גבול ברור, בין מתן עזרה וייעוץ לקשר חברי. אינני מתעסקת כעת כללבצד שלה, אבל קודם כל חשוב שתעשי את ההבחנה בתוכך וחזרי שוב ושוב, שאת אינך אשמה, אינך אשמה כלל!! נכון שנוצר פה מצב מורכב, אבל את היית תמימה ונואשת לעזרה, ופעלת נכון כאשר חיפשת כתובת לעזרה, וגם כעת את מתנהלת באחריות, מבינה את הבעיה, הולכת להתייעץ, מנסה ליישב את המצב.

שנית, שבי עם עצמך, ותנסי לנשום, פיזית, אל תוך המקום של הפחד. אל תוך המקום המכווץ הזה שמפחד לקרוא לילד בשמו. כי כרגע, די ברור, שהוא זה שמנהל אותך. נסי לברר עם עצמך : מדוע אני כ"כ מפחדת, ממה אני ככ מפחדת, תני לפחד צבע, גודל, מיקום בגוף, כרגע הפחד משמש קצת כאויב שלך, הוא משפיע עלייך, גורם לך לחוש תלותית, גורם לך לנהוג בחוסר כנות כלפי בעלך וכו', ככל שתכירי את האויב לעומק, כך תוכלי להתמודד יותר טוב. חלק גדול מהפחד נובע מתחושות מאד חזקות כלפי אישה. זה נתפס אצלך כמשהו אסור, חולני, לא נורמלי, לא בריא וכו'. התחושות האלה מכווצות אותך גורמות לך לחוש אשמה, כעס עצמי, תסכול וכו'. הייתי מציעה לך לא להתעלם מהתחושות האלה, הם נובעות ממקום חשוב בנפש בשם: "סופר אגו", החלק שאחראי לנווט אותנו מוסרית, ערכית ודתית. אבל אפשר להניח לו רגע ולתת ביטוי לחלקים אחרים בנפש. לפעמים לקרוא בשם למה שעובר עלינו גורם לשחרור נפשי אדיר. לפי מה שאת מתארת , את חווה תחושות התאהבות נורא חזקות. סיטואציה שבה מטפל ומטופל מתאהבים קורית לעיתים, והיא נורמלית. אנחנו מוצאים את היועץ או המטפל כסוג של גואל פרטי, כמלאך מושיע, כמישהו שיכול להציל אותי מכל הצרות. השלב הראשוני בהתאהבות הוא בדיוק מה שאת מתארת, רגשות חזקים מאד, תלות, תחושה שבלי מושא האהבה חיי אינם חיים, התנתקות מהעולם סביבי, התרחקות מקשרים אחרים, ראייה מאד "שחור לבן" וכו'. השלב הזה עובר כעבור תקופה ואחריו מגיעה תקופה רגועה יותר, שבה כבר הקשר יותר יציב, ממוסד, אנחנו כבר רואים פגמים וחסרונות של האדם מולנו, ובכ"ז בוחרים להישאר עימו בקשר, מבחירה מחודשת (אגב, חלק גדול של הקשרים לא צולחים את המעבר בין השלבים, כי תחושת האכזבה היא קשה, פתאום יש תחושות של "זה לא מה שחשבתי" וכו'..) . נקודה נוספת שאני רוצה להאיר לך- חשבת פעם מה הקצה השני של פחד? ובכן, ההפך שלו היא תשוקה. יש משהו ברגש הזה של התשוקה, שהוא נורא עוצמתי וחזק, והוא קיים בדרך כלל במינון גבוה בתחילת קשר, התשוקה מגיעה בעומק שלה, ממקום מפוחד, שהדבר הטוב הזה שקורה לי, הרגשות המדהימים שקיימים לי כעת בלב, ייעלמו, שמי שאני כה אוהב, יקום ויילך. ואז אנחנו משתוקקים. תשוקה אינה אהבה, היא אינה אמון, היא רגש עוצמתי ולעיתים מתעתע מאד, הוא גורם לנו להתנהג בחוסר רציונליות, בילדותיות לעיתים והוא מהפחד לאבד את מה שקרה לי. תשוקה היא אולי מאד מרגשת ומסעירה, אבל היא לא בהכרח מעידה על קשר טוב, מצמיח ובריא.

