שואלת יקרה,
קראתי את שאלתך והיא נוגעת ללב ובוודאי שאין בכוונתי להחזיר ב"מתקפה" כמו שכתבת אלא להיפך. את כותבת מתוך התבוננות אישית שלך על המציאות שקרובה אלייך, ודרך הפרשנות שלך את מגיעה לתובנות שכנראה מכאיבות לך. אני מציעה להתעכב עוד קצת על הפרשנויות על מנת להגיע לתובנות בונות ולא חלילה לכאלה שמכבידות על החיים.
אני מבינה שהנושא העיקרי שמעסיק אותך הוא היחס לנשים, מהו תפקידן בעולמו של השם יתברך ומהות הקשר שבין איש ואישה. מכיוון שבשאלתך העלית הרבה נושאים שונים וחיברת אותם. בואי וננסה לעשות סדר בדברים:
בתחילה תיארת מצב שבו אם הבית טורחת ועובדת שעות רבות לכבוד שבת ואם לא די בכך היא גם צריכה להגיש לכולם כשהיא עייפה. אני מבינה שלך זה צורם מפני שכבת את מזדהה עם אימך או עם נשים אחרות שאת רואה בסביבתך. גם אני מכירה מקרוב משפחות שבהן זו ההתנהלות, ואפשר להבין אותך. אם יש ניצול ודאי שזו לא דרכה של תורה. זה בהחלט עגום אם בני המשפחה לא מתחשבים בעייפות של אם הבית (או לחילופין של אב עייף). יחד עם זאת, רק כדי להרחיב לך את המבט ואת הפרשנות – עד כמה שזה עלול להישמע לך מוזר, לפעמים אשה שטרחה ביום שישי (ולפעמים כבר מיום רביעי) מקבלת סיפוק גדול מלהגיש בעצמה לשולחן את מעשי ידיה ולהעניק באהבה לבני ביתה. אבל זה לא העניין.
נדמה לי שאת תופסת את חלוקת התפקידים שבין גברים לנשים כחלוקה מוחלטת ומוכתבת "מלמעלה" כאשר רב העול נופל על האשה ובלי אפשרות להתגמש. הפרשנות שלך למצב היא של ניצול האשה לטובת הגבר, ובצדק, את מתקוממת נגד זה. דעי שזה לא חייב להיות ככה. למעשה, בכל בית יש תפקידים ומי שמחליט איך יראו התפקידים הם בני הזוג עצמם. כשאת תקימי את ביתך (אני מקווה שאצליח לשכנע אותך שזה כדאי…) תהיה לך אפשרות לדון עם בעלך לעתיד על הנושאים האלה. אם חשוב לך שתהיה השתתפות של כל בני הבית בעבודות הבית אז תצטרכי לדבר איתו על זה, ובהמשך כשתהיי אם לילדייך תוכלי לחנך אותם ולהרגיל אותם להיות שותפים פעילים. בקיצור, זה תלוי בך. אין חיוב מן התורה על האשה לעמוד על רגליים עייפות ולתפקד בכל מחיר. זו המצאה חברתית ואת יכולה לשנות אותה.
בהמשך ציינת שקראת בספר שגברים מתחתנים רק כדי שהאשה תעזור להם ללמוד (זה ממש לא מדויק וארחיב על זה בהמשך) וכן כתבת שאשה זוכה בחיי עולם הבא כשהיא שולחת את בעלה וילדיה ללמוד תורה. זה אכן כך, אך אין הכוונה שזו הדרך היחידה שלך להרוויח את שכרך לעולם הבא. להיפך – גם בזמן שאת נמצאת בביתך ללא פעולה כלשהי את מרוויחה מעצם העובדה ששלחת את בעלך וילדייך ללמוד תורה. כמובן שכל המצוות והחסדים והמעשים הטובים שאת עושה כבר עכשיו גם ללא היותך אשה נשואה יקרים מאד אצל השם יתברך והם מזכים אותך בשכר עצום.
לקראת הסוף ציינת שיש תכונות נפלאות לנשים ולצד זה כתבת שאינך רואה שום דבר חיובי בגברים. לאור הפרשנות הזו שלך החלטת שאין בכוונתך להתחתן.
שואלת יקרה מאד,
עצרי רגע ושאלי את עצמך – האם זו לא מסקנה הרת גורל ונחפזת מדי?
שימי לב למילים בהן בחר הקב"ה בתורה הקדושה כאשר הוא מתאר את בריאת האדם:
"ויברא אלוקים את האדם בצלמו
בצלם אלוקים ברא אותו
זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א, כז)
אדם שלם הוא איש ואשה ביחד כאשר הם קשורים בקשר של קדושה כדת משה וישראל. זו ההגדרה לאדם. כל אחד מהם לבדו חסר ממדרגת אדם. סיכם זאת רבי עקיבא באמרה המפורסמת שלו "לא איש בלא אשה, ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה".
הקב"ה בכבודו ובעצמו משרה שכינתו על איש ואשה שבונים יחד את ביתם. לא חבל לך להפסיד את הזכות היקרה הזו ולהקים בית נאמן בישראל? זכרי שאת האיש שלך את תוכלי לבחור, ואת אופי הבית שלכם תעצבו שניכם יחד.
מבין דברייך אני מזהה משאלת לב: "האם יש בכלל ציפייה לחיים של אהבה?" – אומר לך שיש כל כך הרבה סיפורים ועדויות על גדולי ישראל שנהגו בכבוד גדול וברגישות מעוררת התפעלות בנשותיהם, כפי שהורו לנו חז"ל, כך שהציפייה שלך לחיים של כבוד ואהבה היא ציפייה בריאה ואל תוותרי על משאלת הלב הזו! אגב, יש גם אנשים פשוטים ורגישים שליבם תמים ונקי והם מכבדים ומייקרים את נשותיהם כך שזה לא דבר נדיר…
לסיום, הקב"ה שומע את משאלות ליבך, תרגמי אותן למילים של תפילה ותחינה ואני כולי תקווה שתזכי להקים בית כשר ונאמן בישראל, בית מלא שמחה וכבוד הדדי עם בחור טוב וירא שמיים שיהיה ראוי לך ואת תהיי ראויה לו. אמן!
שירה ק.
דלג לתוכן
תגובה אחת
נשואה מעל עשור לבעל אברך גדול,
הוא מכין את השבת, הוא מגיש ומוריד.
ומשכיב גם את הילדים בליל שבת.
והוא לא נדיר כלל.
(אני מבשלת באמצע שבוע ומקלחת ילדים באמצע שבוע, הוא משכיב סופי)
זה שזה עובד ככה להוריך (מניחה ששאלת עליהם ואת לא נשואה), מהסיבות הישנות שלהם, לא אומר שחובה שיהיה ככה בכל בית.
יש הרבה מודלים לזוגיות.
והרבה (או רוב) האברכים הצעירים בימינו מאמצים מודל זוגי של שיתוף ולא חלוקת תפקידים פטריארכית.