שלום יקרה,

אני מודעת לכך שפנית עם שאלה שתחושת מצוקה בבסיסה,

אך ליבי רינן כשקראתי אותך- ולא כי שמחתי בצערך חלילה, אלא כי היסוד האמיתי לכאב שלך הוא תשוקה מהממת עם חזון יפהפה.

אסביר מעט רקע לאמירתי שאולי תמוהה בעינייך:

ישנן נפשות הזקוקות לקרבה רגשית גדולה. הם חווים את חייהם בעצמות של רגש ותחושה. חושיהם חדים, ומצב רוחם מושפע מצלילים/ריחות/טעמים/מגעים שונים.

הם זקוקים לאדם קרוב לשוחח איתו, מישהו שיבין אותם מאד ויאפשר מרחב רגשי גדול ומכיל.

יש להם גם פוטנציאל אדיר לאהוב, להבין ולהכיל אחרים, לעשות חסד ממקום של חיבור אמיתי לצרכי האחר, באופן שלא יתכן ללא רגישות זו.

אם זיהית את עצמך בסגנון הזה, את מוזמנת להמשיך ולקרוא. אם אני שוגה- אנא סלחי לי והטעות עימי.

הסיכון הוא בכך שמתוך הרצון לחיבור, אדם כזה יחפש דמות אחת ויחידה שתזין את הנפש במאת האחוזים. הוא שואף לפגוש דמות שתהיה פנויה תמיד ומכילה הכל, נותנת ומעניקה את הרוך והביטחון, את ההקשבה והאהבה.

הסיכוי למצוא דמות טוטאלית כזו, הינה נמוכה מאד עד בלתי אפשרית. ומה הסיכון בחיפוש שכזה? אצטט אותך: "בור בלי תחתית"

טבעי מאד שכאשר את פוגשת (וזה לא קורה כל יום) אדם שמוכן להיות שם בשבילך, תקוותך ניצתת מחדש: הנה הגיעה הדמות המושיעה! ואת מקווה ומייחלת לקבל ממנה את המענה לנפשך המבקשת.

והנה, נראה שאכן! הגיעה הדמות האגדית. בתוך-תוכך את יודעת שגם זה זמני, וכמעט מיד מתחילה תופעת הפחד מסיום הקשר. חרדה זו גורמת להגברת התשוקה ולאי נוחות רבה, בלשון המעטה.

כיצד נוצר הבור הזה? מדוע את זקוקה לקשר מסוג מסוים?

ה' בורא נפשות רבות וחסרונן. אם הצורך שלך מוסבר בחסך הורי- הרי שזהו הסבר טבעי והגיוני למהלך שמימי ורוחני. כלומר, יש לך תפקיד של תיקון חסרון מסוים. איך נוצר החסרון? לבורא ישנן דרכים רבות לסובב את הנסיבות כך שלכל אחד יהיה חיסרון שתפור לתפקידו.

יקירתי, את הבור הזה לא יוכל אף אדם למלא מלבד מי שקיבלה אותו כעבודת חייה-

את.

את זקוקה לאחרים, כמו כל בן אנוש. הרצון הוא לא דבר שיש לחנוק או לחנך. התשוקה הגדולה שלך היא להכלה והקשבה במינון כמעט תמידי. אין אף ישות חיצונית שתוכל לממש צורך שכזה, ומאידך- זהו צורך אמיתי שאסור לך לוותר עליו.

וכאן, לדעתי, טמון האוצר-

הרצון העז הזה מזמין אותך לברוא בתוכך את הדמות המיטיבה הזו, ליצור אותה בתוכך.

עד כמה שזה נשמע אולי רחוק, את יודעת לפנטז- ולשם שינוי, זוהי פנטזיה ברת מימוש! בעבודה ובאמונה, את תלמדי לתת לעצמך את העידוד והחיבוק וההקשבה. בתהליך שכזה, את בוראת בתוכך דמות שמבינה אותך עד הסוף, תמיד זמינה וקיימת ומקשיבה כל עוד תרצי בהקשבתה. היא יודעת הכי טוב מה נכון עבורה בכל רגע מחדש.

הטיפול מאפשר יצירה של ההקשבה הפנימית הזו דרך דמות חיצונית,

אבל תזכירי לעצמך שהמטרה היא לגלגל את המרחב הזה אל תוכך, באופן בלתי תלוי באחרים.

כך תוכלי להתמודד עם הקריעה הזו- כשהפער יצטמצם והיה לאחד במרווח שבין החסר לבין היכולת שלך למלא אותו בעצמך.

אני מציעה וחושבת שזה קריטי שתדברי עם המטפלת באופן ישיר על המחשבות והרגשות שתארת. היא השליחה שלך כרגע ואין ספק ששיתוף כנה יוביל אותך בע"ה בעוד צעד קדימה אל מימושך. המטפלת היא השותפה שלך לא למילוי החסך, אלא לבריאת שלמותך מתוך חסרונך.

זה לא תהליך קל, אבל את כבר עושה צעדים משמעותיים- בקשב הפנימי שלך, במודעות לתהליכים שאת עוברת.

כעת את מוזמנת להאיר לתודעה הזו את התובנה הרוחנית- ותוכלי להאיר בזרקור מכוון את מה שאת כבר עושה ועמלה.

לאור ההבט הזה, הגיל הכרונולוגי ואף הגיל הרגשי אינם משמעותיים כאן. גם אדם בוגר עלול למצוא בתוכו פינה ילדותית מאד. זה לא הופך אותו לקטן, אלא לאדם גדול שמצא בתוכו פך קטן. מתוכו יאיר אור גדול- כאשר לא יפחד לגלות אותו, יראה בו הזדמנות להאיר במשכן לבבו.

את עושה את העבודה הזו, יקרה, עבודת קודש של העלאת הנרות "עד שתהא השלהבת עולה מאליה".

חנוכה שמח, בהלל והודיה על האור היחודי שאת מביאה לעולם, דווקא מתוך הפינות החשוכות והכואבות, בעבודת הלב- לפני ולפנים.

כולי תקווה שיכולת לקחת משהו מהשורות הללו,

ואשמח לעזור בכל דרך שתתאפשר לי.

מאמינה בך,

שפרה

[email protected]