וואוו איזו שאלה יפה!

אני משוכנע שרבים מזדהים עם השאלה שהצגת, ושואלים את עצמם איך פותרים את זה.

אני חייב לומר שהשאלה שלך היא שאלת חיים. היא לא שאלה שמתחילה ונגמרת בערבי חגים, אנחנו פוגשים את זה גם בערבי שבתות בזעיר אנפין, או בהכנות לאירועים משפחתיים,  ביציאה משותפת לטיולים. או בכל מיני תכנוני משימות, וכל מיני יציאות מן השגרה.

לפעמים נוכל למצוא את הדילמה הזו בקימה לשחרית, כאשר אנחנו יכולים למצוא את עצמינו במניין האחרון לפני סו"ז תפילה, או להספיק לקרוא ק"ש בדיוק כמה דקות לפני סוף הזמן, למה לא להתפלל מוקדם? איך נהיים כמו אלו שמתפללים כל יום באותה שעה? או לפחות במניינים המוקדמים. שלא לדבר על הנץ?

אם זה בטיפולי שיניים, יש את אלו שמחכים שהכאב יהיה בלתי נסבל, ואז כבר צריך טיפול שורש, או גרוע מכך עקירה. ויש את אלו, שעוד לפני שיש כאב הולכים כל חצי שנה, או שנה לביקורת.

אם זו התנהלות כלכלית, שהאדם מחכה לסוף החודש או שיגיע איזה אירוע מסויים, כדי לראות איך לגמור אותו ומהיכן להתארגן על החסר. ויש את אלו שמתכננים את עצמם מראש מראש, ומבינים שהולכת להיות הוצאה משמעותית מסויימת, ומתכוננים אליה מראש כפי הנצרך.

ואף גם בחתונות ילדים. יש את אלו שנזכרים שנה לפני שמתחילים לחתן. ואז קצת מאוחר. ויש את אלו שעושים זאת 20 שנה קודם.

והנה דווקא דוגמא מעולה. להסביר למה כדאי לבצע תכנון מוקדם בכל דבר, גם בפן הכלכלי.

ניקח את נושא החתונות, אותו אחד שנזכר ברגע שהגיעה ההוצאה הגדולה, שהוא צריך כמות מזומנים כעת, והפתרון שלו לדוגמא הוא לקחת הלוואה בריבית עם תשלום חודשי. לעומת חבירו שתכנן את עצמו מראש, ועשרים שנה קודם כבר התחיל להפריש תשלום חודשי, והשקיע אותו באיזו השקעה פסיבית.

ההבדל ביניהם הוא עצום.

אמנם שניהם חיתנו באותה רמה, שניהם הוציאו את אותו סכום, שניהם היו צריכים לחסוך לאורך שנים מסויימות לצורך תשלום חודשי. רק שהראשון שנזכר מאוחר, יצטרך להפריש הרבה יותר שנים מחבירו שנזכר מוקדם.

ראובן ושמעון שניהם קנו את אותו מוצר (אירוע החתונה), לראובן על כל 150 אלף ₪ שהיה צריך להפריש לצורך החזר החוב, הוא יקבל סה"כ 100 אלף. כי הריבית על ה100 אלף תהיה סביב ה50 אלף.

ואילו שמעון שהפריש מראש, בשביל לקבל 100 אלף, הוא צריך להשקיע 30 אלף. כי ההשקעה נושאת תשואה והוא הפך את ה30 ל100 כך שהפער ביניהם הוא סביב הפי 5 והכל בגלל תכנון מוקדם.

על אותו מוצר ששמעון שם 50 אלף, ראובן היה צריך לשים 150 אלף. וזה אותו מוצר בדיוק!

אגיד את זה במילים אחרות, שני הצדדים צריכים להפריש כסף למשך אותה תקופת זמן (נניח 20 שנה) על כל 100 ₪ ששמעון מפריש כל חודש, ראובן צריך להפריש 500 ₪ כל חודש, בשביל להגיע לאותה תוצאה בדיוק. ההפרש ביניהם הוא סה"כ תכנון מוקדם.

הדוגמא הזו של חתונות נועדה להמחיש כמה בד"כ התכנון המוקדם גורם לנו להרוויח. כמה משתלם לעשות את הכל מוקדם.

כעת ננסה לתת איזה כיוון איזו נגיעה, איך להיות מהמחושבים יותר, ומהמתוכננים יותר.

לדעתי העיקרון לכל הדברים שהזכרנו, הוא אימוץ דרך חיים של, "להיות רואה את הנולד".

כן, גם בזמן שאין שום מחייב, ואין שום דבר שלוחץ אותנו לזכור שבעוד חודשיים יש חג. אנחנו צריכים לקחת לתשומת לב שהחג בוא יבוא. ואין איך להתחמק ממנו. הוא פשוט יבוא. החג יבוא, השבת תבוא, החתונות יבואו. וכדאי מאוד להיות ערוכים מראש. פשוט להפעיל את כוח הדמיון חזק יותר, ולהזכר בכך. התרגול יבוא לאט לאט, ומתרגלים עם הזמן לשפר את המצב ולהקדים המשימות. ותיכף אנסה לתת כמה דוגמאות לכך.

