The Butterfly Button
התמודדות בשידוכים עם העבר שלי

שאלה מקטגוריה:

קודם כל תודה על האוזן הקשבת והכלה של השאלות ותהיות ..
היו לי בעבר קשרים לא ארוכים שבהם לא שמרתי נגיעה  ועל כך יש לי חרטה וממש רוצה להקפיד על לשמור ולא ליפול שוב ..
שאני שוב יצא לפגישות אני יצטרך לספר על כך או שלהסתיר ? (זה בעיני קושי שלי שלא לספר את האמת)
אני יודעת שבחורים ממש קשה להם שבחורה לא שמרה נגיעה .
ועוד דבר שמקשה עלי זה הקושי להשאר לבד
שלפעמים אין הצעות או שידוכים שלא צלחו והיה לי ממש קשה אם זה ואני די מתפרקת מזה ושוב פעם לאגור כוחות להתחיל מחדש.
אני מרגישה מוכנה להקים את הבית שלי ולפגוש את המיועד לי
אבל למה זה כל כך קשה וצריך לעבור כל כך הרבה
אני יודעת שהשם מכין לי משהו טוב בשבילי אבל עדיין קשה לי
ומאיפה אני יכולה להכיר בחורים טובים ואיכותים
שאין אנשים או משפחה שמציעים לי
אני מרגישה אבודה בכל העולם הזה של השידוכים והכרויות

תשובה:

משיב/ה:חן|

שלום לך בחורה יקרה מאוד!

השאלה שלך, ועוד יותר מזה, התיאור שלך על הקשיים בעולם השידוכים הם כל-כך מהותיים ונכנסים עמוק ללב. אין ספק שזו אכן תקופה לא קלה בכלל, מציבה אתגרים רבים ובראשם – הבדידות….

אז דבר ראשון רוצה לומר לך: יהיה טוב. כמו שכתבת, הקב"ה מכין משהו טוב בשבילך ובעזרת ד' בקרוב תמצאי את המיועד לך. שמחה שכתבת לנו כדי לקבל כוחות. מוזמנת לעשות את זה תמיד!! לאקשיבה או למייל שלי שלמטה…

ועכשיו לתשובה –

סיפרת בשאלתך שבעבר לא שמרת נגיעה וכיום את שומרת.

הצעד הזה, שנקטת בו, הוא הרבה מעבר להתחזקות פשוטה. כי מאחורי כל ציווי-מצווה בתורה יש מהות פנימית שנבנית אצלנו כשאנחנו פועלים לפיה. מה שאומר, שכשאת החלטת לשמור נגיעה, את בעצם חיזקת בתוכך את הכבוד כלפי עצמך וכלפי צלם האלוקים שבך. בשל כבוד זה, הדרך לקשר קרוב ואינטימי איתך מורכבת משלבים הבנויים אחד על השני. רק בן זוגך לעתיד יפסע איתך בדרך זו ויגיע איתך יחד לרגעי השיא – חופה וקידושין – מהם מתחיל מסע החיים המשותף והמשמח שלכם…

אותו עיקרון עומד בכל שלב בהיכרות, גם בשיתוף על חלקים מהעולם הפנימי או מנתונים על העבר. אנחנו מכירים שלב אחרי שלב ובהדרגה משתפים בעוד ועוד חלקים מהעולם הפנימי שלנו. עוד יותר מזה, גם אחרי שנישאים, ממשיכה ההיכרות: עם כל יום שעובר בן הזוג שלנו נחשף לחולשות שלנו, לחלקים הפחות מלוטשים באופי שלנו ולמידות שעלינו לתקן. זה לא קורה בבת אחת, כי הדרך הנכונה לקשר היא אכן הדרגתית – ומתחילה מהצד החיצוני וה"יפה" לצד הפנימי והמורכב. ככה מפתחים אהבה….לכן, התהליך של שמירת נגיעה עליו סיפרת הינו פרט אחד ממכלול גדול של מי שאת, ולפעמים, כשאנחנו מרגישים צורך לספר "אמת" על עצמנו – זה כדי שמי שעומד מולנו יאשר לנו שאכן, למרות האמת שחשפנו אנחנו עדיין אהובים וטובים.

אבל האמת היא, שמי שנותן לנו את האישור להיותנו אהובים וטובים זה הקב"ה…

הוא היחיד שמכיר אותנו באמת, הוא היחיד שמוחק לנו את העבירות כשאנחנו עושים תשובה, הוא היחיד שאוהב אותנו גם לפני שעשינו תשובה, הוא היחיד שדואג לנו עם כל החסרונות שלנו והוא זה שממנו אנחנו מקבלים את האישור לעצם היותנו.

