שלום לך יקרה!

אני מעריכה מאד את פנייתך האמיצה והשיתוף הכנה לגבי המקום בו את נמצאת. את מתארת חוויה בכלל לא פשוטה- להיות במקום שונה כל כך מהסמינר בו את מתחנכת והולכת אליו יום יום זה אכן דיסוננס שקשה לשאת- אלו הפערים בינך לבין החברות שלך, ההסתרה, המשחק כאילו הכל רגיל.. כל זה מעייף, דורש הרבה כוחות נפש, ויחד עם זה מעיד על קיומם של כוחות נפש לא מצויים!- הצלחת להחזיק בפער הזה כבר תקופה ולהמשיך לבוא יום יום ולתפקד וזה כ"כ לא מובן מאליו. זה גם אומר שבהמשך הדרך, למרות שהכל כרגע קצת מעורפל, את מסוגלת לשמור על יציבות והתמדה וזו נקודת חוזק שתעמוד לך גם כשהדרך לא קלה.

ראשית אתייחס לשאלה שלך לגבי הסמינר, ואז לעוד כמה חלקים בשאלה. אני לא מתכוונת להכריע בשאלה, כי זו הבחירה שלך ויש מן הסתם עוד הרבה שיקולים ופרטים שאין לי עליהם מידע אבל כן אנסה לשתף אותך במחשבות שעולות לי על האפשרויות השונות.

את שואלת אם לעבור סמינר, אז מצד אחד, יש גבול כמה זמן אפשר להחזיק פערים כאלו וכזו הסתרה, מצד שני, יש משהו בתיאור שלך שנותן לי לחשוב שאולי יש לך מה להפסיד ולא ברור אם תמצאי את עצמך כל כך מהר במקום אחר, ואפרט:

במחשבה ראשונית יתכן שנכון לך לעבור ללמוד במקום שבו לא תצטרכי להסתיר כל כך הרבה והרוח שנושבת בו תהיה תואמת את התפיסה שלך כלפי היהדות, אבל מכך שאת כותבת שבעצם את מנהלת חיים חברתיים, מגיעה למבחנים ומבחינת תפקוד הכל רגיל. אני מבינה מזה שלמרות הקושי שלך להזדהות עם היהדות- את מרגישה איזו שייכות חברתית ולימודית (הגם שלא מספקת) ויש לך איזה מקום בטוח שעלול להיות קצת מפחיד לאבד.

אסביר קצת יותר: אם את עוברת למקום שתואם את מצב האמונה שלך כרגע, זה לכאורה אומר למצוא מקום לימודים לא דתי, כי למצוא את עצמך בכל מיני מסגרות חרדיות לנערות שמשנות כיוון, מראש לא מתאים לך כשכל כך ברור לך שאת לא שם. המקומות האלה בסופו של דבר בגדול עוזרים לבנות לשמור על עצמן בדרך ברמה כזו או אחרת, הצוות חרדי ומכוון ליהדות, ועוד מאפיין משמעותי: מסגרות הקצה החרדיות מקדישות הרבה משאבים וזמן לסייע לתלמידות לשמור על מסגרת תפקודית- ויכול להיות שאת שכל כך טובה בזה, מתפקדת ומחזיקה רצף של למידה וחיים חברתיים תרגישי אי התאמה אולי לא מבחינה דתית חברתית, אבל כן מבחינה תפקודית ו"תלמידאית".

יש אפשרויות ביניים כמו מסגרות ערב להשלמת בגרות ("פרויקט הילה" וכדו') אבל גם שם מרגיש לי שבבת אחת ייווצר אצלך ריק כי אלו מקומות בלי עולם חברתי משמעותי ,לחלק האינטלקטואלי שלך לכאורה לא יהיה שם מענה וגם החלק הלימודי הוא רק כדי להגיע לתעודת בגרות- שוב דבר שלא תואם את היכולות שלך.

