שלום לך בחור יקר
באופן אינסטינקטיבי, כנראה ברוח ימי הפורים הקרבים ובאים, רציתי לפתוח בתגובה הומוריסטית, ולומר שאם כבר עשית את כל הטעויות האפשריות – אז ממה אתה חושש? הרי לא נשארו לך עוד טעויות לטעות…
מה נהיה ממני? אני אף פעם לא צוחק ממצוקות של אחרים. על אחת כמה וכמה שמדובר בך. אמנם, אני כמובן לא מכיר אותך, אבל הכתיבה שלך נותנת תחושה של בחור חכם, מעמיק, רציונלי, שמסתכל לחיים ב'לבן של העיניים'. אתה לא עושה הנחות לעצמך! לא רק שאתה שופט את עצמך הכי לחומרא שאפשר ('טעיתי את כל הטעויות האפשריות') – אתה גם לא מקבל את הרגשות שלך כמובנים מאליהם, אתה מחפש להם הצדקה רציונלית ('ההרגשה הזו נכונה? יש בה הגיון כל שהוא?'), כל זה מעיד על אישיות עמוקה ונבונה מאד.
אין פלא שהבחורות שאתה נפגש עמן לא מתפעלות ממצבך הכלכלי – אפשר להיות די בטוחים שאף בחורה שנפגשת אתה לא ראתה הרבה בחורים שמגיעים לרמה שלך. אני מדמיין את הפגישות שלך – מלאות עומק, חכמת חיים, רגישות, ואני מתמלא הזדהות עם הבחורות שרוצות אותך למרות שלא הגעת לשום 'הישג'. בלשון הישיבתית הייתי אומר, שהישגים הם 'סימן' ולא 'סיבה', הם רק משמשות בני אדם (בדרך כלל בצורה די שטחית ומעוותת) כדי לקבל רושם על האדם שהגיע לאותם הישגים ('לא סתם הוא קיבל את המשרה הזאת, כנראה שהוא שווה משהו') אבל הם אינן האדם בעצמו – האדם עצמו הוא האישיות שלו, הנשמה שלו, הבגרות, חכמת החיים שלו – ואת כל זה יש לך בכמויות!
האמת היא שאת כל המעלות האלו עצמן ניתן לכנות גם כן כ'הישגים'. בדיוק אתמול נתקלתי בגמרא מעניינת: הגמרא אומרת ש'זקן' פירושו 'זה שקנה חכמה', למרות שהמילה 'זקן' עצמה מכילה רק את 'זה שקנה' ולא 'חכמה' הגמרא מניחה כמובן מאליו שהכוונה לקנין של חכמה, מדוע? אומרים המפרשים, משום ש'דעה קנית – מה חסרת'? הקנין החשוב ביותר, ההישג שהחיים יכולים לתת לאדם הוא החכמה.
אז אתה לא זקן בשנים, אבל הגמרא אומרת ש'זקן' יכול להיות גם 'יניק וחכים', גם צעיר יכול להיות חכם, והראיה לזה הוא כמובן אתה בעצמך. תראה איך שכל הטעויות, הנפילות, האכזבות שלך – איך הם מילאו אותך בחכמה, בעושר רגשי, בכשרון הבעה מיוחד כל כך כפי שעולה ממכתבך – הלזה תקרא חיים נטולי הישגים?
אני לא מכיר את החברים שלך, אבל מאד יכול להיות שאתה הוא זה שהשארת להם אבק… בחיים המורכבים שעברת, עלית והתעלית על אחרים שעברו עליהם חיים 'חלקים'.
בשלב הזה אתה בוודאי אומר לעצמך, עם חכמת חיים לא הולכים למכולת… (מקסימום נהיים משיבים ב'אקשיבה', אבל זה בהתנדבות?) תכל'ס, איך אני יכול להתחתן במצב כזה שאין לי מה לתת לבת הזוג שלי?
זה בהחלט כיוון מחשבה נכון. לא אני אומר זאת, אלא הרמב"ם (דעות ה, יא):
דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה, שנאמר (דברים כ, ה-ז): "מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו", "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו", "מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה". אבל הטיפשים מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזר לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה.
אבל אתה הרי לא מחפש 'התבססות כלכלית' בשביל לקנות במכולת, אלא 'בשביל להרגיש שאתה שווה משהו'. (אני כותב את זה ומתפעל שוב מהבגרות והאינטליגנציה הרגשית העמוקה שלך. הרי בקלות יכולת לומר לעצמך שאתה רוצה להתבסס כלכלית בשביל שתהיה לכם פרנסה, אבל המודעות העצמית שלך לא נותנת לך לשקר לעצמך).
אך האם 'שווה' פירושו 'מישהו מבוסס כלכלית'? אולי בעולם העתיק, שהתפקיד של הגבר היה בעיקר להביא פרנסה והאשה לבשל ולכבס. בעולם של היום, שבו הצורך בלהביא פרנסה כבר מתורגם הרבה יותר עמוק – ליציבות רגשית, להעצמה, להקרנת שלווה ובטחון – תאמין לי שאתה שווה הרבה. הרבה מאד. והבחורות שאתה נפגש עמן מרגישות זאת היטב.
אבל זה לא רק זה. ראשית מבחינה ריאלית, אני לא בטוח שהחכמה שרכשת במשך חייך לא יכולה להיות מתורגמת לבסיס כלכלי. כדאי לבדוק את זה, כי היום יש ביקוש מאד גדול לאנשים כמוך – חכמים ובעלי אינטליגנציה רגשית, בהרבה תחומים. כדאי שתדע גם, שבעולם של היום – כישלון הוא הישג, כאשר הנכשל יודע להפיק ממנו לקחים, כמו בתהליך שניכר שעשית.
ושנית, אין יותר טוב מבת זוג בשביל להעצים אותך, להמריץ אותך לפעול ולהתייצב בחיים. בת זוג שתעריך את האישיות שלך, את החכמה שלך ואת נסיון החיים שלך – תדע היטב להיות לך למשענת של יציבות ולאנרגיה שתגרום לך לעמוד על הרגלים. אני מאחל לך שתזכה בקרוב מאד להכיר אחת כזאת!
בהצלחה
יצחק
י <[email protected]