התחלתי שידוכים בשעה טובה, וברוך ה' יש לי הצעות, אבא שלי ממש מחפש בשבילי ואמא שלי מדי פעם מביאה רעיון. בנתיים יצאתי עם בחור אחד שלא התאים לי.
אני ספרדיה, משוכנזת בהליכותי, רוב חיי התפללתי נוסח אשכנז כי התרגלתי לכך מבית הספר, הכל בסדר על פי הספר. אחיותי התחתנו עם אשכנזים, אבא שלי חוצניק כלומר אנחנו ספרדים לא כבדים, נראה לי שהבנתם.
וואי אני כותבת ומפחדת שתכעסו על רמת הרדידות אבל אני פשוט מנסה להסביר את עצמי בלי פילטרים.
אמא שלי מאז שהייתי קטנה אמרה לי שאני אתחתן עם אשכנזי, שזה הכי טוב ומתאים לי… היא כנראה עברה דברים לא פשוטים עם אחים שלי שקראו להם כושי בחיידר, או שלא התקבלו לישיבה למרות שהיו הבחורים השפיצים… בסוף התחתנו עם אשכנזיות (כפי שציינתי)
לא זה העניין, העניין הוא שאמא שלי הסבירה לי למה זה מתאים לי וזה מה שהיא רוצה בשבילי. ולאט לאט זה נכנס לי ועכשיו זה מה שאני רוצה בשבילי.
אני מבינה שיש כאן משהו לא בריא, כי זה מגיע לרמה שאני מרגישה שאני מקנאה בכל אשכנזיה אפילו אם היא בחורה שבחיים לא הייתי מקנאה בה. ואני רואה ספרדיות כבחורות פחות שוות… אפילו שאני ספרדיה. קטע כזה.
זה מעסיק אותי יומם וליל. בכל מקרה, לא אלאה אתכם ואקצר – אני בחורה ספרדיה שרוצה בחור אשכנזי. זה קשה להשיג ואני תוהה לעצמי האם אני חוסמת לעצמי או שאני פשוט מתעקשת על משהו שחשוב לי.
זה מגיע לרמה שיש הצעות ספרדיות, ואני שומעת, אבל פחות בעניין. ואני באה בעצם לשאול, האם זה אפשרי או האם אני מספרת לעצמי סיפורים?
הרי בסוף אחותי התחתנה עם אשכנזי חרדי, אמנם הוא חוצניק, אבל אני מוכנה להתחתן עם חוצניק. הבעיה היא שגם את זה לא קל להשיג כי חוצניק רוצה….? יפה מאוד.
אז מישהו מתחזק, דתי לאומי שנשרף… גם קשה להשיג כי לא מכירה אנשים כאלה כל כך. הם או דתיים לאומים ואז הם שונים ממני בתכלית כי אני חרדית, גדלתי, נולדתי, ועודני. או שהם התחרדו, ואז לך תמצא אותם. מרגישה שצימצמתי לעצמי אפשרויות. עכשיו, יש אנשים כאלה, אבל אני צריכה שהם ירצו אותי – חרדית ספרדיה (צורם לי לקרוא לעצמי ספרדיה) ואחר כך, למצוא אותם, ושנתאים.
על זה נאמר קשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף.
וכאן צריכה להגיע האמונה שה' מזווג זיווגים ואם זה מה שאני רוצה אז אקבל בעזרת ה' כי למה לא?
ואז הקול של אבי ומורי מגיע: בלתי אפשרי לך לקבל אשכנזי, את מעדיפה אשכנזי עם מום על פני ספרדי כליל המעלות? הכי גרוע, תחליפי את השם שלך….
ואז קולה של אימי מורתי (אני לא אשקר הוא יותר דומיננטי) – את צריכה אשכנזי כי זה מה שמתאים לך, תאמיני בכך ותמצאי את זה, ה' יכול הכל.

ואז כמובן שגם הקול שלי מדבר, והוא רוצה מישהו, להיות איתו בקשר, להקים איתו בית. ואשכנזי. כן אני רוצה אשכנזי. אתם מצפים שארכין את ראשי ואתבייש שאמרתי את המשפט הזה. שארגיש מושפלת שאני לא מכבדת את עצמי ושאני נתפסת לחיצוניות, ול"מה יגידו", לפני הבן אדם. ותכלס אני מתביישת, אבל מעל הבושה עולה הרצון להתחתן עם אשכנזי. ניסיתי להבין למה זה כל כך חשוב לי, והגעתי לכמה תשובות אולי לא מספיק מספקות אבל להלן:
1. אני רוצה להרגיש סוג א', בעיני, בעיני החברה, בעיני כולם. אני רוצה שכשאגיד ששם משפחתי הוא הרץ או כץ או פינקלשטיינזילברברג יציעו לי שידוכים לילדים מכאן ועד אמריקה, יקבלו אותם למוסדות, יעריכו אותי יותר, וכו
2. יותר מתחברת מבחינה חיצונית, מבחינת מראה, וסגנון.
3. אמא שלי רוצה
4. אמרתי בתקופת התיכון שאני אשכנזיה מסיבות כאלה ואחרות, מרגישה צורך להצדיק את עצמי.
5. אני רוצה וזהו.
אז למה לא??????????????????????????????