כעת , אחרי שאני מקווה שטיפה יותר מובן לך מה קורה פה, חשוב לי להדגיש, הקב"ה ברא את העולם הזה! כמו שאנו מאמינים שהוא ברא את המימד הפיזי, את החיות, הצמחים , חוקי הטבע וכו', כך גם בשאר המימדים! את הכל הוא ברא באהבה, מתוך משמעות . הוא ברא את התשוקה והאהבה, והצורך בקשר ובקרבה, "לא טוב היות האדם לבדו". האדם נברא כך שתמיד ישתוקק לחברה, לנפש תאומה, למישהו שייתן לו תחושה של שלמות, כי מרגע שירדנו לעולם, אל תוך הגוף, אנחנו חשים כל הזמן נפרדות וגעגוע לתחושת שלמות ואחדות. הקב"ה אוהב יותר מכל שבין ברואיו שוררים אהבה ושלום, זוהי אולי המטרה הנעלית ביותר בבריאה- שנאהב אחד את השני, "כי בצלם אלוקים ברא את האדם". קרה לה משהו נפלא- גילית בתוכך את הרגש היפה והטהור ביותר עלי אדמות, גילית את האהבה! את הקסם שלה, את הרפואה והנחמה שהיא מעניקה, את תחושות הרגע והשלמות. ברוך ד' שהלב שלך יודע להרגיש, להתרגש, לאהוב, זוהי ממש חוויה רוחנית ! נסי להתמקד בחוויה הזו ופחות ברגשות המייסרים והמלקים.

השתדלי לשים את כל ההפחדות שאת שומעת ברקע כגון: "איך זה קורה לי", "אולי אני משתגעת" וכו' בצד. זהו החלק השיפוטי שחנו, הוא חלק חיצוני לנשמה, חלק שנבנה מאינסוף אמונות ותפיסות שהתחנכנו אליהם. זהו חלק חשוב, כמובן. אבל קודם לו הקומה הראשונה בנפש של אהבה עצמית וקבלה של עצמי כמו שאני! נשים ונערות רבות חוות תחושות של אהבה ותשוקה לנשים אחרות וזה עדיין לא מעיד על שום דבר לא בסדר. על מה זה כן מעיד? פעמים רבות זה מעיד על חסך גדול בקשר, בקרבה, לעיתים כתוצאה מיחסים של מטפלת ומטופלת, מורה ותלמידה , וקשרים נוספים תחת מטריית "יחסי מרות", והרחבתי על כך למעלה, לעיתים זה נובע מתחושת ריקנות וצורך בלתי מודע בהרפתקה רגשית. ישנן הרבה סיבות, אינני יודעת לומר מה המקרה אצלך כי חסרים לי פרטים רבים, אבל עצם המשיכה, האהבה והחיבור החזק שאתן מרגישות הוא טבעי, בכל אחד מאיתנו קיים ציר רחב מאד של רגשות, כולנו יכולים להימשך למגוון רחב של אנשים שונים. זאת לא בעיה, להפך, זה מראה שאנו אנשים מורכבים והנפש שלנו היא לא שחור ולבן, ויש לה מנעד רחב של רצונות, תשוקות ומשיכות. הבעיה במקרה שלכן, היא לא עצם המשיכה או הקשר הקרוב, אלא "תופעות הלוואי" שלהן, ההסתרה , הסודיות, התלות ותחושת החטא / האשם שמתלווים לכך.

עד כאן הידע התיאורטי. השתדלתי לתת לך כמה כיווני חשיבה וכלים, שאת, כאדם מודע ומפותח, וודאי תשכילי להשתמש בכך ביעילות.

בפן המעשי, אני אזהר מלומר דברים חד משמעיים, שוב, משום שאינני מכירה אותך.

דבר ראשון- הייתי ממליצה ללכת ולדבר עם בעלך! לא ציינת כמה שנים נשואים והאם יש ילדים, אבל אם את מעוניינת להישאר בקשר הזוגי, חייבת להיות מצידך כנות מינימלית לגבי מה שעובר עלייך. בנישואים ישנה מחויבות הדדית לכנות ואמון. תוכלי להתייעץ עם גורם טיפולי מוסמך כיצד לעשות זאת או לסמוך על תחושותייך הטבעיות. מה שכן, חשוב שיהיה שיח מכבד, משתף, הקדימי לומר לו כמה הוא חשוב לך, כמה את מעריכה אותו, אבל את רוצה לחיות עימו ממקום פתוח וכנה ולא של הסתרה. כבדי את התגובות שלו, אל תבואי עם ציפיות מוקדמות, קבלי באהבה והכלה את מה שיש לו לומר.

