דלג לתוכן
אני מרגישה שה' לא אוהב אותי למה שיאהב?אני מפחדת ממנו-אני מרגישה שמשקרים לי כשאומרים שהוא אוהב ובוכה איתי אין לי קשר איתו אני מתפללת כי אני מפחדת מימנו,מתאים שתגידו שמצוקה וכולי אבל זה לא יעזור לאף אחד-אני רוצה לאהוב אותו ולהרגיש שאכפת לו ממני!לפעמים אני מרגישה פתית שאני בככל מאמינה בו,ועכשיו לדוגמא אני מפחדת שהוא יעניש אותי כי אני רעה אליו ,תעזרו לי פליזזז
שלום וברכה
אני מתנצל על האיחור בתשובתי, השאלה שלך כל כך אמיתית וכל הכבוד שאת מעלה את הנושא ומבקש תשובה.
את שואלת ומתלבטת בנושא כל כך חשוב, זה נוגע לעצם קיומינו כבני אדם בכלל וכיהודים בפרט שקיבלנו מצוות שקשורים באופן ישיר לשאלתך כמו "ואהבת את ה' אלוקיך" " ויראת מאלוקיך" וכדומה.
ולא רק. זה קשור לכל המצוות של התורה, שכל מצוה צריכים לקיים מתוך אהבת ה' ויראת ה'. בזוהר הקדוש משווה את אהבת ה' ויראת ה' כמו כנפיים וכלשון הזוהר: "כל פיקודא ואורייתא דאיהו בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא" דהיינו: כל מצווה או לימוד התורה שעושים אותה ללא אהבה ויראה, ברור שזה נחשב עדיין שעשית את המצוות. אבל אם עשית את המצוה לא אהבה ויראה אין למצוה כנפיים, זה לא מתרומם.
אך לפני הכל אנחנו צריכים להבין בכלל מה זה אהבת ה' ויראת ה'? מה בכלל הקשר בינינו לבורא עולם ואיך זה מתבטא? האם כל הקשר בינינו מתבטא בתן וקח? אני יהיה בסדר ואתה תירגע? לא תעניש אותי?
אני לא רוצה להאשים אף אחד אך לצערנו יש כיום הרבה שמחנכים בחינוך מעוות ומתארים את הקדוש ברוך הוא כמי שיושב ומחשב חשבון העונות וממתין רחמנא ליצלן עד שתתמלא הסאה, כדי שיוכל לתקוע אותנו. כמשל מלך אכזרי שמחכה ורוצה להפרע… בה בשעה שהמציאות היא להיפך ממש, שהקדוש ברוך הוא "אב הרחמים", כמפורש בהרבה פסוקים ומאמרי חז"ל. ובפרט שבני ישראל הם בניו של הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב בהרבה פסוקים "בנים אתם לה' אלקיכם" ויתירה מזה "בני בכורי ישראל", והקדוש ברוך הוא אוהבם, כמו שכתוב "אהבתי אתכם אמר ה"', "כי נער ישראל ואוהבהו".
תיאורים אלו כלפי ה' מעבר לזה שזה לא נכון הרי זה גם היפך כבוד כלפי ה', אנחנו לא היינו מעיזים לתאר כך ההורים שלנו ואפילו לא את המורים שלנו.
זו אחת מדרכיו של יצר הרע להונות את האדם ולהתחפש לצדיק שדואג לשכר ועונש, ומלחיץ את האדם כדי לקיים מצוות והכל כדי להכשיל את האדם ובסופו של דבר הוא מנתק דרך הלחץ השקרי את הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא.
אז מה זה כן אהבת ה' ויראת ה'? בורא עולם שלח אותנו לעולם הגשמי בגוף חומרי ונתן לנו דרך להתנהג בעולם ולכן גם השפה הוא שפה של עולם הזה והדימויים שאנחנו מתייחסים אליו ושהוא מתייחסים אליו לקוחים לגמרי מתוך העולם שלנו כי הרי לכאן הוא שלח אותנו וכאן הוא רוצה שניישם את תפקידינו הגשמי והרוחני, דווקא כאן בעולם החומרי.
