שלום לך ישראל היקר.

קראתי את שאלתך המרתקת בעיון, ואני רוצה לפתוח במשהו שמאוד מצא חן בעיניי בדברים שכתבת.

אתה בחור צעיר בן 25, נמצא כבר שנתיים וחצי בעולם השידוכים, וכשאתה מתאר את מה שאתה מחפש באשתך לעתיד, אתה מדבר בעיקר על האישיות שלה. חשוב לך שתהיה ביניכם שפה משותפת, שתוכל לשוחח איתה על דברים שמעסיקים אותך, להכיר את העולם הפנימי שלה, ובעיקר שתרגיש שיש ביניכם חיבור הדדי.

אני מוכרח לומר לך שאני מאוד מעריך את הרצון הזה שלך.

זה לא מובן מאליו.

אני מכיר אישית הרבה מאוד בחורים שמחפשים בפגישות דברים הרבה יותר שטחיים והרבה פחות מהותיים.

בסופו של דבר, אתה מחפש את האישה שאיתה, בעזרת ה', תחלוק את חייך במשך עשרות שנים. זאת שתשב איתך בסוף יום ארוך, שתוכל לספר לה מה עבר עליך, לשתף אותה במה שמטריד אותך, לשמוע מה היא חושבת, ולפעמים גם סתם לשבת ולדבר על דברים שמעניינים את שניכם.

אני חושב שיש הרבה טעם ברצון שלך למצוא אישה שתהיה לך גם חברה טובה, ואני בהחלט לא מסכים עם האמירה שנאמרה לך ש"לא צריך להתפלסף עם אישה אלא לחיות איתה". עוד ארחיב על כך בהמשך, אבל בעיניי דווקא משום שאתה הולך לחיות איתה, יש חשיבות גדולה מאוד לכך שתיהנה לשוחח איתה ושתמצא עניין באישיות שלה.

אני מבין גם את התסכול שלך.

שנתיים וחצי של שידוכים הן תקופה לא קצרה. אני מתאר לעצמי שכבר נפגשת עם לא מעט בחורות, השקעת זמן ומחשבה, ניסית להכיר, ניסית לפתח שיחה, ובסופו של דבר עדיין לא מצאת מישהי שהרגשת שאתה באמת רוצה להמשיך ולהכיר אותה.

ובפרט בפגישות האחרונות שאתה מתאר. מצאת בחורה שיש בה תכונות שאתה מעריך, חכמה, ויכולת לזרום איתך, ובכל זאת במשך ארבע פגישות הרגשת שאתה מנסה שוב ושוב להתקרב אליה, והיא נשארת סגורה. גם כשהצלחת קצת לפתוח את השיחה, היא נסגרה בחזרה, ומה שהפריע לך יותר מכול היה העובדה שהיא אפילו לא שאלה אותך שאלות פשוטות על עצמך.

אני יכול להבין למה הדבר הזה הפריע לך כל כך. הרי גם אתה יושב שם, גם לך יש חיים שלמים, מחשבות, תחומי עניין וחוויות שאתה רוצה לשתף בהם. וכשאתה מגיע לפגישה רביעית ועדיין מרגיש שהבחורה שמולך כמעט אינה מגלה סקרנות להכיר אותך, טבעי שתתחיל לתהות האם יש כאן בכלל אפשרות לקשר עמוק ואיכותי מהסוג שאתה מחפש.

ואז, אחרי שכבר קיבלת החלטה להפסיק את השידוך, אתה שומע מהסביבה שאולי מיהרת מדי, שאולי הפסדת את השידוך שלך, ומנגד מספרים לך שהבחורה עצמה שבורה ומאוכזבת.

אני מתאר לעצמי שזה לא פשוט לשמוע דברים כאלה, במיוחד כשגם אתה עצמך עדיין מחפש את דרכך בשידוכים, ולא יכול לדעת בוודאות אם ההחלטה שקיבלת הייתה נכונה.

אני רוצה להתייחס גם לשאלה האם נכון לחזור ולהיפגש איתה, וגם לשאלה הרחבה יותר שהעלית על היכולת להגיע לקרבה ולשיחות משמעותיות בפגישות. נדמה לי שיש כמה דברים שכדאי לברר לפני שמקבלים החלטה לכאן או לכאן.

בוא נתחיל מההחלטה שלך להפסיק את השידוך.

כתבת כאמור שהבחורה לא שאלה אותך אפילו שאלה אחת על עצמך במשך ארבע פגישות, ושגם כשניסית לעודד אותה להתעניין בך, לא הצלחת.

