שלום וברכה!

ראשית, סליחה על האיחור בתשובה שנבע מבעיה טכנית כלשהי.

דחסת המון שאלות למקום אחד, אפילו שעל כל אחד ואחד מהדיונים הללו נשברו אינסוף קולמוסים. מה שמלמד שבסופו של דבר העניין בשאלה אינו דווקא הפרטים הקטנים אלא התמונה הכוללת.

ראשית כל, אין מושג טוטלי וסגור שקוראים לו 'הדת' או 'היהדות'. אי אפשר לדבר באופן חד משמעי על מה שה'דת' סוברת. לגבי כל השאלות ששאלת התגלעו במשך ההיסטוריה היהודית דיונים בלי סוף, מחלוקות עקרוניות וויכוחים מעולם לא פסקו סביב הדיונים הללו. וכל אחד הלך לדרכו. מה שמראה שאין דרך 'יהודית' מסוימת לחשוב את הדברים הללו, אלא לכל יהודי יש את הדרך שלו לחשוב על המושגים הללו. מה שברור הוא שמדובר במושגי יסוד בתרבות היהודית ולכן אין להתכחש לקיומם ולהתעלם מהם.

הרעיונות העומדים מאחורי כל המושגים הקשורים לשכר ועונש, כמו גן עדן וגהינום וכיוצא בזה, קשורים למוטיבציה ולעידוד לקיים את התורה. מושגים אלה מהווים חלק בלתי נפרד מן התרבות הדתית בשל כך שהם התמריצים הפנימיים לקיום תורה בפועל. לא רק מושגים כמו שכר ועונש, אלא אפילו מושגים כמו הישארות הנפש ותחיית המתים מעניקים מוטיבציה לעובד ה'. אבל לא רק, מדובר במושגים הקשורים לאמונה היהודית באופן פנימי, משום שהם מדברים על נצחיות, נצח, עתיד, ייעוד, עולם מתוקן וכיוצא בזה. המעשים הנעשים אינם פעולות חולפות וקטנות אלא הם מותירים רישום. רישום זה הוא הנצח, כל מה שמבטא את הנצחיות. חשוב להבין שהרעיון העומד מאחורי האמונות הללו הוא זה שחשוב ולא האמונות כשלעצמן. הרעיונות העומדים מאחורי האמונות הללו מבטאים את העובדה שיש דין ויש דיין, שצריך לשפוט שיפוט מוסרי, שלמעשים שהאדם עושה יש משמעות ויש רושם.

תחום אחר ושונה מזה הוא התחום של העתיד, אחרית הימים, המשיח והאמונה בביאתו. כל התחום הזה שייך לאידיאל של הייעוד הדתי. הדת שואפת להגשמה של אידיאלים מסוימים, היא חותרת לשלום עולמי, להכרת ה', לעולם מתוקן, אלא שאנו חיים בעולם שהוא לא שלם. האמונות הללו מבטאות מוטיבציה נפשית הרואה באופק הגשמה של האידיאלים הללו. הכמיהה והציפייה להגשמה הזאת היא האמונה בישועה, בביאת המשיח, וכיוצא בזה. זה הרעיון המרכזי של האמונות הסובבות סחור סור סביב זה. כל השאר הוא ניסוחים שונים שלחכמים, כל אד מכיוונו האישי, מה הוא האידיאל הנרצה, מה הוא הייעוד הסופי.

אנסה כעת להתייחס בקצרה אל השאלות באופן ספציפי.

לגבי שכר ועונש.

א. כפי שכתבתי למעלה, עולם הבא במסורת היהודית מבטא את העולם שמעבר, העולם שמעבר לחיים. הרשמים שנותרו מהפעילות בחיים. ישנן מחלוקות רבות איך לתאר זאת, האם העולם הבא הוא על כל נפש באופן פרטי או לא. כך או כך, הרעיון הוא שלמעשים שאנו עושים יש משמעות נצחית והם נחרתים על הלוח מבחינה רוחנית.

חז"ל אכן מתארים זאת בצורה מוחשית בכדי להמחיש את העונג הרוחני בתמונות מוכרות. לכן הדימויים נעשים באמצעות תמונות מוחשיות מן העולם שלנו. בדיוק כמו שכאשר רואים נוף מרהיב אנו אומרים שזה נוף של 'עולם הבא', או כאשר אנו שותים משקה קר לרוויה אנו אומרים שזאת תחושה של 'גן עדן'. יש בכך ביטוי לחוויה של עונג.

זה לא מוזכר בתורה כי כפי שכתבתי למעלה אין בכך דבר עקרוני אלא עניין אינסטרומנטלי הקשור לצורה שבה אנו מבטאים את הרושם של המעשים שאנו עושים מבחינה רוחנית. התורה עוסקת בהוראת התורה והרבה פחות בתיאורים מן הסוג הזה שהם מאוחרים יותר.