אם כי אנחנו צריכים לתאם ציפיות ריאליות. צריך לזכור שאנחנו לא נהפוך בתוך חצי שנה לאנשים אחרים, ולא נהיה "יקים" בעוד חצי שנה גם אם נתכונן מראש, כי המערכת עדיין לא רגילה בכך, וגם הסביבה, בני הבית וכו', עדיין לא הפנימו את המהפך, אבל כן, אפשר לצפות לחג רגוע יותר, נינוח יותר, גם אם יהיה קצת לחץ זה עדיין לא דומה למה שחוינו עד היום. אט אט המציאות משתנה ולטובה.

וכבר לא תהיה תחושה של "פחד משתק" כהגדרתך. הפחד נובע מהתחושה של חוסר שליטה, ואין לי איך לשנות את זה, ככה היה תמיד, וכנראה ככה יהיה גם בחג הקרוב. אבל המציאות מראה לא כך. אפשר לשנות, ובכל גיל, אבל השינויים נרכשים אט אט. עם התרגלות, תרגילים ומשימות.

וכשזה קורה, האדם פתאום מרגיש סיפוק, שליטה על החיים, זה משנה את כל המערכות בנפש, זה הופך את האדם לנינוח יותר, שמח יותר שולט יותר בעצמו. מסופק יותר מעצמו. וזה באגביות מקרין יותר שליטה של האדם על יצריו. כי בסוף תכנון הוא בכל המישורים.

איך עושים את זה?

כאשר האדם מדמיין מה הוא ירויח מכך שיהיה מאורגן ומתוכנן מראש, איזה אדם הוא יהיה. זה נותן לו המון כוח לעשות שינוי.  והמון רצון לפעול בנושא.

חז"ל הגדירו את הצדיקים כאנשים שפשוט יודעים לראות מה יהיה אח"כ. (מחשבים חשבונו של עולם, שכר מצווה כנגד הפסדה וכו'). ופעם ראיתי באחד מספרי החפץ חיים, כי תכונה מוכרחת לצדיק הינה, שיודע להפעיל את כוח הדמיון, ולדמיין את העתיד. (כלומר שיודע לתכנן את עצמו, ולדעת שאם יעשה פעולה א, התוצאה תהיה ב. ויודע להתכונן בהתאם בצורה נכונה)

(כיום יש אפילו ספרים וקורסים ממש מצויינים על נושא של ניהול זמן, מקום, ומשאבים – מה שרלוונטי לדיון הוא ניהול זמן.- גם של כותבים חרדים – ממליץ מאוד על הספר "לחיות בסדר" של הגב' נועה שרון).

אם ניכנס לדוגמאות של החגים.

יש משפחות שכבר יש להם את הקביעות, מתנה לחגים לאשה קונים כבר באלול. אתרוג באלול, או בעשי"ת. וגם אם זה עולה כמה שקלים יותר, א. זה הוצאות יו"ט שחוזרות (גם כי זה ישירות לצורך יו"ט, וגם כי בזכות זה אגיע יותר רגוע ליו"ט)

וב. הזמן שאבזבז אח"כ בפקקים ובעומסים, לא שווה פחות מהכמה שקלים הללו. הזמן שלי גם שווה כסף. והרבה.

לגבי סוכה גם אם בונים רק במוצאי יו"כ, אבל זה אחרי שיודעים שיש את כל החפצים הנדרשים מסכך ועד לדפנות. ובד לסוכה. וכו'.

אדם יודע שבסיוון הוא כבר מברר לעצמו איפה הוא מתכוון לנפוש בבין הזמנים של אב, ועם מי. ולא מחכה שכל המקומות ייתפסו. הרי ממה נפשך יגיע בין הזמנים ותתחיל לחפש מקום, אז תעשה את זה מיד באיסרו חג של שבועות.

בגדול כל הסיפור זה תכנון מוקדם. וסימולציות של הדברים שאנחנו צריכים לעבור.

פשוט לעשות את הכל מוקדם. אחרי שאני מבין שאין הבדל בין מוקדם לבין מאוחר, המאמץ הוא אותו מאמץ, (האמת בדרך כלל, כשעושים מוקדם זה הולך מהר יותר כי אין פקקים ועומסים) וההוצאה היא אותה הוצאה, אז למה לא לעשות מוקדם?

יש הרבה טכניקות להבין מה מונע ממני ספציפית להיות יותר מתוכנן. ואיך אשפר את היכולות.

סתם דוגמא לצורך המשל, יש כלל כאשר יש רשימה של משימות חשובות ודחופות לחג, תמיד מתחילים מהדברים היותר עיקריים, שבלעדיהם האירוע לא קיים, ומניחים את הדברים הפחות קריטיים לאח"כ.

לא מתחילים עם הכנות הקינוח לשבת שלוקח שעה וחצי, לפני שיש חלות, שלקנות אותם לוקח כמה דקות. מקסימום נגיע לדד ליין, נכניס שבת ולא יהיה קינוח, או שיהיה חסר סלט ספציפי אהוב, אבל בלי חלות או בלי טישיו לשבת, או בלי יין, אנחנו קצת יותר בבעיה.

