שלום לך אישה ואמא יקרה ומיוחדת,

מזל טוב להולדת הבת,

את דואגת.

את מתארת מצב בו בעקבות מקרים רבים שאת פוגשת בעבודתך במחלקת שיקום, את חוששת לתינוקת החמודה שלך. כל מיני סימפטומים שאת מכירה מגליונות רפואיים של ילדים שההתפתחות שלהם לא הייתה תקינה קופצים לך עכשיו אחרי שילדת מוקדם ובניתוח חירום ומעוררים אצלך חששות. החששות הם ממש מובנים, לא בגלל בסיס אמיתי שאני יודעת עליו, רוב התינוקות שנולדים בשבוע 34, אחרי סוכרת הריון של האם, ההתפתחות שלהם תקינה, וגם רוב התינוקות שנולדים בניתוח חירום אין להם אוטיזם. רוב האימהות שיש להן אינטואיציה מפותחת, על כל תחושת בטן שהוכחה כנכונה, יש עוד שתים שהתבררו כמוטעות.

אבל די טבעי כשמוקפים בסיפורים של הנכויות והאבחנות, שחוששים לזה. בתחומי עיסוק רבים נוצרים מצבים בהם האדם מגיע למצבים שהוא רואה את העולם דרך המשקפיים של תחום העיסוק שלו. הקוסמטיקאית רואה את טיב העור של העומדת מולה, הפאנית את הפאה, עורכת הלשון שומעת את כל שיבושי הלשון, ואת כשאת שומעת משהו לא תקין בלידה, את מוצפת בדאגות.

אני רוצה להזמין אותך להתבונן קצת על טיבן של דאגות: דאגה היא חשש מפני דבר שלא קיים בהווה. הדאגה מאופיינת בפחד וחוסר יכולת לשאת בדמיון את הקושי שכרגע לא קיים. יש חשש מה יהיה אם חלילה המצב יקרה. בעצם זה להיות תודעתית, בדמיון בתוך מצב שלא קיים ללא שום משאבי התמודדות עם המצב.

גם ברמה האמונית אנו מאמינים שכשהקב"ה נותן לאנשים התמודדות הוא מצייד אותם בכח לעבור את הנסיון. וגם ברמה הפרקטית, אם תתפסי לשיחה אנשים שמתמודדים עם נסיונות לא קלים, תשמעי מהם שאם אי פעם לפני ההתמודדות היה נאמר להם עם מה הם יתמודדו, הם היו חושבים שהם יקרסו ויהיה איום ונורא, אבל המציאות הוכיחה שאפשר להתמודד, לא קל ולא פשוט אבל הרבה יותר אפשרי ממה שהיה נדמה לו או כשהייתה דאגה.

מה שבעצם מראה שהדאגה מטריפה את הדעת אמנם, אבל בין הדמיון לבין מציאות אם חלילה תתרחש אין קשר. כשמציאות משתנה הכוחות והיכולת להתמודד משתנים גם, לכן הדאגה לא יעילה.

גם אם יש לה בסיס רציונאלי, החוויה הרגשית הקשה משתקת ולא דומה לחוויה הרגשית שמלווה התמודדות בזמן אמת.

פן נוסף: החששות מאופיינות בראיה מאד מסויימת של המציאות, בפסיכולוגיה קיים מושג שנקרא "ראיית מנהרה"-מצב בו כשיש לאדם קושי הוא מרגיש במנהרה חשוכה, רואה רק את הצדדים השליליים ולא מסוגל להפנות את הקשב לצדדים אחרים, להרחיב קצת את המבט, כמו אדם הנמצא במנהרה ולא מסוגל לראות את העולם הגדול שבחוץ, להבחין שיש בו גם אור ונופים מעבר לחושך הנקודתי. בתקופות קושי אנשים שוקעים לפעמים ומביטים על החיים ב"ראיית מנהרה" אך לרוב המצב הוא זמני, ויש להם בחירה ויכולת להרחיב את נקודת המבט ולמצוא עוד משמעויות מעבר לקושי ולחושך. אנשים לומדים להסתכל בפרספקטיבות זמן ומקום אחרות, בקור רוח, לעיתים בהומור, בהתבוננות על המצב מתוך ראיית החיים בפרספקטיבה רחבה של משמעות, ומנקודת מבט יהודית- בפרספקטיבה של נצח. הורים לילד עם מוגבלות מתמודדים עם קושי גדול, אבל בראיה מפוקחת אחרי האבל ומעבר לקושי הם לרוב מצליחים להבין להם הם נבחרו לתפקיד, מה הילד עם המוגבלות תרם לאישיותם, כיצד הוא חיזק את שאר בני המשפחה, ועם כל הכאב, בפרספקטיבת זמן אני מכירה הורים רבים שיהיו מסוגלים לראות את המתנה שבקושי.