זה הבסיס עליו אנחנו נשענים שבונים קשר בהדרגתיות: אהבה עצמית שנשאבת מאהבת ד' אלינו ונותנת לנו את המתינות והחוזק לדעת לשתף מתוך כבוד לעצמנו והתאמה נכונה לשלב בקשר.

אז לסיכום, את לא צריכה לספר שום דבר על עצמך. גם לא על התהליך שעברת עם שמירת נגיעה. זה בסדר לגמרי. אבל, אם את רוצה ומרגישה שזה יעשה טוב – אז אדרבה: תשתפי. שיתוף שנעשה נכון ובזמן המתאים תורם רבות. רק שימי לב, שכדאי לספר על התהליך הזה כחלק מהבניה העצמית, כחלק ממסע ההתבגרות וכמכלול של עבודה פנימית בחיים. כך הדברים נכנסים לפרופורציה ולא נתפסים ככתם על העבר.

ועכשיו – לקשיים שבשידוכים שתיארת כל-כך מדויק….

התיאור שלך מציג מאוד יפה את הסתירה המאוד גדולה בנושא הזה: מצד אחד, אנחנו יודעים שהקב"ה טוב ומכין לנו משהו טוב, ומהצד השני הוא מעמיד אותנו בקשיים כל-כך גדולים בדרך לטוב הזה שאנחנו פשוט מתייאשים….

ולמה זה ככה?

אז זה ככה, כי התפקיד שלנו פה בעולם זה להתקשר להקב"ה.

הוא רוצה שנתקשר אליו.

והוא מצידו, מתקשר אלינו.

אבל, היות והמהלך הטבעי של העולם מרחיק אותנו מהקשר הזה, הקב"ה מזמן לנו תקופות מסוימות, שבהן "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".

לכן, מה שאני מאוד ממליצה לך לעשות, זה להקדיש זמן כל יום ולדבר איתו במילים שלך על כל נושא השידוכים, התהליכים, הפחדים והמשברים. ספרי לו בשפה שהכי קרובה אלייך מה את עוברת, כמה זה קשה וכמה את מחכה לגאולה. הדיבור הזה, יקרב אותך אליו ומיד תחושי הקלה, תמצאי תשובות, ותקבלי המון המון חוזק.

נסי את זה! הוא מחכה לך…. וזה הפעולה היחידה שאת, כבחורה, צריכה לנקוט על מנת למצוא את המיועד לך.

השאר – עליו :)

ועוד חיזוק אחרון: אם את מרגישה שאת כבר מוכנה לבנות בית – אז את ממש בסוף. כי היות והתשתית של הנישואין נמצאת אצל האישה, אז כשהתשתית מוכנה – כשבחורה רוצה ומוכנה להינשא – אז זה קורה…. ואיך? את עוד תראי.

ספרי לנו על זה!

מאחלת לך חג שמח והמון שמחה בחיים!

שתזכי בקרוב ממש לקריעת ים סוף הפרטית שלך ולמציאת המיועד לך לבניית בית נאמן ומלא אהבה בישראל!!

שלך,

חן.

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
לבעלי מפריע שאני לא שאפתנית
תודה על המקום לשאול ולפרוק דברים שמעיקים. אני נשואה 4 שנים לבעל מקסים ויש לנו ב"ה שלושה קטנים. במהלך שנות נישואינו עלה לא פעם פער ביני לבעלי. לבעלי מפריע ומציק ממש שאני לא בן אדם שאפתן והישגי. אני מכירה את עצמי וכך תמיד קיבלתי פידבק מהסביבה שאני חכמה מוצלחת ועושה...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
לא רוצה לחזור לנפילות כמו לפני החתונה
בתור בחור רווק נפלתי הרבה בצניעות וקדושה באינטרנט ובמעשה (לבד). התחתנתי לפני חודש וחצי ומאז האירוסין (כמעט חצי שנה) שברוך ה' הצלחתי להפסיק עם זה לגמרי. היה לי חשוב להיות נקי וטהור לאשתי. בגלל הכדורים שהיא לקחה לחתונה כשנאסרנו זה התארך ונמשך יותר מהרגיל וכבר חודש שאנחנו אסורים ואין אור...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...
חייבת לסדר את האמונה שלי לפני שאתחתן
אני  בת 25 עוד מעט. תמיד היו לי שאלות באמונה והייתי הולכת גם לשיעורים במדרשות, חיפשתי הרבה זמן מקום שיתן לי מענה מדוייק לשאלות שלי אבל לא ממש מצאתי. תמיד הרגשתי בידיעה שחייב להיות שיש ה', הרגשתי את זה שהוא שומע ומכוון אותי. אבל פתאום זה כאילו נכבה. אני לא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן