שלום לך מקסימה,

מכל שורה שלך – מורגש כאב גדול, וזה לגמרי מובן: כולנו זקוקים מאד לאהבה של ההורים שלנו, אפילו אנשים חזקים ומבוגרים, מנהלים מוצלחים של חברות גדולות, הם בתוך תוכם ילדים קטנים שמשתוקקים וצריכים את אמא ואבא. אז בגילך – על אחת כמה וכמה, ולכן– כמה טוב שאת מודעת לעניין ופונה לעזרה! הדבר מוכיח על בגרות מדהימה! כל הכבוד לך!!!

כתבת שאת רואה את חברותייך במשפחות נורמאליות ואוהבות ומתמלאת קנאה, זה אמנם טבעי אבל עלייך לזכור שהשוואות הן דבר לא נכון; את לא באמת יודעת מה קורה אצלן, (הרי את עצמך כותבת שגם אצלך כלפי חוץ "הכל דבש", אז אולי גם הן מקנאות בך כשאין להן סיבה ואת עושה אותו דבר ומקנאה בהן בלי סיבה…) אבל גם אם נניח שהן באמת מוקפות אהבה יותר ממך – עלייך לזכור שיש לך כוחות נפש שמותאמים לניסיון הזה שלך! שכשהקב"ה מביא ניסיון – הוא מביא גם כוחות. (ואני בטוחה שיש לך כוח, רצון ובחירה יותר מלנערה ממוצעת מעצם העובדה ששלחת את השאלה הזו!). העניין המרכזי הוא איך להוציא זאת מן ה"כוח" אל "הפועל", כלומר: איך לגלות את הכוחות הללו, שלפעמים מכוסים ומוסתרים, ולהשתמש בהם כדי להגיע לפיתרון הבעיה.

אז ראשית – לא לחפש אשמים! כתבת שאת לא יודעת מי אשם, והשאלה שלי היא: למה לחפש אשמים? מה זה משנה מי אשם? מה שהיה – שייך לעָבָר, להיסטוריה, בשביל מה לנבור בהיסטוריה מכאיבה? עלינו להיות עם הפנים קדימה.

עושה רושם שאת טיפוס שמאד חותר לאמת, ולאנשים כמוך מאד חשוב "צדק": "מי צודק? אני או ההורים שלי?" אבל צריך לזכור את המשפט: "אל תהיה צודק, תהיה חכם", כאן הדבר הנכון הוא לשחרר את הדחף לחפש מי צדק במקרה ההוא ומי טעה במקרה אחר, להיות חכמה – ולשחרר. מלאכת השחרור היא לא קלה כלל, יש כמה אופנים לעשות אותה אבל אני אתמקד במשפט: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", כלומר – תציגי, תתנהגי כאילו כבר עכשיו הדברים הסתדרו ותראי שזה ישפיע לך על הלב. אולי בימים הראשונים זה יראה לך כמו "צביעות" (ולאנשים שמאד חשוב להם האמת והצדק זה יכול אפילו קצת להציק), אבל את תראי שאחרי שתחבקי את אמא שלך כאילו הכל ביניכן בסדר, אחרי שבמקום לקרוא לה 'אמא' את תקראי לה: 'אימוש', ואחרי שתציעי לה שתכני ארוחת ערב במיוחד בשבילה – תראי שמשהו גדול ישתנה, גם ביחס שלה כלפייך וגם ביחס שלך כלפיה, כי יש כלל: "נתינה מולידה אהבה", הנתינה שלך כלפיה – תגרום לך לאהוב אותה . את מוכנה לנסות???

בדרך כלל – ככל שנותנים יותר אהבה כך גם מקבלים יותר אהבה (נכון, הכלל הזה לא תקף תמיד אבל מקסימום – אימנת את "שריר הנתינה" שלך, ואימון השריר הזה הוא דבר מומלץ ביותר כי להיות אדם עם יכולת נתינה גדולה – זה דבר כדאי ורווחי מאד!).

את המשל הבא את כנראה מכירה, אבל הוא נפלא ותמיד טוב להיזכר בו: השמש והרוח התווכחו מי יותר חזקה. השמש אמרה: "לחום שאני מפיצה יש כוח עצום", אך הרוח הייתה בטוחה: "למשב החזק שלי שלי אין מתחרים". לפתע הן ראו איש הולך ברחוב. הציעה הרוח: "הבה נראה מי מאיתנו תוכל לגרום לאיש להוריד את מעילו!". והשמש הסכימה. החלה הרוח לנשוב בכל כוחה, אך כשהאיש חש זאת הוא דווקא התעטף במעילו חזק יותר, ככל שהרוח נשבה יותר בעוז – האיש הידק יותר את מעילו. התייאשה הרוח ואמרה לשמש: "נו, נראה אותך!". הפציעה השמש מבעד לעננים והחלה שולחת לאיש קרניים נעימות. הוא, חדל מלהדק את מעילו, והשמש המשיכה לחמם יותר ויותר, כשהיה לאיש חם – הוא הסיר את המעיל וכך, בעזרת חום, ניצחה השמש את הרוח המקררת. הביני: אם תהיי שמש של אור ונתינה תצליחי בעזרת ה' להוריד את "המעיל" של הורייך.

האם זה כדאי? בהחלט כן.

האם זה קל? לא. ממש לא. אבל זה אפשרי.

(ואגב, אני מניחה שאם תהיי גם "שמש" זה יעזור לך גם ביחסים עם אחיותייך).

עניין אחרון הוא מיקוד בדברים הטובים: אם תקחי דף לבן, תסמני עליו נקודה שחורה, ותשאלי מישהו: "מה יש פה?" רוב הסיכויים שהוא יגיד: "נקודה שחורה!" למה ההתעלמות מרוב הדף שהוא לבן? כי כאלה אנחנו כולנו: השונה/השחור יותר בולט לעיננו, גם בחיים הדברים הרעים שעשו לנו יותר בולטים ומורגשים… אבל בגלל שאת אדם נבון ואת כן מנסה לצמוח ולהתמקד בטוב: עשי רשימה של כל הדברים הטובים שהורייך עשו לך, ממש הכל, ושנני זאת. אני בטוחה שבעזרת ה' זה יביא לשחרור ולשינוי טוב ומיטיב.

בהצלחה!

יעל ר.

[email protected]