תשובה:

לשואל היקר שלום.

אני קורא את השאלה החשובה שלך ובתוכה קורא הרבה שאלות שכדאי לענות עליהן בשביל להתמודד מולה.

על השתיה,השיכרות, החוויה הרוחנית הטובה וזאת שפחות.

יש פה קונפליקט אמיתי שיושב על התפר הדק שבין הרצון לחוות התעלות דתית לבין ירידה רוחנית ובנוסף גם לפיזיולוגיה של הגוף שלנו.

כדי לעשות סדר בראש המסתובב, צריך לפרק את הסוגיה הזו מכל הכיוונים

תחילה אתמקד בפן ההלכתי, מה היא חובת השתיה בפורים.

אעבור לצד הרגשי ואמשיך לעיצות מעשיות באם בחרת לשתות בחג.

נתחיל בבסיס, כתבת שאתה רוצה לבטח את עצמך כדי לא להימנע מלשתות כדת היום. אך האם יש חובה לשתות בפורים?

לפעמים הפחד שלנו מבוסס על תפיסה שגויה של מה שההלכה באמת דורשת מאיתנו.

הגמרא (מגילה ז ע"ב) אמנם מביאה את המימרא המפורסמת של רבא: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי",

מיד לאחר מכן מובא הסיפור על רבה שקם ושחט את רבי זירא מתוך שכרות…

הראשונים נחלקו מהותית כיצד להבין את הסמיכות הזו.

שיטה אחת (רבנו אפרים) טוענת שהסיפור הובא דווקא כדי לדחות את ההלכה של רבא. כלומר, הגמרא אומרת לנו שזה לא נפסק להלכה בזה שהיא מביאה סיפור על כך ששכרות יכולה להוביל למקומות כאלו ולכן אין הלכה כרבא.

גם התוספות והר"ן פוסקים נגד שכרות. אמנם לשיטתם הכלל של עד דלא ידע אכן קיים, אך המשמעות היא שאדם ישתה ברמה כזו שאם ינסה להגיד את המילים ארור המן וברוך מרדכי ברצף שוב ושוב

הוא יתבלבל בלשונו.

בסופו של דבר לשיטתם המצווה היא אמנם לשתות יותר מהרגיל, אך חובה להישמר ואסור להגיע למצב של שכרות

מנגד, הרא"ש והרי"ף פסקו את דברי רבא להלכה.

כלומר, לשיטתם יש לקיים את מאמר חז"ל כפשוטו ולהגיע למצב של שכרות גבוהה שבה באמת לא מבחינים בין ארור המן לברוך מרדכי.

הרמב"ם (הלכות מגילה ב, טו) כותב "וכיצד חובת סעודה זו… ושותה יין עד שישתכר ויירדם בשכרותו". כלומר, בפשטות "עד דלא ידע" אצל הרמב"ם משמעותו להירדם וכך לא לדעת בין ארור המן לברוך מרדכי.

הרמ"א (אורח חיים תרצה, ב), מביא את דברי הרמב"ם להלכה "ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל).

ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים".

המשנה ברורה כותב שכך ראוי לעשות, לשתות יותר מלימודו וללכת לישון.

כלומר, לסיכום, לדברי הפוסקים כמו הרמב"ם הרמ"א והמשנה ברורה אין חובה להשתכר ואדרבא אף להפך. אם כך צריך לכל הפחות לקחת בעירבון מוגבל את עניין השתיה בפורים ולא להיות חד משמעיים.

חלילה אני לא בא לבטל את דברי הפוסקים שאומרים שכך הלכה לשתות ולהשתכר אך יש לעיין בדברים בכובד ראש.

יש לך שני דרכים שתוכל לבחור באחת מהן, האחת היא לשתות והשניה היא להימנע (או להמעיט בשתיה).

אנסה לכתוב את מחשבותיי על שני הדרכים הללו ואיך להתמודד איתם.

במידה ותבחר להמעיט בשתיה או להימנע אנסה להשיב ולנסות לעזור לקשיים שהזכרת.

בעניין התחושות שלך לגבי החוויות השמחות והרוחניות בפורים.

אני חושב שיש משהו שמעורר התבוננות בדרך שבה אנחנו ניגשים לחג הזה.