אני מוכרח לומר לך שאני בהחלט מבין את ההחלטה שקיבלת. אני חושב שגם אני הייתי מוטרד מאוד מהתנהלות כזאת. הרי כששני אנשים נפגשים למטרת נישואין, הציפייה הבסיסית היא ששניהם ירצו להכיר זה את זו. וכשאחד הצדדים מרגיש שהוא היחיד שמתעניין, שואל ומנסה לקדם את השיחה, קשה מאוד להרגיש שיש כאן קשר שמתחיל להיבנות.

אבל יש משהו אחד בדברים שלך שהייתי רוצה להציע לך לבחון שוב.

אתה מתאר את ההתנהגות שלה כ"חוסר אינטליגנציה רגשית בסיסית". ואני תוהה האם אתה לא ממהר קצת בקביעה הזאת.

הרי אתה עצמך מספר שהיה לה קשה מאוד להיפתח אליך, ושגם כשהיא הצליחה, היא נסגרה שוב כעבור זמן קצר. האם לא ייתכן שהבחורה פשוט הייתה נבוכה מאוד? אולי היא חסרת ניסיון בשיחות מהסוג הזה? אולי היא כל כך חששה לומר משהו לא מתאים, עד שהעדיפה להימנע מלשאול?

אני כמובן לא מכיר אותה, וייתכן בהחלט שההתרשמות שלך נכונה. אבל נדמה לי שיש הבדל גדול בין בחורה שלא מתעניינת באדם שמולה, לבין בחורה שמעוניינת מאוד להכיר אותו ופשוט מתקשה לעשות זאת.

ואגב, העובדה שהיא התאכזבה כל כך כשהשידוך ירד יכולה אולי לרמוז שהיא דווקא כן הרגישה כלפיך משהו, גם אם לא הצליחה להביע אותו בפגישות.

לכן, לשאלתך האם כדאי לחזור ולהיפגש איתה, הייתי מציע לך לבדוק קודם כול מה באמת גורם לך לשקול זאת.

אם אתה שוקל לחזור בעיקר משום שאמרו לך שהיא שבורה, או משום שאתה חושש שאולי פספסת את השידוך שלך, אני לא חושב שאלה סיבות מספיק טובות. מותר לך להפסיק שידוך גם כשהצד השני מעוניין מאוד להמשיך, ואין בכך כשלעצמו שום עוול.

אבל אם גם לאחר שהחלטת להפסיק אתה עדיין חושב על התכונות הטובות שמצאת בה, ואם אתה מסוגל לומר לעצמך שבמידה והקושי שלה בתקשורת נובע מביישנות ולא מחוסר עניין, היית רוצה להמשיך להכיר אותה, אז בהחלט יש מקום לשקול פגישה נוספת.

במקרה כזה, הייתי מציע אפילו להעביר קודם לכן, באמצעות השדכן או גורם מתאים, את הקושי שהרגשת בפגישות, ולברר בעדינות האם גם היא חוותה את הדברים כך. ייתכן שהבירור הזה ילמד אותך משהו שלא ידעת קודם, ויעזור לך להחליט אם יש טעם בניסיון נוסף.

ומכאן בא נעבור לעבור לשאלה השנייה שלך, שבעיניי היא חשובה לא פחות, ואולי אפילו יותר, משום שהיא נוגעת לכל תהליך השידוכים שלך.

אתה מספר שעד היום לא פגשת בחורה שהאישיות שלה באמת סקרנה אותך, ושאתה מתקשה לעבור משיחות קלילות לשיחות עמוקות ומשמעותיות.

אני רוצה להציע לך מחשבה מסוימת, ואשמח אם תבחן אותה עם עצמך.

יכול להיות שאתה מצפה מהפגישות למידה של פתיחות וקרבה שקשה מאוד להגיע אליה בשלב כל כך מוקדם של ההיכרות?

תחשוב על זה רגע. אתה נפגש עם בחורה זרה לחלוטין, בדרך כלל בסיטואציה שגם כך מלווה במתח מסוים, כששניכם יודעים שבסופו של דבר תצטרכו להחליט האם אתם מעוניינים להקים יחד בית. לא בדיוק התנאים הטבעיים ביותר לשיחה משוחררת.

יש אנשים שמסוגלים בתוך חצי שעה לשתף אדם זר בחוויות אישיות ובמחשבות שמעסיקות אותם. ויש אנשים שגם אחרי כמה פגישות עדיין ירגישו לא בנוח לעשות זאת. אני לא בטוח שהקבוצה הראשונה בהכרח מתאימה יותר לחיי נישואין מהקבוצה השנייה.