מעבר להעדר משאבי ההתמודדות שבדאגה, דאגה וחששות מאופיינים בראיית מנהרה, הדאגות מציפות את הצדדים הכי חשוכים של הדבר ממנו את חוששת, וזהו. המציאות נחווית כחשוכה מאד כשבמציאות הכל יותר רחב ורבגוני.

אני לא יודעת אם המידע הזה יגרום לך להפסיק לדאוג (אלא אם בינתיים המתוקה שלך התחילה לחייך ונרגעת קצת. הלוואי.) אבל אם אצליח לעזור לך לתפוס קצת מרחק מהדאגות, להבין שבכל מקרה הן לא דומות למציאות אני מקווה שזה ייטיב איתך מעט.

הדברים רלוונטיים ונוגעים לכל סוגי הדאגות בחיים…

החששות שלך מאופיינים בעוד קושי- הספק המכרסם, חוסר הוודאות. את חוששת ומחפשת תשובה חד משמעית- היא בסדר? היא ח"ו לא בסדר? נתתי לך כיוון מבחינה סטטיסטית- הסתברותית, אבל מעבר לזה אני לצערי באמת לא יכולה לענות לך.

כולנו אוהבים וודאות, "אין שמחה כהתרת הספקות" אבל הספק וחוסר הוודאות הם אחד המאפיינים הבולטים של העידן הזה שבו אנחנו חיים. (לפעמים גם הדברים שנראים לנו כוודאיים ויציבים, מתבררים כאשליה.)

ברמה הפסיכולוגית, ככל שנהיה מסוגלים לשאת ספקות, נחיה ברווחה נפשית טובה יותר. ללכת לישון עם ה"אולי" ולקום עם חוסר השלימות זהו משאב של חוסן נפשי וגמישות. כמה שזה נשמע הפוך ממה שאת מצפה, ככל שתתרגלי נשימה אל תוך הספק המכרסם, יכולת להישאר איתו, יהיה לך בעז"ה יותר קל וטוב, בלי קשר לנסיבות.

ובנקודת המבט האמונית חוסר הידיעה מייצר תחושת ביטחון ותלות בקב"ה שמתוקים יותר מכל תחושת שליטה וודאות. זהו מצב של ערפל, "אשר שם האלוקים". אני לא יודעת האם את מתחברת לדברים אבל זוהי הצעה לשאוב כח מהמקור הכי וודאי שיש- חיזוק באמונה, תפילה, קשר עם הקב"ה יכולים לתת לך כח ומשמעות עד לפתרון הספק ובעז"ה אחריו.

אם את מרגישה כי המצב ממש מציף אותך עד כדי קשיי שינה (מעבר לקשיי שינה טבעיים סביב גידול תינוקת) או פגיעה בתפקוד יכול להיות שכדאי לך לשקול פניה נקודתית לאשת מקצוע, בפרט אם חששות כאלה מציפים אותך בעוד זירות בחיים. אשמח לעזור לך למצוא מישהי מתאימה אם תרגישי צורך.

אם את מרגישה שהחששות ייחודיים למקרה הזה, יתכן שאין טעם שתגשי לקבל עזרה כי נראה שהספק יפתר בתקופה הקרובה מאד.

אני מקווה שתראי אצל התינוקת שלך בקרוב חיוך חברתי מתוק והתפתחות תקינה, לגידול קל בבריאות ובשמחה.

מוזמנת לעדכן…

מתפללת איתך מכאן.

חנה