לשואל הנכבד שלום וברכה.

בראש ובראשונה אפתח ברשותך בהתייחסות למוטיבציה שלך ולעצם העלאת השאלה.

חיפוש האמת נחשב הן ביהדות והן במסורת הפילוסופית כתכלית העליונה ואולי החשובה ביותר של המין האנושי. תחזקנה ידיך.

ועתה לעצם העניין.

אם הבנתי נכון מנוסח שאלתך, קיבלת כאמיתיים את החלקים הנוספים בשרשרת הטענות המבססות את קיום הדת – מציאות הבורא וייחודו מאומתים אצלך ללא ספק, המסורת הפומבית שניתנה לעם שלם ועברה מאבות לבניהם מקובלת עליך כהוכחה תקפה, השאלה היחידה שמטרידה אותך היא קבלת התורה – אמת או כישוף?

כיוון שהזכרת את הרמב"ם אשתמש בדבריו במשנה תורה (הלכות יסודי תורה, פרק ח') הנוגע בעניין זה ממש.

א משה רבנו–לא האמינו בו ישראל, מפני האותות שעשה: שהמאמין על פי האותות–יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלאט וכישוף. אלא כל האותות שעשה במדבר, לפי הצורך עשאן–לא להביא ראיה על הנבואה: צרך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילם בו. צרכנו למזון, הוריד לנו את המן. צמאו, בקע להם את האבן. כפרו בו עדת קורח, בלעה אותם הארץ. וכן, שאר כל האותות.

ב ובמה האמינו בו, במעמד הר סיניי: שעינינו ראו, ולא זר, ואוזנינו שמעו, ולא אחר–האש והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו; ואנו שומעים: משה, משה–לך אמור להם כך וכך. וכן הוא אומר "פנים בפנים, דיבר ה' עימכם" (דברים ה,ד), ונאמר "לא את אבותינו, כרת ה' את הברית הזאת" (דברים ה,ג).

ג ומניין שבמעמד הר סיניי לבדו, היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי–שנאמר "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט,ט): מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.

ד [ב] נמצאו אלו ששולח להם, הם העדים על נבואתו שהיא אמת, ואינו צריך לעשות להם אות: שהם והוא אחד בדבר, כשני עדים שראו דבר אחד ביחד–שכל אחד מהם עד לחברו שהוא אומר אמת, ואין אחד מהם צריך להביא ראיה לחברו. כך משה רבנו–כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיניי, ואינו צריך לעשות להם אות.

ה וזה הוא שאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילת נבואתו, בעת שנתן לו האותות לעשותן במצריים, ואמר לו "ושמעו, לקולך" (שמות ג,יח): ידע משה רבנו שהמאמין על פי האותות, יש בליבו דופי ומהרהר ומחשב, והיה נשמט מלילך, ואמר "והן לא יאמינו לי" (שמות ד,א)–עד שהודיעו הקדוש ברוך הוא, שאלו האותות אינן אלא עד שייצאו ממצריים; ואחר שייצאו ויעמדו על ההר הזה, יסתלק ההרהור שמהרהרין אחריך, שאני נותן לך כאן אות שיידעו שאני שלחתיך באמת מבתחילה, ולא יישאר בליבן הרהור. והוא שהכתוב אומר "וזה לך האות, כי אנוכי שלחתיך: בהוציאך את העם, ממצריים, תעבדון את האלוהים, על ההר הזה" (שמות ג,יב).

ו נמצאת אומר, שכל נביא שיעמוד אחר משה רבנו, אין אנו מאמינין בו מפני האות לבדו, כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר; אלא מפני המצוה שציוונו משה בתורה, ואמר אם נתן אות, "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו): כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים, ואף על פי שאין אנו יודעין אם אמת העידו אם שקר; כך מצוה לשמוע מזה הנביא, אם האות אמת או בכישוף ולאט.

ז [ג] לפיכך אם עמד נביא ועשה אותות ומופתים גדולים, וביקש להכחיש נבואתו של משה רבנו–אין שומעין לו; ואנו יודעין בייחוד שאותן האותות בלאט וכישוף הן, לפי שנבואת משה רבנו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאוזנינו שמענוה, כמו ששמע הוא.

ח הא למה הדבר דומה: לעדים שהעידו לאדם על דבר שראה בעיניו, שאינו כמו שראה–שאינו שומע להן, אלא יודע בוודאי שהן עדי שקר.

ט לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת, "לא תשמע, אל דברי הנביא ההוא" (דברים יג,ד): שהרי זה בא אליך באות ומופת, להכחיש מה שראית בעיניך; והואיל ואין אנו מאמינין במופת, אלא מפני המצוה שציוונו משה, היאך נקבל מאות זה שבא להכחיש נבואתו של משה, שראינו וששמענו.

דהיינו הרמב"ם מסביר יסוד מאוד עמוק וחשוב לפיו אמונת ישראל לא נסמכת על מעשי פלאות שחוללו על ידי נביא, אפילו לא על ידי גדול הנביאים. אמונת ישראל נסמכת על חוויה אישית. חוויה אישית של ידיעה ממקור ראשון נוטעת את הודאות הבסיסית והעמוקה ביותר (הפילוסוף המודרני שטוען טענות דומות הינו ג'ורג' מוּר) שאין לה שום מקבילה (אחרת ניתן תמיד לשאול באופן רקורסיבי אין סופי (רֵקוּרְסִיָּה= תופעה שכל מופע שלה מכיל מופע נוסף שלה, כך שהיא מתרחשת ומשתקפת בשלמותה בתוך עצמה שוב ושוב) אודות כל ידיעה, מה מתקף אותה).

בנוסף עליך לזכור שקולו ונוכחותו של ה' לא פסק.

במהלך הדורות נשלחו לעם ישראל שרשרת של נביאים שחזרו והזהירו על קיום תורת משה. ואילו משה היה רמאי חלילה הרי שכל הנביאים הללו שותפים לקנוניה ללא טובת הנאה שצמחה להם מכך (למעשה, רובם נרדפו בשל נבואתם).

ולבד מכך מקובלנו שאפילו בתקופת הסתר הפנים בבית שני שכינה הייתה שורה בישראל והיו ניסים מתרחשים במקום הקודש והמקדש כדבר שגור וידוע (מסכת אבות, פרק ה', משנה ה').

מקווה שדברים אלו מתקבלים ומתיישבים על דעתך. אם יש צורך בהברות נוספות אשמח לעמוד לרשותך.

בברכה,

אליהו

[email protected]