יותר מכך, לפעמים דווקא אנשים בעלי עולם פנימי עשיר מתקשים לחשוף אותו במהירות. הם צריכים להרגיש שהם יכולים לסמוך על האדם שמולם, שהוא באמת מקשיב להם, ושהם לא עומדים למבחן על כל משפט שהם אומרים.

לכן הייתי מציע לך להיזהר מלקבוע מהר מדי שבחורה אינה מעניינת, רק משום שהשיחות איתה עדיין לא הגיעו למקומות שהיית רוצה.

ומצד שני, אני גם לא חושב שאתה צריך לוותר על הרצון שלך לשיחות משמעותיות. אני בהחלט מבין שאתה רוצה שאשתך תהיה מישהי שאתה נהנה לשמוע את דעתה, להתייעץ איתה ולשוחח איתה על נושאים שמעניינים אותך.

אבל כדאי לדעתי להבחין בין עומק שזה חשוב ונצרך, לבין התפלספות שזה לא בהכרח דבר שיש בו צורך.

לפעמים בחורה יכולה לנהל איתך דיון מרתק על סוגיה מחשבתית, ובכל זאת לא תרגיש שנוצר ביניכם קשר אישי מיוחד. ולעומתה, בחורה אחרת יכולה לספר לך על התמודדות שהייתה לה בעבודה, על הקשר שלה עם אחד האחים שלה, או על החלטה משמעותית שקיבלה בחיים, ודווקא דרך הדברים הפשוטים האלה תוכל ללמוד הרבה מאוד על האישיות שלה.

הייתי מציע לך לנסות בפגישות הבאות להתעכב קצת יותר על הדברים שהבחורה מספרת לך. אם היא מספרת על העבודה שלה, למשל, אל תסתפק בשאלה היכן היא עובדת ומה בדיוק היא עושה. נסה להבין מה היא אוהבת בעבודה, מה קשה לה, איך היא מתמודדת עם דברים שלא הולכים כפי שתכננה.

וכמובן, גם אתה יכול לשתף אותה בדברים מעולמך. לפעמים הדרך הטובה ביותר לעודד אדם להיפתח היא פשוט להיפתח אליו בעצמך, במידה שמתאימה לשלב ההיכרות.

אני חושב שאם תגיע לפגישות מתוך רצון להכיר את האדם שמולך, ופחות מתוך ציפייה להגיע לשיחה עמוקה במיוחד, ייתכן שדווקא כך תגלה הרבה יותר עומק ממה שפגשת עד היום.

יש עוד נקודה קטנה שהייתי רוצה להעלות בפניך לסיום.

בשאלה שלך אתה מתאר שני דברים שמפריעים לך. מצד אחד, אתה מספר שעד היום לא פגשת בחורה שהאישיות שלה באמת סקרנה אותך. מצד שני, מה שהפריע לך במיוחד בשידוך האחרון היה שהבחורה לא גילתה סקרנות כלפיך.

ואני חושב שכדאי לך לשאול את עצמך האם אולי יש קשר בין הדברים.

האם ייתכן שגם אתה, בלי לשים לב, מגיע לפגישות עם ציפייה שהבחורה תעניין אותך, אבל מתקשה לפתח סקרנות בעצמך כלפי מי שהיא באמת.

אני כמובן לא יודע אם זה המצב אצלך, אבל זו שאלה שהייתי מציע לך לקחת איתך. הרי גם הבחורה שמולך מגיעה עם עולם שלם של חוויות, מחשבות, רצונות והתמודדויות. לא תמיד הדברים האלה נחשפים מעצמם, ולפעמים צריך קצת להתאמץ כדי לגלות אותם.

ואולי דווקא כאן נמצאת התשובה לחלק מהקושי שאתה מתאר. במקום לצפות שהשיחה תהפוך בשלב מסוים למעניינת, נסה להיות אתה זה שמתעניין. לא מתוך נימוס, ולא כדי להצליח בשידוך, אלא מתוך סקרנות אמיתית להכיר אדם שעוד אינך יודע עליו כמעט דבר.

מאחל לך, שתמצא בקרוב את הבחורה שאיתה תרגיש בנוח לשוחח, לשתף, להתעניין ולהקשיב. ובעיקר, שתזכה להקים בית שבו גם אחרי שנים רבות של נישואין, עדיין יהיה לך מעניין לשמוע מה יש לאשתך לומר.

בהצלחה רבה,

דניאל אברהם.