שלום.
למעשה (!), כיצד מתגברים על מידת הכעס?
[הבהרה: אני לא מחפש תימצות של ספרי המוסר… אלא עבודה מעשית וריאלית].
תודה.
דלג לתוכן
שלום.
למעשה (!), כיצד מתגברים על מידת הכעס?
[הבהרה: אני לא מחפש תימצות של ספרי המוסר… אלא עבודה מעשית וריאלית].
תודה.
שלום שואל יקר,
בחרת שלא להזדהות בשמך כך שאענה לך באופן אנונימי.
הדגשת בדבריך שאינך מעוניין לקבל תשובה המבוססת על האמור בספרי המוסר אלא תשובה של עצה מעשית בלבד להתגברות על מידת הכעס.
אשתדל לתת לך עצה מעשית אך אומר לך כבר כעת שלא אוכל להימנע מלהביא גם עצה מעשית! מדבריהם של חז"ל עצמם.
מן הסתם שמעת כבר על העצה הפופולרית של ספירה מ-1 עד-10 כשאתה נמצא במצב של כעס, לפני שאתה מגיב על משהו.
העצה הזו היא מעשית מאד ובדרך כלל עובדת היטב בשטח.
פשוט כך- תספור בתוך הלב פנימה מ-1 עד- 10 קודם שאתה מגיב בפועל תגובה כאשר אתה נמצא במצב של כעס.
ולמה זה באמת אמור לעבוד?
כעס הוא תחושה רגשית חזקה שמציפה את הרגשות שלנו.
רגשות, מעצם טבעם הם מיידים, ספונטניים ומונעים מאימפולסיביות (דחפים).
לדוגמא: כשאני רואים דבר מה שמאד מצער אותנו, בדרך כלל תופיע כמעט באופן מיידי דמעה/דמעות בזווית העיין.
זו פעולה טבעית וספונטנית של הרגש שבנו ואין מדובר בפעולה מתוכננת שיש מאחוריה מחשבה ורצון.
כך בדיוק אותו הדבר גם בנוגע לכעס.
כשמישהו עושה לנו עוול כלשהו גדול או קטן האגו שלנו מרגיש פגוע/פצוע/ונעלב.
האגו הזה דוחף אותנו להגיב באופן מיידי על מה שארע לנו מבלי מחשבה מתוכננת.
ובייחוד!, בלי להביא בכלל בחשבון את ההשלכות העתידיות שיכולות להיות לתגובה הכעוסה שלנו.
משכך, אם נלמד את עצמינו שלא להגיב באופן ספונטני ומיידי אלא להמתין את משך הזמן שלוקח לספור מ-1 עד-10, אנו בעצם גורמים להצפה הרגשית השלילית שממלאת את לבנו לדעוך ולשקוע במעט ובמקומה השכל וההיגיון יתפסו שוב את הבכורה שלהם ויורו לנו כיצד להגיב תגובה עניינית ומתאימה למצב שחוינו.
אז, כמו שאומר הסלוגן "תנסו את זה בביית".
אם תחליט לעצמך אבל בהחלטה נחושה! שאתה מתכוון להתמיד בהנהגה הזו של השתהות בתגובתך והימנעות מלהגיב באופן מיידי וספונטני, מובטח לך שתחוש שיפור ככל שיעבור הזמן.
וכמו שאמרתי לך בתחילת דבריי, יש לי גם עצה מעשית! מחז"ל.
"רגזן – לא עלתה בידו אלא רגזנותו", כך מלמדת אותנו הגמרא בקידושין (מא, א).
שים לב היטב בבקשה: הגמרא לא אומרת שהרגזן לא הרויח כלום מרגזנותו ומכעסו.
זה ברור מאליו ואין צורך לומר זאת…
מה שהגמרא באה לומר לנו הוא שהרגזן כן "הרויח" משהו מרגזנותו. ואת מה? ??
את הנזקים של הרגזנות.
כלומר: את לחץ הדם בגופו שעלה באופן חד ופתאומי וחמס ממנו את שלוות הנפש ואת יישוב הדעת; את אמירת המילים הקשות שנאמרו בעת רוגזו כאשר הרבה פעמים לאחר מכן האדם מתחרט מאד על מה שנאמר אך לא תמיד ניתן כבר לתקן לגמרי את הנזק שנעשה; את תחושת התסכול שאופפת את הבן אדם לאחר שרגזנותו שככה ונרגעה והוא "אוכל את עצמו" על כך ששוב פעם לא הצליח לשלוט ברגשותיו והתפרץ בכעס ובתגובה לא מידתית למה שנעשה לו.
וכן נזקים נוספים על זה הדרך.
כך שאם אתה רוצה למנוע מעצמך "רווחים" מפוקפקים שכאלו וזאת, כמובן בנוסף לידיעה הברורה שהכעס עצמו לא רק שלא השיג את המטרה שרצית להשיג באמצעותו אלא אף נסוגת כמה צעדים לאחור, יהיה לך הרבה יותר קל להבין מדוע כדאי ורצוי להתגבר על הכעס.
אז עצתי לך היא לשנן היטב היטב בראשך את העצה המעשית! הזאת של חז"ל ותוך כדי כך לשלב את ההרגל של לספור מ-1 עד-10 בשאתה נקלע לסיטואציה מסוימת שמציפה אותך ברגשות של כעס ורוגז.
כדאי גם לחשוב על מה שיקרה לך עם עצמך אחרי התקף הכעס.
כמה אכזבה מעצמך, תיסכול, עצבות, מרירות, בלגן עם זה שכעסת עליו. נראה לי שאם תזכיר לעצמך את השק הזה הכלול בחבילה יצא לך החשק לגרום רע לעצמך.
ובעזרת השם ההשתדלות המעשית הזאת בשילוב כמובן של תפילה לבורא עולם שיסייע בידך להתגבר על מידת הכעס, יפעלו את פעולתם בוודאות במוקדם או במאוחר.
ברכה והצלחה!
צבי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