ב. לגבי גלגול נשמות, זאת אמונה שלא מופיעה בשום מקור קדום ממקורות היהדות. ר' סעדיה גאון, הרמב"ם וראשונים אחרים, כמו גם רש"ר הירש ועוד, סברו שאסור להאמין בכך, וטמונות באמונה הזאת באמת בעיות רבות מכיוון מוסרי של אחריות אישית. עם זאת, אחרים, בעיקר מקובלים, והאר"י בראשם, האמינו בכך וראו באמונה הזאת משהו עקרוני. אם אנו לא מקובלים, האמונה הזאת באמת איננה עקרונית משום בחינה. הערה נוספת: גם בתפילות של עדות המזרח זה לא מוזכר. רק אלה שמוסיפים הוספות שהוסיפו המקובלים לפעמים מזכירים עניינים כאלה.

ג. יכולות להיות אפשרויות רבות. כנראה שהרמב"ם סבר שמדובר בתחיית הנשמות. חז"ל כבר נחלקו אם חזון העצמות היבשות הוא רק משל מטאפורי לתחיית הרוח או שהוא ממשי יותר. כך או כך, כפי שכתבתי, מה שחשוב הוא הרעיון העומד מאחורי זה. הרעיון הוא שהאדם אינו כלה לחלוטין, אלא נפשו מותירה את הרשמים שהוא רשם בחייו עדיין בנוכחות. איך הרעיון הזה יתגשם? זה כבר פחות חשוב וכל אחד מפרש כדרכו.

ד. שכר ועונש הם מושגים לאומיים ופרטיים כאחד. התורה מדברת תמיד אל האומה ופונה אליה ולכן תמיד מתייחסת במסרים שלה אל האומה בכללה. אין זה פוגם כמובן בעובדה שדבריה מכוונים לכל אחד ואחד.

ה. על פי הפירושים המקובלים , עולם הבא זה מצב המתייחס אל הנפש, ותיקון לאומי קשור לאמונה בגאולה ובמשיח.

לגבי אחרית הימים.

א. בשום מקום בתנ"ך ובחז"ל אין שאיפה אימפריאליסטית, גם כאשר מדובר במשיח. השאיפה היא לתיקון עולם. אגדות המדברות על התרחבותה של ישראל מדברות על הרצון של הרבה מאומות העולם להתקרב אל ה' עד אפס מקום.

ב. נס או טבע? זאת מחלוקת בגמרא. הרמב"ם בספר ההלכות שלו הביא את דעת שמואל שאין בין ימינו לימות המשיח "אלא שעבוד מלכויות בלבד", מעבר לזה, "עולם כמנהגו נוהג". השאיפה המשיחית היא אפוא שאיפה לשלום כלל עולמי, לא לשינוי סדרי הטבע.

באופן כללי, אסור להבין אגדות על פי פשוט. הרמב"ם והמהר"ל כותבים בחומרה על כך. האגדות מבטאות באופן ציורי את הרעיונות של החכמים האומרים אותן. חשוב יותר להתייס לרעיונות ולא לאגדות 'כפשוטן'.

לגבי השאלות אל הגויים ואומות העולם. שוב, בשום מקום בתנ"ך ובחז"ל אין שאיפות אימפריאליסטיות. בשום מקום לא כתוב שיש אידיאל לשעבד עמים אחרים. הרעיון המשיחי הוא אכן "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", דהיינו שלום עולמי, וגם, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" ו"לתקן עולם במלכות שדי". שהעולם כולו יכיר במלכות ה'. העמים האחרים לא אמורים להפוך ליהודים, להיפך, שאיפתנו היא "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", שכל העמים יוכלו לבוא ולהתפלל לפי סגנונם. לא כתוב שהשאיפה היא שכל העמים יהפכו להיות עם אחד יהודי.

ולסיכום: מה ששוב הוא לא שלל הפרטים הציוריים העוטפים את האגדות אלא בעיקר הרעיונות שהאגדות באות לבטא. האגדות מציירות ציורים מוחשיים בכדי להעניק לנו אווירה מסוימת. כפי שהדגישו הראשונים, אין ללמוד אותן 'כפשוטן', לימוד כזה מביא לידי אבסורדים, יש ללמוד אותן מתוך הבנת הכוונה והרעיונות העומדים מאחוריהן.

לגבי כל הסוגיות הללו נשברו קולמוסים רבים, ניסיתי לתמצת ולכתוב עקרונות רחבים, מקווה שהייתי לעזר.

בברכה

מנחם

[email protected]