דלג לתוכן
שלום רב
אני נפגעתי רבות מחמותי לאורך 4 שנות נישואי עם בעלי.
השלמנו לפני מספר ימים לאחר נתק של שנה ועדיין קשה לי נורא לדבר איתה או לחייג אליה.
אירחתי אותה אצלנו בבית והרגשתי המון קרירות ועוינות ממנה מה שהקשה עלי לשוחח איתה בנוסף היא גם לא פנתה אלי לשיחה או התעניינה בי.
יש את עניין הנכדה (הבת שלי בת שנתיים)
לא יודעת מה לעשות ואיך להתגבר ולנסות לחזור לשוחח איתה ולהשאיר את מה שקרה מאחורינו.
אשמח לעזרה
תודה
שלום לך שואלת יקרה,
ראשית התנצלותי הכנה על העיכוב הגדול במתן התשובה, השאלה פגשה אותי בתקופת עומס גדול.
מהיכן להתחיל, זו שאלה מורכבת כי אני לא מכירה אותך ואת החמות, והדבר הראשון שעולה בתודעתי הוא להתרחק ממקור פוגע. אבל איך? והאם נכון?
אז צעד אחד אחורה. יחסי חמות כלה בתפיסה הפרטית שלי הם יחסים שצריכים להיות כל הזמן, מרוחקים, מכובדים, מאופקים, ומלאי רגישות משני הצדדים. ומדוע? נכון יש חמות שהיא כמו חברה, אבל אז היא אומרת הכל כמו חברה, ואנו נעלבות. יש חמות שהיא כמו חמות מתערבת כדי לעזור ואנו מרגישות קטנות, יש חמות שמרעיפה בלי סוף, ואולי דורשת תמורה לא נוחה ואולי לא….
אם לא רוצים להיכנס למערבולת הזו מנהלים יחסים מכובדים מאופקים מעט מרוחקים, לא מרחק של זרות מרחק של כבוד. לא שואלים כל מה שרוצים, לא מבקשים עזרה רבה, לא מדווחים על הבן מה שנראה לנו, לא מתלוננים, הכל באופן זהיר, מכובד. מחד משתף, (נסעתי… הנהנתי, למדתי… היה לי קשה היום בעבודה) מאידך לא מאפשר חדירה לתחום הפרטיות וההתערבות. זו אומנות, אבל אני אישית מאמינה ששווה להשקיע ביצירת האומנות הזו. זו יצירה המורכבת מהחוטים הכי עדינים, הנארגים בחכמת הלב.
ברור לי שיש נשים שתקראנה את דבריי ותאמרנה, לא מתאים לי. אני מכירה נשים שמוכנות להיעלב שוב ושוב כי התמורה היא חמות בייביסיטר לאורך עשרים שנות יילודה. כל אחת תעשה את החשבון שלה למאזן הרגשות- תמורות.
מניסיון חיי ומאירועים ששמעתי הגעתי למסקנה שעם חמות אנחנו צריכות להתנהג כמו עם המורה שלנו בתיכון, שכיבדנו הערכנו, שיתפנו והתרחקנו כדי לשמור על הפרטיות שלנו. ופרטיות לא תמיד אומר סודיות לכל פרטי החיים. אני מכירה מידי הרבה מקרים שבהם זוגות נפרדו בגלל קשר הרסני עם ההורים, והרבה פסקי הלכה לכבוד להורים כמו בהלכה יחד עם שמירת מרחק, דילול מפגשים, דילול שיחות אם הקשר פוגע באחד מבני הזוג וכתוצאה מכך בזוגיות כשלם.
וכעת למקרה שאת מספרת. לעניות דעתי אם נפגעת כל כך הרבה, עליך לבחון עם עצמך מה היו הגורמים לפגיעה. אם הגורמים הם שהיה רבה מידי שלכם בביתה, או ההיפך שלה בביתכם, שיתוף מוגזם בחייכם, שיתוף מוגזם מצידה בחיי משפחתה, סדקים בשלמות הזוגיות שלכם שגורמת לבן זוגך למצוא מנוחה והכלה בחיק אימו, או מזמן את החמות לחנך אותך או……
עיון שלך בגורמים יסייע לך להבין את מבנה הקשר שלך עם אישך, עם משפחתו, מבנה הקשר שהיה ושלא מתאים לך ליצור. מתוך הגדרת הלאווים, תבני את המסגרת החיובית לך\לכם לקשר משפחתי (את הוא הילדים) בריא.