אם ניקח את הדוגמא מאבא או אמא שאוהבים את הילדים שלהם, וכל מרצם, כספם והונם משקיעים עבור ילדיהם וכמובן גם מחנכים אותם, שמים גבולות, קורה לפעמים שההורים מרימים את הקול על הילדים, ואולי גם מענישים. האם אנחנו נתאר את ההורים שלנו כמו אכזרים שמחכים לילד בפינה שייכשל, שיוכל לקבל עונש.
על אחת כמה וכמה הקדוש ברוך הוא שהוא ברא אותנו ואת ההורים שלנו וכדברי הבעל שם טוב שאהבת הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד מישראל היא גדולה יותר מאהבת הורים זקנים לבנם יחידם שנולד להם לעת זקנתם.
כמו כן האם כילדים אנחנו יראים מפחדים שההורים שלנו רוצים להפיל אותנו ולתת לנו עונש? האם זו הקשר שלנו איתם? או שיש לנו יראת הכבוד מההורים, אנחנו מכבדים אותם ומעריכים אותם ולכן גם מעריצים אותם ומתוך זה יש לנו יראה וכבוד כלפיהם.
יראה ואהבה הם דרכים שדרכם אנחנו מבטאים את המחשבות שלנו, את הרגשות שלנו, כל עולמינו מתנהל סביב זה. ויש דברים שצריכים לפחד ולהתרחק אך ביחס לה' אנחנו מדברים על ריחוק מתוך יראת הכבוד, צעד אחורה שמוביל לשני צעדים קדימה.
כלומר: יראה ואהבה צריכים לחבר אותנו להורים ולא חס ושלום לנתק. ואותה דבר כלפי הקדוש ברוך היראה ואהבה שאנחנו חשים כלפיו צריך לגרום לנו להתקרב אליו ולא להיפך חס ושלום.
אך בשונה מאהבה בעולם שיש לנו דרכים מגוונים לבטא את אהבתינו וגם יש הבדל בין ילד להוריו ובין הורים לילד, בין בעל לאשה, בין תלמיד לרבו וכדומה. ביחס להקדוש ברוך הוא הרי הוא נתן לנו את הדרך על ידי קיום המצוות ולימוד התורה וכמו שאנחנו אומרים כל יום בקריאת שמע "ואהבת את ה' אלוקיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך, ובכל-מאודך. והיו הדברים האלה, אשר אנוכי מצווך היום על לבבך. ושיננתם לבניך, ודיברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות, על-ידך והיו לטוטפות, בין עיניך. וכתבתם על-מזוזות ביתך, ובשעריך".
ולכן למרות שכל הקשר שלנו עם ה' מתבצעת על ידי המצוות וכמו שהורים יכולים להביע לילדיהם גילויי אהבה מן השפה ולחוץ, כדי לצאת ידי חובה, שאולי זה עדיף מכלום אך באותה מידה אם הם יתנו את זה מכל הלב כמובן שההבדל הוא שמים וארץ. גם אנחנו יכולים לעשות את המצוות מן השפה ולחוץ מה שנקרא לצאת ידי חובה ולקבל שכר וכמובן לא קבל עונש.
אבל אם אנחנו רוצים להתחבר להקדוש ברוך הוא וכמו שכתוב בתורה "כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו" להידבק אליו, אנחנו צריכים למלאות את המצוות ואת התפילות שלנו באהבת ה' ויראת ה' וכדברי הזוהר כך המצוות שלנו והתפילות שלנו יתרוממו ויחבר אותנו אליו.
יתן ה' ונזכה להתקרב אליו ושיתחזק התקשרותנו באהבה אליו.
שמעון
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
מה שעדיין קשה לי זה שכביכול בוחרים להתמקד בצדדים הכביכול חיוביים. בחלק שהשם מראה לנו אהבה וחיבה. אבל אי אפשר להתעלם מהאיומים המפחידים והכה קשים למי שלא יעשה מה שהוא ציווה. וחיבוט הקבר. וכל מיני עונשים שאי אפשר לתפוס בשכל האנושי מה שמחכה לנו. אז איך אפשר להתעלם מזה. לא הבנתי. עם כל הכבוד זה לא מנחם אותי שהשם אוהב אותי ואני מאוד עסוק בלפחד ממנו ולדאוג שאני אקבל עונש. ולכן אני לא מסוגל להרגיש שאני אוהב אותו