שלום יקרה,

את יודעת, כשקראתי את תחילת הפניה שלך, אולי במפתיע, שמעתי מבין השורות משהו לגמרי הפוך ממה שאת כותבת במפורש. קראתי על קשר. אפילו קשר משמעותי, שנוצר במאמץ משותף של שניים לאורך שנים.

אני מקווה שזה לא מכעיס אותך. את כותבת על כאב וחוסר קשר ואני רואה מבין השורות את הדבר ההפוך.. אבל זו היתה התחושה. מובן לגמרי שיחד עם זאת עברה גם התחושה של הקושי. ונראה שנאלצת (ואולי גם בעלך) לוותר על הרבה חלומות של זוגיות מספקת. לוותר על מישהו שתוכלי לסמוך עליו לגמרי כספית וכללית ולראות בו דמות חינוכית, או כפי שאת כותבת- ויתורים שקשורים גם לפן הרגשי, גם השכלי וגם הפיזי… וויתורים כאלו כרוכים בהרבה כאב שהרבה פעמים גם מצטבר והולך עם הזמן ונעשה עוד קשה יותר לנשיאה, ולא להיפך, לא מתרגלים אליהם..

עדיין הייתי רוצה להתעכב רגע ולשאול- לולא ההמשך- האם היית רוצה להמשיך לחיות איתו? האם חוסר ההתאמה ביניכם פתיר? האם בעלך היה מעוניין להמשיך? וגם- מה עשיתם שבזכות זה יש דברים טובים בחיי הנישואין עד לשינוי? מה עבד טוב?

אבל בואי נמשיך, אחא כך נחזור לזה.

קרע בין בני זוג על רקע של אמונה וקיום מצוות הוא קרע קשה מאד. גם בין בני זוג שחיים מושלם (אם יש דבר כזה… ואין…) קרע כזה הוא לעיתים בלתי נסבל ומפרק. הוא מעמיד- או עלול להעמיד בבחירה בין בן הזוג לבין העתיד הרוחני של הבית, בין בן הזוג לבין חינוך הילדים, בין בן הזוג לבין אלוקים… ולכאורה, עם כל הכאב התשובה ברורה, גירושין.

אבל יש צד שני.

את כותבת- מצד אחד ברור לי שאני צריכה להתגרש- ואם ברור אז ברור, אבל מצד שני, נראה שלא לגמרי ברור. אם בגלל הילדים, ואם בגללכם ובגלל מה שבניתם.

אני לא מכירה את בעלך, וגם לא נתת רקע לשינוי במצבו הרוחני, אבל לפעמים שינוי כזה הוא תולדה של חיים לא מספקים ולא רק של משבר אמוני. בדרך כלל כדי לעשות שינוי חברתי דתי ולהסכים לשלם את כל המחירים הקשים הכרוכים בכך, מלמד שהחיים בהווה פשוט לא נותנים אלטרנטיבה מספיק טובה לחיים טובים ומספקים.

לאן אני חותרת? זו לא שאלה אליך… זו שאלה לבעלך. אבל אני מניחה שגם לך חשוב לדעת מה קורה לו, ולדעת האם, אם יהיה אפשרי לשקם את החיים שלכם, תהיה לכך משמעות גם בפן הדתי. האם, במידה ואתם תצליחו לשנות דברים שקורים בהווה במישור הנפשי, הרגשי והפיזי, הוא ירצה לעשות שינוי גם בפן הדתי? או אולי זה יגרום לכך שיהיה שווה לו להתאמץ בשביל הבית והילדים, או ליתר דיוק בשבילך ובשביל הילדים? (כן, בסדר הזה) ובשינוי אני מתכוונת גם לשמירה של בסיס ששניכם יכולים להסכים עליו, גם אם הוא לא מלכתחילה.

אבל השאלה העיקרית בעיני היא מה את רוצה? וכמה את רוצה-ויכולה- להשקיע?

הייתי רוצה שתיקחי רגע לעצמך ותחזרי לשאלות ששאלתי קודם, למעלה. את רוצה להמשיך? את רוצה שימצא פתרון? את רוצה למצוא דרך שתעזור לכם להמשיך יחד ולבדוק אם יש סיכוי לאהבה? או שמבחינתך יש כאן סוג של הזדמנות שכביכול אפילו לא תלויה בך, לעצור את הרכבת, לרדת ולהתחיל הכל מהתחלה.

אני חושבת שאם תהיה לך תשובה על השאלה הזו, יהיה לך ברור יותר מה הצעד הבא.

נכון שאם תלכו לטיפול תצטרכו משאבים כספיים, מצד שני הליך של גירושין הוא לא פחות יקר.. אולי יותר. ממה שאת מתארת נראה שיש ביניכם שיח פתוח על מה נכון וכדאי לכם, ושיש קשר בסיסי שמאפשר דיון יחסית טוב גם על נושא כה טעון. אני רוצה להציע לך לחזור אליו ולדבר על מה אתם באמת רוצים. לפני הילדים. בשבילכם. בשבילך. בשבילו. האם אתם רוצים לסיים את מה שבניתם כי רע מידי? האם אתם רוצים להמשיך ולהתאמץ בליווי של איש מקצוע כדי לעשות טוב יותר את מה שבניתם עד עכשיו?

הילדים משמעותיים בסיפור, אבל אני חושבת שלהישאר יחד רק בשביל הילדים זה לא מחזיק לאורך זמן בצורה טובה. זה מתערער עם הזמן, ומשברים נורמליים במשפחות יציבות יכולים לצאת מכלל איזון כאשר הבסיס כבר מעורער. ואני לא בטוחה שילד שמרגיש שלאבא ולאמא לא טוב ביחד קל יותר מילד שברור לו המצב ואבא ואמא לא חיים יחד. וטובת הילדים פעמים רבות מחייבת שההורים יחשבו קודם כל על עצמם, כמה שזה אולי נשמע מוזר.

אחרי שתענו לעצמכם על השאלות הללו תוכלו להמשיך הלאה, להחלטה להיפרד או להשקיע בקשר. אשמח מאד לעזור ולהפנות אותך לאנשי מקצוע מתאימים אם לכאן ואם לכאן.

זאת החלטה קשה, וצומת דרכים מייסרת, כלכך מקווה בשבילך שיום אחד כשתסתכלי אחורה תוכלי לומר שזו היתה גם התחלה של גאולה ויציאה ממיצר, ולא משנה כרגע מה תחליטי…

שיפי.

[email protected]