היכולת להבחין בין עיקר לטפל היא יכולת חשובה בחיים. בהרבה תחומים, לעיתים יכול להיות שהטפל שואב מאיתנו אנרגיה כ"כ מרובה, ואילו התרומה שהוא תורם לנו, היא שולית. ייתכן שבגללו אנחנו מגיעים לשבת עייפים. ואילו היינו מוותרים עליו מראש, או מוכנים לצמצם אותו או להתפשר על האיכות שלו, היינו יכולים להרשות לעצמינו שנת צהריים קצרה ביום שישי. או סתם מגיעים רגועים לשבת.

יכולת ההבחנה בין עיקר לטפל חשובה בכל מיני מצבים בחיים, גם בניהול עסקים, כאשר צריך לקבל החלטות תחת לחץ, ויש כמה אירועים לוחצים בו זמנית. צריך לשים לב, מה אירוע שבאמת דחוף לטפל בו, ומה אירוע שסתם עושה רעש, אבל אין בו מהות, והוא לא באמת עלול לגרום נזק.

ולפעמים גם צריך לדעת לספוג עלות נוספת בנחת ובשמחה, מתוך הבנה שקניתי כאן שקט אמיתי או זמן פנוי. לדוגמא להפעיל שיקול דעת, במקרה מסויים שיש צורך ובזמני לחץ לקחת מוניות, או להשתמש בשליח, וכדו', לשלם את המחיר, ולקנות זמן יקר לפעמים (כמובן כל מקרה לגופו) דווקא פעולה זו עשוייה לחסוך כסף בעקיפין.

זה תחום שצריך ללמוד, ובעיקר למידה מניסוי וטעייה, והפנמה פנימית לנפש. לאט לאט נצרבת תודעה נכונה יותר, שביום רביעי צריך לדעת איפה אני עושה את השבת, ובאיזה קונספט. מתי ואיפה אני מתכוון לעשות את הקניות, ופלוס מינוס איזה קטגוריות אני מתכוון לקנות (כלומר מה חסר לי בבית, אם זה סלטים, או חד פעמי וכן הלאה).

פתאום אחרי תהליך כזה (בד"כ מתהווה לאורך כמה שנים). האדם מרגיש אדם אחר חיים אחרים. פתאום שואל את עצמו בערב חג, איך אני יכול למלא את הזמן שנותר? פשוט מחפש תעסוקה, כי הכל הכל מוכן. כן יש כאלו שחיים כך!

אם נחזור לנקודה העיקרית שעליה נסובה שאלתך החשובה.

אז התשובה היא

א. "תכנון מוקדם",

ב. סימולציות (בדמיון) של החג או האירוע המתקרב.

ג. תיעדוף. להתחיל מהחשוב יותר, לחשוב פחות.

לדוגמא, אתה מדמיין את עצמך נכנס לסוכה בלילה הראשון של החג. ניגש לקידוש ולסעודה. ואתה רואה מול העיניים כל כך הרבה פריטים שצריכים להיות שם. אם זה המפות, המפה החד פעמית שמעליה הסכו"ם הצלחות הגביע, וכן הלאה. ואז הסוכה, הקישוטים, המנורות של הסוכה, החשמל שמזין את התאורה, הבד של הסוכה, הסכך, המעמיד של הסכך. וכן הלאה.

כאשר אנחנו עושים סימולציה של האירוע, כך אנחנו נזכרים בכל הפריטים. וכן הלאה בזמן בניית הסוכה, אנחנו מעבירים בראש את התמונה. ומתכננים מראש, אני אעמוד פה, ואעשה כך, ואז אצטרך  מברגה, פטיש, אזיקונים. וכו'. כי כשאני מריץ מול העיניים את התמונות, ואת האירוע שהולך לקרות פתאום אני שם לב לכל הפרטים הקטנים שאצטרך, ואז אני יכול להיערך אליהם בהקדם.

אציין נקודה נוספת חשובה בדרך אגב, הכרת היומן.

בכל תקופה, ובפרט כאשר מתקרבים לתקופת חגים, הייתי ממליץ בסביבות אמצע אלול. להכיר את היומן העתידי של מערכת החגים הבעל"ט. להבין כמה ימי הכנה יש לנו, ולהתחיל לחלק את המשימות לימים. ביום זה אנסה להיות מאורגן עם נושא פלוני, וביום זה עם נושא אחר. וכן הלאה. לדעת באיזה יום בשבוע החגים יוצאים. להכיר את זמני כניסת החג שמשתנים קצת. (במקרה של חגי תשרי, השקיעה מוקדמת יותר מאשר בשבועות שלפני החג. ( זה משנה לעניין לחשב כמה שעות יש לי עד לכניסת החג.

נתתי כאן כמה טעימות לפי דעתי הקצרה, וישמע חכם ויוסף לקח, ונבון תחבולות יקנה.

זו גישה שמפתחים עם הזמן, העיקר זה תשומת לב, ועם זה כבר התחלת.

שיהיה בהצלחה מרובה.

יצחק