דלג לתוכן
אני רואה את עצמי כאדם שמאמין שהתורה היא אמת.
לפעמים אני נתקל בדברים שקשורים ליהדות שאני לא מבין, אחד מהם זה העונש על משכב זכר.
למיטב ידיעתי העונש הוא מוות בסקילה.
אני מכיר מעט אנשים כאלו ומההיכרות שלי איתם הם אנשים טובים, או שלכל הפחות לא מגיע להם למות.
אני רוצה לקבל את ההלכה אבל לפני שאני מסכים עם משהוא אני רוצה לדעת למה הוא נכון מוסרית.
אז מה ההגיון המוסרי מאחורי עונש מוות ?
שלום לך
הרבה חשבתי על שאלתך. גם בעבר, ביני לבין עצמי, ושוב בהווה, כשקראתי אותה. אני חושבת שזו שאלה חשובה מאד ולא פשוטה, ובעיקר כרוך בה הרבה כאב. כאב, מכיוון שיש קושי לקבל את הסתכלות התורה על נטייה מינית שונה, שלכאורה אין לו שליטה עליה, כעל פשע.
אני לא מתיימרת להבין את הנושא לחלוטין או לתת תשובה חד משמעית כזו או אחרת, אני רוצה להציע כמה נקודות מבט ולהבין באופן רחב יותר את הסתכלות היהדות על עונש, על מוות ועל נטיה מינית.
וקודם בכותרות:
נקודות רבות… ננסה לענות בקצרה על כל אחת מהן.
ונתחיל ממהות העונש בכלל ועונש המוות בפרט.
אני חושבת שאחת המטרות המהותיות ביהדות בענישת אדם העובר על חטא היא לסייע לו להגיע לתיקון נפשו. בהנחה שהעולם הפיזי הוא אמצעי להגיע לתיקון הנפש, כאשר האדם חוטא- מחטיא את המטרה לשמה הוא נמצא כאן, יש לסייע בעדו להשלים את תיקון נפשו על מנת שלא יסיים את חייו באופן שגוי. כדי למנוע ממצב כזה לקרות ישנם סוגים שונים של עונשים המיועדים להחזירו לדרך המוטב. סוג העונש בא בהלימה לחומרת החטא. ככל שהחטא משמעותי יותר וגורם קלקול עמוק יותר בנפש, כך גם העונש עליו יהיה חמור יותר.
חשוב לציין שעונש לא מיועד רק לתיקון הנפש אלא גם למטרות נוספות. הרמב"ם במורה נבוכים מרחיב עליהן. הוא שם דגש על קיום סדר חברתי תקין לטובת כל הפרטים בחברה, וככל שהמעשה מאיים על הסדר החברתי באופן משמעותי יותר כך יהיה העונש עליו חמור יותר- כדי ליצור הרתעה מספקת.
אפשר לדון על עונש המוות באופן כללי האם וכיצד הוא מתקן את הנפש או האם הוא מיועד ליצור סדר חברתי שימנע מאנשים לפשוע. אך קיימות מספר עובדות מעניינות באשר לפסיקת עונש מוות ביהדות:
מכל זה עולה שבפועל לא נשפטו אנשים רבים למוות למרות החטאים הרבים שעליהם מוזכר עונש מוות בתורה. מה שאולי אומר שמטרת עונש המוות הינה:
מדוע וכיצד מתקן המוות את הנפש החוטאת? לא נדע. אולם אם מטרת העונש באופן כללי לתקן את הנפש, לפעמים החטא הוא כה עמוק עד כי כדי לשמר את הנפש מפני נזק שאינו בר תיקון אין מנוס אלא לשבר את החיים עצמם.
אבל אני רוצה לתת עוד הרחבה ללא נודע. מחשבה, שבשבילי לכל הפחות היתה בה נחמה גדולה.
נושא "טעמי המצוות"- הסיבות וההסברים לכל מצוה שקיימת בתורה או לכל עונש שקיים בתורה, הוא נושא רחב ומפותח מאד. כבר בתורה עצמה יש טעמים לעונשים וקיים גם "ספר החינוך" שעובר על כל מצווה שבתורה ונותן בה טעם וסיבה. אולם חשוב בעיני יותר הן המצוות שלהן לא ניתן שום טעם. והסיבה היא שבסופו של דבר אין לנו הבנה באלוקים. בסופו של דבר החכמה האלוקית אינה מובנת לבני האנוש, לא נוכל לדעת מדוע הוא עשה ותכנן כך או אחרת ומה ההיגיון הפנימי בסדר העולם. לא נדע אותו כיוון שלא היינו הוא וכמו אומר רבי יוסף אלבו ב"ספר העיקרים": "לו ידעתיו הייתיו" ואני חושבת שיש הרבה נחמה דווקא באי הידיעה, בוויתור, בהבנה שאני יכול לסמוך על אלוקים רק אם הוא מחוץ להשגתי ורק אם הוא לא מובן לי.
אז כן, קיימים עונשים שאנו לא מבינים את מהותם, את מטרתם, את הרעיון הטמון בהם, וזהו רגע להרים עיניים ולומר, אלוקים. אני לא מבינה את פשר הבריאה שבראת או פשר העונש שנתת. אבל אולי זה רגע להיזכר שיכולת ההבנה שלי מוגבלת, ושהמסתורין כה גדול ממנה. שהרי האלוקים "אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל" וכמו שאמר ישעיהו ליבוביץ: " לא יכול להיות קשר בין האדם ובין האל הטרנסצנדנטי מלבד העובדה שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים."
בנוגע לחומרת המעשה של משכב זכר, חשבתי מחשבה שאשמח לשתף אותך בה.
במעשה החיבור בין גבר לאישה טמון כוח החיים. כוח היצירה הגדול ביותר, הכוח הגדול ביותר בעולם שמקיים אותו. במעשה בחיבור כזה בין גבר לגבר יש הרס מהותי של כוח החיים והמשכיותם, שהוא למעשה סוג של מוות.
בנוסף, אם להתייחס לדברי הרמב"ם במורה נבוכים, אשר מתייחס לעונש כתיקון הסדר החברתי, נראה כי סדר חברתי ראוי הוא סדר שבו יש המשכיות לחיים על ידי הולדת צאצאים, וכי לכל פרט בחברה יש אחריות כלפי החברה כולה ולא רק למימוש האינדיבידואל. בהקשר זה רואה התורה חומרה יתירה במי שרואה את מימושו העצמי כעומד מעל המימוש החברתי האוניברסלי.
חשוב לציין כי התורה לא רואה במי שיש לו נטיה מינית שונה אדם רע, אלא דורשת ממנו לשלוט בנטייתו לטובת צו האלוקות. אין ספק כי זוהי דרישה שמאד קשה לעמוד בה. קשה, אך לפי התורה לא בלתי אפשרי.
זה בקצרה… אני מניחה שלא עונה לחלוטין על שאלתך, אולם מצד שני, שוב, קשה לענות על שאלה שכרוך בה כאב וקושי רק באמצעים שכליים. מקווה שנתתי טעם ומזמינה אותך להמשיך לחשוב, להמשיך לחקור, וגם לדעת שלא לכל שאלה יש תשובה. בסופו של דבר האמונה נשענת על בחירה בעשיית רצון האלוקים ולא בידיעה אותו. בחירה שכרוך בה לעיתים ויתור, לעיתים קושי ובעיקר הרבה אהבה.
המון הצלחה בהמשך הדרך.
שיפי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