לעיתים קרובות, מתוך רצון עז וחיפוש כן אחר מדרגה רוחנית אנחנו משקיעים מאמץ רב בשאלה 'האם אני מספיק שמח?' ומכוונים את רוב תשומת הלב אל החוויה האישית שלנו ואל סעודת החג.

בתוך המסע הפנימי הזה, קל לפספס את הדרך הפשוטה והבטוחה יותר להתעלות רוחנית.

הרמב”ם כותב (מגילה ב, יז): “מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים"

כתבת שהיו שנים שלא שתית מהחשש שמא תבוא לידי שכרות.

בשנים שלא שתית יין מלווה אותך תחושת הפספוס. ה"פומו" (FOMO = פחד מהחמצה)

כשאתה רואה מסביבך אנשים שרים, מתנדנדים ונראים כאילו הם חווים גילוי שכינה, קל להרגיש שאתה נשארת יבש ומשעמם מאחור.

אבל בוא נהיה כנים רוב מה שאתה רואה שם זו לא התעלות נבואית, אלא תגובה כימית של אתנול על מערכת העצבים המרכזית.

לדעתי, הדרך לטפל בפומו הזה היא להחליף את הציפייה.

במקום לצפות שהיין יעשה בשבילך את העבודה הרוחנית, תביא אתה את התוכן פנימה, תמצא אתה עצמך לבד בלי עזרים חיצוניים את העליה הרוחנית ממצוות החג.

יש מצוות רבות בפורים ואפשר לשמוח בהן ולהתעלות בכולן. זה הדרך הראשונה להתמודד במידה והחלטת לא לשתות יין בפורים מחשש שתשתכר או מהבנה שאין בכך צורך או מכל סיבה שהיא.

הדרך השניה, אם בכל זאת החלטת לשתות, כמובן שעליך לנהוג באחריות ולדאוג להפחית את הנזק שיהיה כמה שפחות.

מבחינה רפואית ופיזיולוגית, הדרך לתחושה טובה יותר ולשתיה בטוחה יותר מתחילה לפני הסעודה.

אל תשתה על קיבה ריקה. תאכל ארוחה טובה שתאט את ספיגת האלכוהול בדם.

חשוב מאוד לשתות הרבה מים. נסה ליצור לעצמך איזו שיטה, למשל כוס מים או שתיים על כל כוס יין. האלכוהול מייבש את הגוף, וזה גורם לראש להסתובב ולבטן להתהפך.

נסה לשתות בצורה איטית, אל תעמיס על הגוף את האלכוהול, תשתה לאט לאט ותפסיק כשאתה מרגיש שהגעת לרמה שרצית להגיע אליה.

תשתה בחשבון ותישאר בשליטה. לדעת איפה אתה עומד מבחינת השתיה, כמה שתית כבר והאם אתה בטוח שזה נכון לך להמשיך לשתות.

היין נועד להסיר את המחיצות של היומיום ולתת לאמת הפנימית לצאת החוצה.

כשהדעת נעלמת לחלוטין לא נשאר אדם שיחווה את ההתעלות הזו…

בסופו של דבר הכול מתנקז לידיעה מתי לעצור.

דרך נוספת ומשמעותית מאוד לשמור על עצמך בשכרות פורים היא להפוך את השתייה מפעולה סתמית לחוויה רוחנית ממוקדת.

במקום לשתות רק בשביל להשתכר, תנסה ללמוד מראש ולהתחבר למהות הפנימית של השתייה בפורים דרך אחד מההסברים הרבים והעמוקים הקיימים.

אתה יכול לבחור לעצמך איזה הסבר עמוק למה שותים בפורים בין אם מדובר ברעיון פילוסופי, קבלי, מיסטי, דרשני או פשטני. בחר לך רעיון אחד שנוגע בך וקח אותו איתך אל השתייה של היין.

כשאתה שותה מתוך מטרה להתחבר לאותה כוונה ספציפית ולחוות את התחושה הטמונה בה, השתייה משנה את פניה והופכת לכלי עוצמתי של התעלות.

לדעתי המיקוד הרעיוני והרגשי הזה לא רק יעצים את החוויה הדתית שלך אלא גם ישמש כעוגן פנימי חזק שימלא את השתייה במשמעות וישמור עליך מאיבוד הדעת ומגלישה לשכרות חסרת שליטה.

שיהיה לך פורים של שמחה אמיתית, של דעת ושל איזון.

שמואל