אני כן ממליצה בחום ללכת לאיש מקצוע שיעזור לך לנהל את הסיפור בצורה נכונה ומאוזנת. חברות זה דבר נפלא, גם בתוך חיי נישואים אוהבים ופורחים חשוב ונכון שיהיו חברויות נשיות עמוקות, כל עוד זה בסדר, החברות גורמת לי תחושת נעימות של שיתוף וקרבה בלי קשר למערכת הזוגית שלי, הכל טוב, וזה אפילו מומלץ וחשוב. והנפש מרגישה מתי מאוזן ומתי לא, במקרה שלך הנפש שלך עירנית ומודעת, ויודעת לתאר היטב מה מצלצל לה לא נכון. סמכי על הנפש שלך ! הקשיבי לתחושות הבטן שלך, נסי לנקות את רעשי הרק מסביב ופשוט להקשיב. עמוק בתוכנו נמצאות כל התשובות.

קשר נכון, וזה תקף לגבי כל סוגי הקשרים, גם של נישואים, גם של חברות, הוא קשר שבו שני האנשים שנמצאים בו יודעים להתקרב ולהתרחק, ואת שני התנועות לעשות בצורה מאוזנת. קשר בריא, הוא קשר שיש לנו המון מהמשותף, אבל לכל אחד נשאר זהות עצמית מובחנת, ויש תחושת "ספייס", כלומר גם שאני בלעדיו אני עדין אדם שלם וטוב לי, אני יכולה לשתף ואני יכולה גם לא, יש לי מרחב בחירה ואני מרגישה חופשיה. אני יכולה להתגעגע, לרצות להיפגש שוב, אבל זה לא ממקום תלותי ומוצף. קשר שבו, הגבולות ביני לבין השני מטשטשים, ואם אני לא נמצאת לידו אני נעשית עצבנית, בוכיה, חסרת מנוחה, וכל דבר אחר בעולם נראה לי זניח ומטופש, קשר כזה אמור להדליק נורות אדומות, משום שהוא קשר תלותי ולא בריא, וגם אם נדמה בהתחלה שהוא מטעין אותנו למעשה הוא יותר מרוקן ממטעין. אינני יכולה לתת לך הכרעה ברורה מה לעשות בעניין הקשר שלכן, אבל במידה ותגיעי למסקנה חד משעמית שמדובר בקשר לא בריא, כדאי לחשוב על מהלך של פרידה, גם ללא קשר לחיי הנישואים, גם אם היית רווקה לא היה נכון להיות מצוי בקשר שבסופו של דבר יותר מזיק מאשר מועיל. הפרידה היא כמובן כואבת, קשה, ישנה תקופה לא פשוטה של אבל, אובדן, געגוע למה שהיה. החסר הוא נורא גדול, נוצר ממש בור רגשי בחיים, תחושת ריקנות וכו'. זהו תהליך טבעי נורמלי של "התנקות" וחזרה לאיזון. אחרי שצולחים את התקופה הקשה, מגיעה תקופה של התאוששות, של גילוי עצמי מחדש, אנחנו לומדים כמה עוצמה קיימת בתוכנו, כמה חום ואור ואהבה יש לנו בפנים להעניק לעצמנו בלי להזדקק לאחרים, אנחנו לומדים להיות רגועים ושלמים גם כאשר אנחנו לבד, זהו תהליך מורכב אבל מרפא ומצמיח מאין כמותו, זה מסע של גילוי עצמי, של הכוחות שבי, של הנשמה שבי.

אל תהססי לפנות לגורם מקצועי, אמנם אני מבינה, לאור הרקע את הרתיעה שלך ממטפלים, אבל זה לא הכלל, אם תרצי אשלח לך פרטים של אנשי מקצוע מנוסים ומדהימים שיכולים ממש לעזור לך בתהליך.

זכרי לנשום כל הזמן! לנשום אל הכאב, אל הפחד, אל העצב. שחררי את התחושות הקשות של אשמה, כעס, שנאה עצמית וכד', הם יותר יזיקו מאשר יועילו. זכרי שהכל פה בעולם הוא מדויק ומתוכנן לפרטי פרטים, זהו המסע האישי שלך שנכתב לך במיוחד על ידי הקב"ה מתוך אהבה ואמון אינסופי בך שתדעי לצלוח את זה.

אני מחזקת את ידייך בכל הצלחה, מאחלת לך הרבה אומץ וכח לקום ולהיות איש במקום שאין אנשים. אני בטוחה וסמוכה שכאשר תתחילי תהליך משמיים יעזרו ויסייעו בידך, אל תשכחי להסתכל אליהם מדי פעם ולבקש עזרה.

אני כאן עבור כל שאלה או נקודה נוספים, אל תהססי לפנות!

נועה.