אני לא בטוחה שאת צריכה להתבונן רק בתוצאה, ולשאול איך אני משאירה מאחור מה שהיה? כי את פותחת בעובדה שהיא: שבע שנים של פגיעות. אם האירוע אינו חד פעמי עליך \עליכם לשוחח יחד את ואישך להבין את העובדות ולקבל החלטות.
כשאת פגועה מותר לך להבין את עצמך, לחקור את החוויה שלך ולשתף את אישך בחוויה ממקום של בניה, ולא ממקום של רכלנות ומריבה. כשאת פגועה, וחוה התעלמות והקטנה השאלה היא איך עוצרים את הכאב, ולא איך משאירים אירוע מאחור? כי זו שאלת פנטזיה בעיני.
כדי שהשיתוף אכן יחווה על ידו כשיתוף ורצון כנה לבנות את היחסים, בצעי עם עצמך עבודת הכנה, הביני את גורמי הפגיעות ונסי לבנות עם עצמך מסגרת משקמת. כשתגיעי לאישך מאורגנת, תהיי גם פנויה להקשיב לדעתו, וגם שלווה יותר לקבל החלטות טובות עבורך -עבורכם, מתוך מקום שמחובר לרגשות שלך ולרצון האמתי שלך.
לסיכום, הגיע הזמן לתחקר את האירועים שלך עם חמותך בינך לבין עצמך, או עם ידידת נפש נבונה. הגיע הזמן שתחליטי שמהרגע את לא מאפשרת לאירועי החיים המשפחתיים להביא אותך למצב של פגיעות שוב ושוב. הגיע הזמן שתביני שלפני שהחמות מגיעה אליך אתן צריכות להיות במצב שבו היא מתעניינת בך את חשובה לה כחלק מבנה, ואתן מסוגלות לשוחח כדבר אישה אל רעותה. הגיע הזמן שתבני לעצמך מסגרת שמכוונת אותך למינימום סיכויים למשא ומתן עם החמות שיש לו פוטנציאל להיפגע. (למשל אם הגעת למסקנה שאת לא כלת חלומותיה, השאירי לאשך את המשא ומתן עמה כאשר יהיה כזה).
יכול להיות שיהיה מתאים לך לבצע שיחה אתה אחרי שתלבני עם אשך את כל המבנה של הקשרים בניכם כולכם, ובשיחה זו תנסי להוביל מסר כגון: נפגעתי ואני מתקשה לא לשוחח על הפגיעה העלבון ההתעלמות, אבל בואי ננסה …. אין לי מושג לאן את רוצה להוביל, השלימי את בכל מקום שיש שלוש נקודות.
המסר שלי אליך יקרה חותר לשלמות הבית שלך. את ואישך והנכדה כבית הכי חשובים. את המבנה הזה תחזקי, למבנה הזה צקי חוסן, בהבנת עצמך וצרכייך הרגשיים, ביצירת מסגרת קבועה לשיחות עם אישך, בפעולות בונות אימון בניכם, בשיתוף ברגשות, בהחלטות, בבילוי משותף, בלימוד משותף בעשיה משפחתית שהיא רק שלכם. ככל שהקשר בניכם יהיה איתן אני מאמינה שלא יהיו לחמות סדקים לפרוץ דרכם. ואם יהיו אישך יהדוף אותם. יתכן ואני טועה ויש כאן סיטואציה אחרת, אך לפי התיאור הקצר שלך, ניסיתי להוביל אותך לבניין הקשר הפנים משפחתי הגרעיני, וממנו לצאת לקשרים אחרים.
אם את מרגישה שאת רוצה לשתף, לשאול ללבן או להבין אני כאן בשבילך,
בהצלחה ברקימת רקמת החיים האומנותית בחוטי זהב,
שלך בהערכה,
תקוה
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
