תשובה:

שואלת יקרה מאוד.

רגישותך הרבה ראויה להתפעלות. פגעת במישהו, ואת לא ממשיכה הלאה. את עוצרת להתנצל, ומנסה עשרות פעמים לפייס. אם כולם היו כמותך, מסתבר שהעולם היה טוב יותר.

אין לי מושג מה היתה הפגיעה שארעה, אבל אני אנסה לחשוב אתך ביחד, מה הפירוש המילה סליחה? איך בכוחה ליישר הדורים? למה יש כאלו שאינם יודעים לפייס? ומה הדרך הנכונה לפייס.

אדם שנעשה לו עוול, בהתחלה הוא כועס מאוד, ולאט לאט הוא חוזר למסלול. בגמרא (שבת קה, ב) כתוב שכל המשבר כלים בחמתו כאילו עובד עבודה זרה. במילים אחרות, הגמרא עורכת השוואה בין כעס לבין עבודה זרה. בקריאה ראשונית, ההשוואה הזו מעוררת תמיהה. מה הקשר בין כעס לעבודה זרה, ומדוע כעס הוא חמור כל כך.

אך אם נתבונן בדבר נמצא שרגש הכעס מגיע מהתקוממות על הכבוד האישי או על המעמד האישי שנפגע. אני ציפיתי שמישהו ינהג בצורה כזו, כי אני סבור שכך ראוי להתנהג עמי, ולבסוף אותו אדם התנהג אחרת ממה שחשבתי. רגש הכבוד שנפגע מעורר אותי לצאת למלחמה. איך יתכן שקורה כזה דבר? מה זה צריך להיות?? בעצם, הכעס הוא ביטוי של הגנה על הכבוד העצמי.

לפי דברים אלו, דברי הגמרא ברורים מאד. אדם צריך לזכור שהוא קרוץ חומר, ילוד אשה, בשר ודם, וממילא גם אם המרו את רצונו ולא התנהגו אליו כנדרש, צריך להתייחס לדברים בצורה הנכונה.

בכדי שהדברים יובנו בבירור, אדגיש ואומר; מידת הכעס מגיעה מאכפתיות. כאשר היא מווסתת נכון, יש בה צורך. דברי חז"ל נאמרו על כעס היוצא מחוץ לשורת הדין והטעם הטוב.

כעת נתבונן מהו הפיוס. הבעת סליחה פירושה, החזרת מעמדו האישי של הנפגע למקומו. הכרה בכך שהתנהגותי או דבריי גרמו למעמד האישי של הנפגע להתערער, ואני מבקש כעת להחזיר את המצב לקדמותו.

הבעת הסליחה נעשית בדומה לעשיית תשובה. ראשית, צריך להכיר בחטא. לאחר מכן, צריך להתוודות, ולקבל לעתיד. בשעה שהנפגע רואה שהאדם הפוגע מדבר בכנות, ומנסה להחזיר את המצב לקדמותו, הוא מתפייס וסולח. זו הסיבה שישנם אנשים שלא מסוגלים לבקש סליחה. אותם אנשים מרגישים שבקשת סליחה היא פחיתות כבוד בשבילם.

ישנם שלשה סיבות הגורמות לנפגע לא לסלוח. הראשונה היא, שהוא שרוי כעת בשלב הראשון של הכעס, ואין לו פניות רגשית לשמוע את הסליחה. על זמן כזה נאמר במשנה (אבות פרק ד משנה יח) "אל תרצה את חברך בשעת כעסו". בעל התפארת ישראל בפירושו למשנה מוסיף "דהפיוס אז ירבה כעסו". בזמן כזה, ניסיונות הפיוס דומים לניסיון לכבות מדורה עם שמן.

הסיבה השניה הינה, חוסר אמון של הנפגע בכוונות הסליחה של הפוגע. הנפגע מרגיש שבקשת הסליחה הינה מהשפה ולחוץ. אין לפוגע כוונה אמתית להחזיר את המעמד שלי למקומו, אלא הוא רוצה לצאת ידי חובה, ולתת 'מס שפתים', ותו לא.

הסיבה השלישית הינה, שהפגיעה היא מתמשכת ובעלת תוצאות הממשיכות כל הזמן. למשל, אדם שפגעו בשמו הטוב; מעבר לפגיעה הראשונית, התוצאות העגומות של הפגיעה הזו ממשיכות ללוות אותו כשובל מצחין שלא מתפוגג. על פי ההלכה, אדם אינו מחויב למחול על פגיעה בשמו הטוב, אם כי ממידת חסידות ראוי למחול (רמ"א תרו, א; מגן אברהם שם סק"ה).

על פי ההלכה, אדם שפגע בחברו וניסה לפייסו כנדרש, אינו חייב להמשיך ולבקש, וכלשון השו"ע (שם) "אינו זקוק לו". אם את נסית לפייס כנדרש והנפגע מסרב למחול, אין לך חיוב להתעסק עם זה יותר. ישנם אנשים שמנצלים פגיעה שפגעו בהם לשם קבלת טובת הנאה. אם אכן עבר זמן מה מהפגיעה, ולא היתה פגיעה בשם הטוב, ובקשת הסליחה היתה כנה, [לא בלשון של "אולי לא פעלתי כנדרש"], לא מוטל עלייך להרגיש רגשות אשמה ולבקש שוב ושוב סליחה. את עשית את חובתך.

את לא צריכה לכעוס על הנפגע שמסרב למחול. לפי דעתי, מוטב כי תרחמי עליו. אדם הכובל את עצמו רגשית לפגיעה שפגעו בו, ולא מתנער ממנה לאחר כל בקשות הסליחה הכנות, אינו ראוי לכעס כי אם לרחמים. אולי ניתן להתפלל לה' שירחם עליו, ויגרום לו לסלוח לך.

בהצלחה רבה.

בניהו

[email protected]>