ואז האפשרות הבאה היא מקום לא דתי, ומה יקרה כשתלמדי במקום כזה? אמנם יכול להיות שתרגישי משוחרר וטוב ממבחינת הדיסוננס, אבל תחשבי באיזה מעבר דרמטי מדובר וכמה ההסתגלות יכולה להיות קשה.

מעבר מעולם דתי לעולם לא דתי (כנ"ל בכיוון ההפוך) דומה קצת להגירה לארץ אחרת. זהו משבר לא פשוט, ההסתגלות אורכת זמן, הכל כל כך שונה, השפה, המושגים, סדר היום, אני משערת שהעולם הלא דתי לא זר לך אבל אינה דומה היחשפות אליו מרחוק ל"הגירה" אל תוכו ואת לא מחפשת משברים חדשים. בסופו של דבר אם את רוצה לקבל החלטה בצורה רציונלית כדאי לך לבחון איפה יהיה לך יותר טוב, או האם יש מקום אחר בו יכול להיות לך יותר טוב, ולהחליט על מעבר, רק אם נראה לך שבמקום שאליו את רוצה לעבור יהיה לך טוב יותר, ולא קשה יותר כדי שהמעבר יהיה מוצדק.

לגבי מה שכתבת על התהליך החולף, אכן, הגיל שלך הוא גיל שמאד טבעי ואפילו בריא בו לשאול ולבדוק את התפיסות עליהן גדלת, להרהר, לערער, וגם לחשוב אחרת. את כנראה נערה מאד מפותחת ,ערכית וחושבת אם יצאת לחקירת עומק וכבר חזרת עם תשובות ברורות. אבל גם המחשבות והמסקנות שיכולות להיות כ"כ חד משמעיות יום אחד, יכולות עם הזמן להתהפך, להתרחב ולהשתנות. יש שלבים בחיים שקשה לשאת ספקות ומורכבות ויש גם רצון מתוק וחזק לאיזו התאמה חזקה בין האמונה לבין ההתנהגות. זה מעיד על הרבה יושר פנימי ומצפון, אבל עם הזמן יכולה להיות התפתחות לאפשרות שהחיים קצת יותר מורכבים, אין בחיים כמו שהם היום מציאות של שלימות שאין בה ספיקות ואכן, יכול מאד להיות שיעבור לך. ואולי כדאי באמת להיות זהירה לפני שתחליטי החלטות הרות גורל שהדרך חזרה מהן היא קשה מאד.

ועדיין, את במצוקה. את לבד עם ה"חיים הכפולים" שאת חיה, אני בטוחה שכל כך קשה כשיש חברות שמתרחקות ממך בגלל השקפות שמרתיעות אותן, ואני משערת שיש עוד חלקים בחיים שלך בהם לא פשוט לך. לא כתבת בשאלה איפה ההורים של בתמונה, איפה שאר בני המשפחה, איך היחסים שלך איתם, האם הם מודעים לכל זה, אבל אני משערת שיש לך עוד התמודדויות והרבה דברים שאיני יודעת, ולהמשיך בסמינר עם המצב כמו שהיה עד עכשיו אי אפשר.

הרבה מסגרות בחיים, כמו קהילה, חברה, מקום עבודה וכו', (לאו דווקא לאדם יהודי שומר תורה ומצוות, ככה זה בחיים-מאפיין אנושי-אוניברסלי) גורמים לאדם לחיות באיזו אי התאמה בין הדרישות של המסגרת או החברה לבין האני הפנימי. אפשר להכיל את אי ההתאמה כל עוד יש מקום או שניים בהם אנחנו אותנטיים -כלומר: יכולים להביא את עצמנו בלי התאמות ומסכות, בטבעיות, בלי צורך להסתיר.

