שלום לך שואל יקר.
שמחתי כל כך לשמוע על התהליכים המדהימים העוברים עליך.
התחנכת במשפחה ייחודית ואיכותית. זוהי זכות לא מובנת מאליה, שניצלת אותה מצוין.
גדלת להורים צדיקים יראי שמים שמגדלים את ילדיהם בפתיחות רבה, ומאפשרים לכם הילדים לבחור את דרככם בהתאם להבנתכם.
לא כל הורה מרשה לעצמו לשחרר כך, והתנהלות שכזו דורשת מההורים מסירות, והרבה אמונה בצדקת הדרך.
החינוך הזה אפשר לך לסלול לעצמך את הדרך, וללמוד כיצד לחיות חיים נכונים שהולמים את המצפן הפנימי שלך.
הנוהג המקובל בדרך כלל שהורים חוששים מאוד מכך שילדיהם לא ילכו בדרכם, ולכן הם משתדלים למנוע מהם מלהיחשף לדרכים ששונות משלהם.
זה מובן, ומתקבל על הדעת, אך מהילד נמנעת היכולת לבחור בעצמו את דרכו, והוא מוסלל לדרך הוריו.
העובדה שאצלך הדברים התנהלו אחרת, לא משמעותית רק בכך שההחלטה שלך לחיות את חייך כחרדי היא ההחלטה שלך ורק שלך, אלא הרבה מעבר לזה.
האופן שבו אתה חווה את החיים הוא עצמאי.
נער ממוצע בגילך לא עסוק בדרך כלל בשאלות בהם אתה עסוק.
בני גילך בדרך כלל מצויים במסגרות השונות, ולא מעסיקים את עצמם בשאלות של הספקים ומהות החיים.
השאלות הגדולות האלו מגיעות סביב משבר גיל ה40, אז האדם מתבונן לאחור על חצי מחייו שחלפו, והוא תוהה מה הספיק, ומהי המשמעות לחייו.
אצלך, הדברים הגיעו בשלב הרבה יותר מוקדם. כבר כעת אתה חש אי נוחות רבה בכך שאינך מספיק כפי שאתה מצפה מעצמך.
מה שמרשים אף יותר, הוא שכבר כעת אתה משרטט אלו הישגים אתה מצפה להשיג בחיים, ומהם העקרונות לפיהם אתה מעוניין שחייך יתנהלו.
מניח שלחינוך שקיבלת זכויות רבות בזה, ומקווה שאתה יודע להוקיר את הוריך ולתת להם תודה על כך.
השאלה איתה אתה מתמודד כרגע היא האם להתחיל שידוכים, אך משהו בשאלה שלך עורר אצלי קצת מחשבות.
אתה מתאר רצון עז להתקדם, שזה מבורך ביותר, אך אתה קושר את ההתקדמות באופן הדוק עם השידוכים.
למה אתה חושב שחתונה והתקדמות בהכרח כרוכים יחד?
לא שאני בהכרח חולק על כך, אך שים לב שזה לא דבר שתמיד חייב ללכת יחד.
אכן בנישואים יש מרכיבים משמעותיים של התפתחות, בין היתר הצורך בבניית בית מחייב גיבוש של השקפת עולם יציבה, ועולם ערכים ברור, אך לא בהכרח שלא אפשרי לעשות זאת גם ללא נישואים.
יכול להיות שאתה מרגיש שאתה לא מתקדם מספיק, ואתה מאשים בזה את העובדה שאתה לא נשוי?
יכול להיות שזה פשוט הדרך הקלה עבורך להתנער מהאחריות?
כמובן שאיני קובע שזה הסיבה שלך לרצון להינשא. אינני מכיר אותך, וכמובן שאין ביכולתי לתת לך ציונים.
אך ממליץ לך לשים לב שזה לא שורש הדברים.
אנו חיים ברוך ה' בחברה שמעודדת נישואין, ומדגישה את הצדדים היפים שבהם. זה חשוב וחיובי, אך עלינו לשים לב כי אנו לא בוחרים לעיתים בדרך הקלה כדי להתנער מאחריות.