למה אני צריכה להתחנן ולהתבייש.
למה אני צריכה לכבות את הרצון הזה ולהבין שאין סיכוי ולהתחתן עם ספרדי?
לא רוצה. שלום. נקודה.
אני רוצה אשכנזי.
מה מסובך בזה?
יכול להיות שאני רוצה את הבלתי מושג, יכול להיות שאני עדיין מסתכלת על דברים בהסתכלות חיצונית וילדותית, ואני נותנת המון מקום למה יגידו, יכול להיות. אבל אם אני רוצה משהו, אז למה לא? אני לא מבינה?!
אם הייתי חרדית לאומית, וחייתי בחברה שלא מקדשת חיצוניות, ולא מקדשת מה יגידו, אז כנראה שפחות היה מעניין אותי מקום מוצאו של בעלי. אבל אני כן חיה בחברה כזאת, ואני נשארת בה: א. כי זה איזור הנוחות שלי ב. כי אני מאמינה בערכים הטובים שהחברה הזו מעודדת.
אבל, מצד שני, זה מה שתוקע אותי. ומוסד ספרדי זה לא אופציה. יש לי חברה ספרדיה, מתוקה מדבש, וגאה בזה, שפסלה את בן דוד שלי כי למד בישיבה ספרדית. זו רק דוגמה לכמה העניין הזה תופס מקום. אפילו אצלי זה תופס, אני לא מוכנה להתחתן עם ספרדי. אז למה שאמשיך את המסורת המגונה הזאת של לכתחילה למצוא לעצמך מקום ביציע? אז תאמרו לי בלה בלה ותאמרו לי שאני צריכה להתעסק בעיקר, אבל זה העיקר שלי כרגע. אני רואה את עצמי חיה טוב, חיה עם אנשים בסגנון שלי, עם אנשים בראש שלי. הבית שלי הכי אשכנזי שיש במנהגים (אמנם לפי הלכה ספרדית) אבל מבחינת אופי, סגנון, הלך הרוח. אמא שלי לא שמה תבלינים במרק, סתם זה בצחוק. אבל הבנתם את הרעיון.
קראתי כאן שאלה של בחור שרוצה אשכנזיה ופוסל מישהי כהת עור. תכלס גם לי זה צרם אבל אני מבינה אותו, ויותר מזה, אני יודעת, שאני צורמת לכם באוזן. גם לי צורם.
ותכלס את מי אני מאשימה? אף אחד לא חייב לי כלום. אבל אני רוצה להחשב סוג א'.
נמאס לי כל החיים להרגיש לא שווה. נמאס לי מהמקום הרע הזה שמכווץ אותי בכל פעם שנזכרת שאם הייתי אשכנזיה, היו לי יותר הצעות רלוונטיות. אני מבינה שבסוף, צריך להתמקד בעיקר, במי אני, עם איזה בן אדם אקים בית, ועל זה לשים דגש ולא על הכותרת, אבל גם הכותרת חשובה לי. ולעצמי אני רוצה את הכי טוב. ומבחינתי זה או זה או ציבור אחר. כי באמת בא לי פשוט לחיות טוב. ונמאס לי להרגיש סוג ד' בגלל שאחים שלי לא חרדים,  ובגלל שבחרתי ונלחמתי בשיניים להיות חרדית, אז עכשיו אני נלחמת בשיניים לקבל חתיכת זהות, חתיכת ערך. זה כמו שתלמדו לתואר, ותדעו המון המון ידע חדש. אבל תואר רשמי לא תקבלו. וכנראה סמינר חרדי יעסיק אתכם כי התואר פחות מעניין אותו, אבל אתם תקבלו משכורת מינימלית, וכשתספרו על עצמכם, לא תוכלו לומר בעלת תואר ראשון ושני… כל מה שתוכלו לומר זה קוראים לי תמר. זהו.
ואז מצפים ממני לצאת מגדרי ולרצות בן אדם ולא להסתכל על החיצוניות. אבל אם אני בחברה שמסתכלת על החיצוניות, ואני גם מסתכלת על החיצוניות. וטוב לי בחברה הזו ואני רוצה להישאר בה. אבל להישאר בה כמו שצריך. שהערך שלי ימדד לפי המעשים שלי ולא לפי הגדרות חיצוניות. אני רוצה לתת לילדים שלי אפשרות להתקבל למוסדות טובים בכבוד, שיעריכו אותם. כי זה חשוב להיות במקום שטוב לך בו. שאתה מרגיש שווה ערך. ואני רוצה את זה במגזר הליטאי, ששם גדלתי, ובואו, הוא יותר נחשב. אתם לא תתנו לילדות שלכם לשמוע מישהו שלומד במוסד ספרדי, אבל ספרדים כן יתנו לילדות שלהם לשמוע מישהו שלומד במוסד ליטאי. אשמח לשמוע חוות דעת. עצה איך להסתכל על הדברים מזווית שלא ראיתי, ואולי גם עידוד על זה שכן אוכל להתחתן עם מי שאני רוצה, לכתחילה, כולל הכל, מידות טובות, אדם טוב, ירא שמים, עדין, חכם, עם לב טוב, וגם אשכנזי. אמן.
סליחה על האריכות, תודה רבה על המענה! ועל האפשרות לשאול מהלב.