שואלת יקרה מאוד,

אני חייבת לומר לך שהתפעלתי עמוקות משאלתך. היא מבטאת עומק וחשיבה, והמון מודעות ויושרה. אלו תכונות שגם אנשים מבוגרים ממך היו שמחים להתברך בהם. לא פלא שהספקת לעשות בחייך שינויים מפליגים. להתחזק, לעזוב מסגרות, וללכת בדרך חדשה.

בשאלתך הבעת כאב מאופן ההסתכלות שלך על העולם. התחלת מהמעגל החיצוני ביותר – זה שבעצם עזבת, ועליו יש לך ביקורת מרובה, והמשכת בעצם לגעת בלב העניין – ההסתכלות שלך על אחרים לא יכולה להשתנות אם היחס שלך לעצמך הוא נוקשה ומלא ביקורת.

לאחר שהבנת שהבסיס בעצם טמון בך, שמת לב שבעצם הביקורת היא לא רק הדרך אותה עזבת, אלא על כל אדם באשר הוא, הן ברוחניות והן בגשמיות.

תהליך כתיבת השאלה שלך הוא בעצם, וייתכן שלא שמת לב לכך, תהליך הריפוי. וזה מדהים בעייני. איך האינטואציה שלך בריאה כ"כ, ויודעת לענות ולעזור לעצמך. סדר הדברים יהיה מלב העניין כלפי חוץ.

אז מהי בעצם ביקורת? מאיפה היא נובעת, ואיך מתגברים עליה?

ביקורת – היא הדרך שלנו לספר לעצמנו (ולאחרים) כמה אנחנו לא טובים, או בהמשך גם את מגרעות זולתינו. במקום בו נמצאת הביקורת אין אהבה. אין קבלה, אין רוך.

זה מקום קשה וכואב.

אם תשימי לב, אותיות השורש ב.ק.ר. הן אותן אותיות של השורש ר.ק.ב. – מקום בו יש ביקורת אין צמיחה, אין התעלות, אין גדילה. רק רקב מנוון.

ואת שמת לב לכל זה בעצמך. שמת לב שהביקורת הורסת אותך מבפנים. שמת לב שהביקורת כלפי חוץ נובעת מהביקורת שיש לך כלפי עצמך

וכפי שאת יודעת – הכרת הבעיה היא יותר מתחילת הדרך לפיתרון.

וכאן אני פונה אלייך, יקרה:

מה יגרום לך להפסיק לבקר, ולאהוב את עצמך? לראות את עצמך באור רך יותר?

האם תוכלי לעשות פעולות צמיחה שיניסו את הרקב? שיצליחו להצמיח בך ניצני אהבה, הבנה ורוך כלפי עצמך?

לביקורת העצמית הזו יש כנראה שורשים שמקורם אינו חשוב כרגע. מקומות בהם לא האמינו בך, ביקרו אותך, מקומות בהם איבדת את האמון ש"מגיע לך" משהו טוב ושאת כל כולך צלם אלוקים, ילדה טובה ואהובה שמגיע לה טוב רק מעצם היותה. בלי התניית התנהגות טובה כלשהי.

את מה שיכולנו לקבל בילדות בצורה פשוטה מאחרים, לא נוכל לקבל בבגרותנו. אמנם מילים טובות מאחרים יכולות לתת לך כיוון למחשבות אותן את רוצה לחשוב על עצמך, אך את החסר זה לא ימלא. פה העבודה היא עצמית.

העבודה עם עצמך היא למצוא בך את הנקודות הטובות.

דבר ראשן – לנסות ולהימנע ממחשבות מקטינות ומבקרות. להסתכל על עצמך, לראות איזה דרך מופלאה את עושה. כמה כח יש בך, כמה יופי. בכל יום למצוא עוד מעלה, עוד תכונה טובה, עוד נקודה לזכותך.

תעשי את זה בדרך המתאימה לאישיותך – אם לשתף מישהי קרובה בתהליך הזה ואם לרשום לעצמך בכל יום כמה נקודות טובות על עצמך (לא לישון לפני כן!)

הליך חיצוני שעוזר מאוד במיקוד כזה הוא "קאוצ'ינג" – אימון אישי. אם יש לך את האמצעים ללכת לסדרה של אימון, זו יכולה להיות דרך מצוינת.

ואיך אפשר בלי המחשבה על הקב"ה… האבא הגדול שלך שרק מחכה ומצפה לך מתי תגיע אל עצמך. מתי תראי את הטוב שלו משתקף בך. מתי תגלי את האור הגדול הטמון בך, ורק מחפש את הדרך לפרוץ החוצה ולהתחיל להפיץ אור במקום ביקורת.

עבודת ה' אמיתית היא לגלות אותו בתוכך. הוא הרי מקור הטוב, ואם יש לנו ציווי "והלכת בדרכיו" הרי שיש לנו אפשרות כזו. שאנחנו רק צריכים לחפש אותו בתוכנו, לאהוב את עצמנו, ועל ידי כך גם אותו.

מכאן – ברגע שהרגשה זו של אהבה לעצמך, של הערכה ושל כבוד ימלאו אותך, הדרך החוצה כבר תהיה קלה הרבה יותר. ההסתכלות על המציאות כולה תשתנה, ותוכלי גם להכיל אנשים שונים ממך.

כשתאהבי את עצמך תסלחי לעצמך על טעויות ועל משגים בדרך. תראי את כל חייך כמסלול ארוך של התקדמות ועליה, כאשר סטיות קלות וטעויות מקומיות לא גורמות לתהליך להיפסק ולאבד מערכו

בכך תוכלי גם להבחין בדרכם של אנשים אחרים, להעריך אותם על מה שהם כן מצליחים לעשות, להאמין בהם. שהם, כמוך – נמצאים עדיין בדרך.

ורק בשביל ה"פוש" ההתחלתי – קראי שוב את המילים הראשונות שלי אלייך.

יש בך המון חכמה ומודעות. את מסוגלת להתחיל בעבודה הזו, עם הקושי והאתגר שטמון בה.

אני מאמינה בזה.

שלך לכל שאלה,

תרצה

[email protected]>