חיים כרווק יש להם לפעמים דווקא פוטנציאל התקדמות גדול יותר מחיים של נשוי.
אדם נשוי נמצא בתוך מסגרת מחייבת שלפרוץ אותה הרבה יותר מורכב.
לשם הדוגמא: בחור שרוצה להתחזק בשמירת הלשון, יכול לקבל על עצמו קבלות, שכנשוי פחות אפשריות. החיים עם אשה וילדים תובעים את שלהם, וקשה לרוב לקבל החלטות גדולות.
לכן ממליץ לך לנצל את היתרונות הקיימים בעולם הרווקות, להתקדם ולהתפתח, וכך לבוא לעולם הנישואין כבשל יותר, ובנוי יותר.
ולמרות כל הנ"ל, אכן אין להתעלם מכך שכנראה יש בך דחף פנימי לצאת מעולם הרווקות ולהקים את הקן החמים שלך.
הגעת לגיל שבו מתחילה להבשיל התשוקה למצוא את הצלע שלך בעולם, ולבנות פינה חמימה שתהיה רק שלך.
לדבריך אתה נמנע מכך כדי לא לעקוף את האחים שלך.
לדעתי זו לא סיבה טובה מספיק כדי לא להתחיל שידוכים.
לדבריך, האחים שלך, לא ממש להוטים להתחתן כעת, ואם אתה מרגיש שהגיע הזמן לכך עבורך, אין סיבה שלא תתחיל שידוכים.
ככלל, המוסכמה החברתית בחברה החרדית הגורסת כי יש להמתין לאחים הגדולים, אינה רעיון מקודש.
זה התחיל כנוהג נחמד שבה לתת כבוד לאח הגדול, והגיע למחוזות רחוקים מאוד.
כמובן שבמידה וזה פוגע באחים הגדולים, זה עניין שדורש התחשבות, ואולי אף בקשה מהם כדי לנהוג עימם ברגישות הנדרשת.
אך אם הבנתי נכון מדבריך אין אצלכם בבית מחויבות לתכתיב החברתי המיותר הזה, ואם כך, הרי שגם השיקול הזה יורד.
מובן שגם ללא מוסכמה חברתית שלא לעקוף, עליך לשוחח על כך עם אחיך, כדי שלא יפגעו, אך מעבר לזה אין באמת מניעה שתתחיל שידוכים.
מציע לך לשוחח עם הוריך, להסביר להם מדוע אתה רוצה להתחיל שידוכים, ואני מקווה כי הם יתנו לך את ברכת הדרך לכך.
דבר אחרון שרציתי להוסיף:
אתה כותב את המילים הבאות:
"אני כבר בן 21, עוד חודש כבר בן 22… לא מתקדם.."
הרשה לי קצת לתהות, אולי להתווכח איתך.
האם אתה באמת חש כי אתה כל כך מבוגר? האם אתה באמת סבור כי אתה הופך לרווק מזדקן "בטרם עת"? 😊
אכן. התשוקה שבוערת בך לצמוח ולהתקדם היא מבורכת ביותר. אין לי ספק כי אתה קרוץ מחומר מיוחד, ועוד יצא ממך אדם גדול, אך בכל זאת אני חושב כי עליך לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה.
אתה בסך הכול בתחילת שנות ה20 לחייך. זה גיל צעיר מאוד, ואין לך סיבה אמיתית להילחץ.
כמובן, שאם אתה מרגיש שאתה בשל להתחתן, זה דבר מבורך לצאת לשידוכים, אך שים לב כי ההחלטות שלך לא מתקבלות מתוך לחץ.
נסה להירגע, להבין כי העתיד בעז"ה עוד לפניך, וחשוב שוב בשיקול באופן מיושב האם ההחלטות שלך נכונות.
בטוח כי עם הכוחות הגדולים שלך, תדע למצוא את ההחלטה הנכונה, וממליץ לך לא לוותר על ייעוץ מרבניך שבוודאי יסייעו לך לקרוא את תמונת חייך המלאה באופן מעמיק ואחראי.
מעריך אותך מאוד, ומאחל לך בהצלחה רבה בכל אשר תפנה.
דניאל אברהם.
דלג לתוכן
