שלום לך,

את מתארת את עצמך כמאמינה ומחוברת, ושאלתך נובעת מעמקי הנפש שלך שרוצה להאמין ורוצה להיות מחוברת ולא בכאילו, אלא באמת. כפי שתיארת בתחילת הפנייה שלך, התורה היא אמצעי לחיבור עם האבא הגדול, המחבק והכי מכיל שיש לנו- ה'. את מתארת קשר חם עם ה'. מרגישה איך שהוא אתך, מוביל אותך וחלק מחייך. הקשר שלך אתו הוא ממשי וחי, ועושה שינוי של ממש בחיים שלך. אולם הקושי עולה בשעה שאותו האבא מבקש ממך לעשות דברים שנראים לך כלא רלוונטיים להיום, לעולם ולעידן שבו את חיה או קטנוניים ולא משמעותיים, ואם כך, מכבידים ומטריחים.

אני רואה  במצוות ובאיסורים אמצעי בו אנו יוצרים את הקשר עם ה' ועל ידי כך יוצרים שינוי, תמורה,  בעולם באופן כללי (לדוגמה חסד) ובעצמינו באופן פרטי (הדרישות המוסריות, ההבנה שיש משהו גדול מאתנו וכו'). ישנם בתורה חלקים מאוד הגיוניים כגון השבת, המנחילה שביתה משותפת לכל השכבות באוכלוסייה באופן אחיד, או היובל, המחזיר את האיזון הכלכלי לעם בכך שהוא מחזיר את האדמות לבעליהן וכן הלאה. אבל בשביל כל אלה- לא צריך אמונה. זה פשוט. הגיוני. האמונה, מתחילה בדיוק במקום שבו נגמר ההיגיון. אבל, בסופו של דבר היא מסתמכת על ההגיון ועל ההבנה שאותו האבא שיצר את מערכת החוקים האנושית המוסרית ביותר ואשר הנחילה לכלל האנושות מערכת מוסר ערכית והוגנת, המיוסדת על קשר אנושי ולא על כוחניות, בוודאי מבין מדוע הוא ביקש מאתנו בשבת להימנע מלכסוס ציפורניים, להכין תה רק מכלי שני או להקריב קורבן ברבות הימים עם בוא המשיח.

מסר נוסף נמצא בדרישה של הפרטים הקטנים והוא, שה' לא מחפש אותנו במעשים הגדולים, הגרנדיוזיים, אלא דווקא בפרטים הקטנים. חשבי על עצמינו כשאנו מחפשים שמלה לחתונה., עד כמה אנו בודקות את הצבע, את האופן בו השמלה מונחת על מותנינו, ואת כל הפרטים הקשורים באיך אנו נראות בשמלה. האכפתיות והקשר אל הדברים באים לידי ביטוי דווקא בפרטים הקטנים. כשה' מבקש מאתנו דווקא לנעול קודם את נעל ימין ואז את שמאל, ולשרוך קודם את שמאל ואז את ימין, הוא מראה לנו עד כמה הוא מעוניין בכל פעולה, אפילו הכי קטנטונת שלנו. הוא נמצא אתנו, לפרטי הפרטים, לא באופן כללי, בערך. אלא בדיוק. מרוב אהבתו אותנו. כך נראה קשר קרוב. ההענות לפרטים הקטנים היא התשובה שלנו להצעה המפורטת והקרובה של ה' לקשר.

אשמח להמשיך להיות בקשר באם יש עוד שאלות בנושא.

בתיה 

[email protected]