אני מזמינה אותך לבדוק האם יש לך מקום כזה? אם התשובה היא לא, בשביל הרווחה הנפשית שלך, לפני ההחלטה האם לעבור או לא, אני ממליצה לך מאד לחשוב מול איזה אנשים את יכולה להביא את עצמך, לשתף מה איתך, מה את מרגישה, מה עובר עליך וכו'. אם לא קיים בן משפחה או חברה שאת כיום מרגישה איתם נח להיפתח מולם, תחשבי מכל האנשים שאת מכירה מי יכול להיות להיות שם בשבילך ותנסי קצת לשתף. עם בני משפחה קרובים השיתוף שלך עלול להיות יותר מאתגר כי הם עלולים להיות יותר שיפוטיים ולא לראות אותך ואת הצרכים שלך, שיתוף כזה עלול להציף בהם הרבה דאגות ורגשות קשים. אז יכול להיות שמומלץ למצוא לך כתובת מחוץ למשפחה הקרובה. אם מדובר בדמויות בסמינר, אז תבחרי לך דמויות כאלה שפחות יבהלו מהשיתוף או יחשבו על שמו הטוב של הסמינר לפני שיחשבו עליך.

פרטנר(ית) טוב לשיתוף יכול להרגיע קצת את המצוקה שלך, להפיג את הבדידות וגם לחשוב איתך איך לכלכל את צעדיך הבאים בתבונה, כי אני מתרשמת שה"לבד" הוא כבר קצת יותר מדי.

לגבי תכנית הלימודים- עושה רושם שאת ממש לא ממצה את היכולות שלך, עוד גורם למצוקה, תחושת ריקנות וחוסר סיפוק. הפתרון לזה יכול להיות מעבר למקום עם תכנית לימודים שאת מתחברת אליה יותר אבל שוב כדאי לקחת בחשבון את כל האתגרים שבמעבר שפירטתי לעייל, אבל אפשר גם לחשוב על אפשרויות מחוץ למסגרת הסמינר ללמידה או העשרה- לפעמים חוג טוב, או קורס שמעניין אותך יכול לשמח ולתת מענה לחסר שלך בתחום האינטלקטואלי.

בכלליות מקריאה של הפניה שלך כמה פעמים ההרגשה החזקה שיש לי היא (התרשמות שכמובן יכולה להיות מוטעית.) שבבסיס לשאלה שלך שנשאלה לפחות בתחילתה בצורה עניינית ויחסית שכלית את במצוקה או בכאב שעמוקים וגדולים הרבה יותר מסך כל הסיבות שאת מפרטת כאן. פתרונות ומענים ספציפיים יכולים לעשות לך טוב, אבל נראה לי שכדאי לך גם להקדיש מחשבה איך את עושה לעצמך טוב, ועוזרת לעצמך גם בלי קשר לסיפור של הסמינר, הפערים ותחושת חוסר השייכות.

כל דרך לעשות לעצמך טוב, להתמלא, לתת לעצמך מקום וכח יכולה להשפיע לטובה על התחומים בהם קשה לך. מגיע לך אוויר, כח, סיפוק ותחושה של חיבור לעצמך וכנראה רק את יודעת איך לקבל אותם.

מאחלת לך הרבה בהירות וטוב,

מזמינה אותך לפנות שוב אם המענה לא סיפק אותך או את זקוקה להמלצות על כתובת לשיתוף והכוונה אם לא מצאת כאלה בסביבה הקרובה.

איתך-

חנה

נ"ב:

לא התייחסתי לעצם השיתוף שלך לגבי חוסר האמונה שלך באלוקים כי לא ביקשת חיזוק באמונה וכו' ואת כותבת שהדברים ברורים לך, אבל כן הייתי רוצה לשלוח אותך לתשובה מקסימה שהתפרסמה באקשיבה שמרחיבה יפה על מהות האמונה דווקא מהצד הלא רציונלי או גם כשהיא לא מתיישבת לגמרי ומוכחת מדעית, אם את מתעניינת, או סתם רוצה לקרוא דברי חכמה, ממליצה לך לקרוא, מאמינה שתהני. https://akshiva.co.il/%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%a8%d7%95-%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%95%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%99%d7%95%d7%9d/