שואלת יקרה
את מתארת שאת בתהליך של טיפול עם מטפלת ממש טובה, שנוצר בניכן קשר טוב ושאת ממש אוהבת אותה.
את מתארת שלאחרונה יש שינוי. את מתלבטת מהי סיבת או מהות השינוי. את מתלבטת האם זה משהו בה, שבגללו היא שינתה את יחסה או שזה קשור למשהו של הטיפול.
שאלה טובה. אין לי תשובה ברורה ומוחצת אולם אני יכולה לשתף אותך במחשבות שלי ובידע שלי על תהליכים שמתרחשים בתוך תהליך טיפול עמוק ומשמעותי מתוך תקווה שאלו יוכלו לסייע לך בצורה זו או אחרת.
ראשית, הייתי מנסה לברר האם המטפלת שלך אכן מוסמכת לעסוק בטיפול. האם היא למדה במוסד מוכר, האם יש לה תואר שני בטיפול כגול עבודה סוציאלית , פסיכולוגיה האו טיפול באומנות. בדיקה זו חשובה מאוד מאחר והיא מניחה את הבסיס לידיעה שלך שהמטפלת שלך למדה את המקצוע שלה ולא עשתה קיצור דרך והצהירה על עצמה כמטפלת בשעה שהיא לא יודעת באמת כיצד להתמודד עם סיטואציות מורכבות בטיפול ועם תהליכים עמוקים שמתרחשים בתוך תהליך טיפולי.
אם התשובה לגבי ההסמכה של המטפל היא חיובית- אפשר להמשיך…..
ישנן המון סיבות ומצבי חיים שדוחפים אנשים לפנות לטיפול. באופן כללי מה שמאפיין את השלב של הפנייה הוא ההרגשה שמשהו רע קורה, קרה, או משהו רע (עם חיריק) בעבר או בהווה, בתוך האדם או מחוץ לו קיים.
לדוגמה, אנשים יכולים לפנות בגלל שהם מרגישים לא מספיק טובים, מתמודדים עם קינאה, עם הרגלים הרסניים וכו'. או בגלל חסכים, בגלל הורות לא מספיק טובה, או גרועה וכו'.
בשלב הראשוני, כדי שיתאפשר טיפול מתחילה להתפתח העברה חיובית כלפי המטפל/ת. מרגישים שהמטפל/ת מבין אותי, הוא האיש הטוב שיעזור לי, המומחה, עליו אפשר לסמוך וכו'….
תחושות אלו אמיתיות בחלקן- כי גם המטפל/ת הוא אדם, והוא יכול להיות טוב, אולם הוא מוגבל, ועלול לפספס או לטעות וכו'. אולם היחס החיובי ותחושות הביטחון הקיימות מאפשרות את הקשר שמאפשר את הטיפול.
אולם, עם התקדמות הטיפול מתחיל לקרות משהו מאוד מעניין ומבלבל.
מה שקורה הוא שחלקים רעים מהעבר של המטופל, או מההווה, מתוך האדם עצמו או היבטים לא טובים של דמויות משמעותיות מחייו מתחילות "לחיות" ולהתקיים בתוך מערכת היחסים שבין המטפל למטופל.
לדוגמה, אם אני גדלתי עם אמא שלא הצליחה להבין אותי כי היא הייתה אשה פשוטה, ואני תמיד הרגשתי יותר חכמה ממנה, עדכנית ולעניין- בשלב כל שהוא אני אתחיל להרגיש את זה מול המטפלת שלי. אני אספר לה משהו וארגיש שהיא לא הצליחה להבין אותי עד הסוף, ושבכלל יש אנשים אחרים שמצליחים להבין אותי הרבה יותר טוב ממנה, ושהיא בכלל לא שווה וכד'.
התהליך הזה שמתרחש הוא בדרך כלל קשה ומבלבל מאוד מאחר והוא עשוי לכלול גם מרכיבים מהעבר שלי שמתחילים לחיות מחדש בחדר וגם עשוי להיות בגלל המפגש בין שני אנשים שתמיד יכלול מידה מסוימת של חוסר התאמה או הבנה וכו' במידה סבירה.
העניין הוא, שכאן, בדיוק בצומת הקשה הזו עשוי להתרחש הטיפול- השינוי.
מהו השינוי?
השינוי יכול לקרות בה במידה שהמטופלת מרשה לעצמה בזכות הקשר החיובי שאפיין את השלב הראשון של הטיפול להגיד למטפלת את ה"פיספוסים" שלה, את הטעויות שלה, את המקומות שבהם נפצעת ממנה ונפגעת.
במידה והמטפלת מקצועית, היא תיתן מקום לתחושות שלך, תנסה להבין מדוע נפגעת, מה בדבריה גרם לך להיפגע, למה את רגישה. לפעמים היא תיקח אחריות על טעות שהיא עשתה בשיקול הדעת או בהבנה לא מספיק טובה ומדויקת אותך. היא בן אדם. היא אנושית. וזה קורה.
התיקון הוא ביכולת להביא את עצמך, ככה, פגיעה ופגועה ולקבל יחס אחר ממה שהיית רגילה לקבל בעבר עם דמויות אחרות שפגעו בך.
מתוך כך הנפש מתחזקת ומקבלת כח לדרוש את שלה, להגיד מה היא רוצה,
פחות לפחד. פחות לסגת פנימה. פחות לוותר על קשרים משמעותיים.
להצליח להיות יותר נוכחת. יותר מחוברת לעצמה.
מגיע לך בתוך הטיפול להגיד את מה שמפריע לך, את מה שאת נפגעת ממנו.
אני מאמינה שלפי התגובה של המטפלת שלך תביני יותר מה קורה ביניכן ואם את רוצה בטיפול אצלה או לא.
מקווה שתצליחי להעיז לנסות…..
בהצלחה!!
בתיה
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
בתיה, התשובה שלך מצוינת, מפורטת ונעימה לקריאה.
חייבת להוסיף, כי כימיה בין מטופל-מטפל הוא צורך חיוני והכרחי לטיפול דינאמי נושא פירות.
באם לא קיימת כזו, בין אם זו רק בהרגשה של המטופל, בין אם בהעברה נגדית מצד המטפל –
אין שום סיבה להשאר בקשר שכזה.
לא חסרים מטפלים מצוינים שיודעים לתת מענה לצורך הרגשי שהמטופל זקוק לו, לעת עתה.
הגברת לעיל סובלת דיה, גם בלא (חוסר) היחס של המטפלת.
המלצתי: לדבר באסרטיביות ובכבוד על הרגשות הנחווים,
ובאם התחושה נותרת כשהיתה – לחתוך מיד.
מאחלת לך, יקירתי, ריפוי עמוק ומלא, ע"י השליח הנכון שה' יתברך יזמן ללוותך בדרך,
ויציאה במהרה מאפילה לאור גדול!