שואל יקר,
משאלתך ניכר כי עניין האמונה בקיומו של אלוקים מעסיק אותך. אני משער שיש בך רצון כנה לרדת לחקר האמת, ועל כך הנך ראוי להערכה.
מסיום דבריך למדתי שיש לך ידע מוקדם בנושא, אך לא הצלחתי להבין מבין השורות האם אתה מתעניין בשאלה רק ברמה הפילוסופית, או שהיא מטרידה אותך ברמה האישית והאמונית.
אני מניח שהנך יודע כי ההוכחה שהזכרת (לטעמי, לא מדוייק לכנות אותה "טענה אמונית מקובלת"), היא חלק ממערכת של טיעונים פילוסופיים המנסים להוכיח בכלים לוגיים את קיומו של אלוקים. טיעונים מן הסוג הזה נידונו בהרחבה והיו נושא לויכוח אצל גדולי הפילוסופים מאז העולם העתיק, דרך ימי הביניים, ועד ימינו. אף כמה מגדולי עמנו עמלו לבסס את אמונת האבות בכלים פילוסופיים, כדוגמת הרמב"ם – וכפי שהזכרת. היו שצדדו בטיעונים אלה והיו שהפריכו אותם בדרכים ואופנים שונים. הויכוח אודות נכונותם עדיין לא תם, ובכל דור עוברים טיעונים אלו עדכונים והתאמות לשפה ולידע הפילוסופי הנוכחי. השאלה שלך מועלית ונדונה אף היא במסגרת זו. קשה במילים ספורות להיכנס לפרטי הנושא, שמאכלס ספרים רבים. ברמה הפשטנית ביותר אפשר לענות על שאלתך, שהנחות היסוד שאתה מחיל על העולם אינן חלות על הגדרת המושג 'אלוקים', אשר נמצא מחוץ למסגרת החשיבה של העולם (דוגמה לכך: על הבורא לא חלות מגבלות הזמן, כי הוא נמצא מחוץ למסגרת זו, שהרי הוא ברא את הזמן), אך כאמור הנושא רחב ועסקו בו רבים וטובים. לעת עתה אמליץ לך לקרוא את ספרו של הרב ד"ר מיכאל אברהם, 'אלוהים משחק בקוביות', בהוצאת 'ידיעות אחרונות', שבחלקו הראשון מציג ומנתח את הטיעונים הלוגיים בדבר קיומו של אלוקים.
כמו כן, אפנה אותך למאמר מעניין בנושא, כאן.
כאמור, אינני יודע האם השאלה מסקרנת אותך רק ברמה האינטלקטואלית, או שגם מטרידה אותך ברמה האישית והאמונית, לכן אני מרגיש שלא אצא ידי חובה רק בכך שאפנה אותך לחקור וללמוד את הנושא ברמה הפילוסופית, מבלי לכתוב מספר מילים נוספות:
המפגש עם הדיון הפילוסופי בדבר קיומו של האל, גורם לנו לעתים למקד את כל תשומת הלב בטענות הנאמרות לכאן ולכאן ולראות בהן חזות הכל. במקרה כזה, כל הפרכה של טיעון בעד או נגד קיומו של אלוקים, מטלטלים אותנו מוודאות למבוכה וספק וחוזר חלילה. אך צריך לזכור שדרך תפיסתנו והבנתנו את העולם מורכבת מרבדים נוספים, שמתבטאים במישורים שונים בחיים שלנו. מבלי לזלזל בשאיפה של האדם להגיע לוודאות ברמה הלוגית והפילוסופית, צריך לזכור שהאדם חווה ומכיר את העולם בכלים נוספים, ועליו להכיר את הבורא גם דרך כלים אלו. היהדות למשל, נותנת משקל גדול לאמון במסורת האבות, אך ניתן למצוא בה דרכים נוספות למפגש עם האל.
אינני נכנס כרגע לדיון על מידת תוקפו של הטיעון הלוגי. אני רק רוצה לטעון בעד הרחבה של אפשרויות האדם להכיר את הבורא. הדרך הלוגית היא רק אחת מן הדרכים של האדם להכיר את העולם ואת בוראו, אך לא היחידה שבהן. כשם שהאדם עצמו מורכב מרבדים שונים, באותה מידה עומדים לרשותו כלים שונים להכרת בוראו, כדוגמת אינטואיציה, מתן אמון, קשת של רגשות, ועוד כלים נפשיים ורוחניים אחרים שהאדם ניחן בהם.
אני מאמין שהמבנה הנפשי והרגשי של האדם, חוש הצדק שלו, יכולתו החברתית, אהבת האסתטיקה והיופי, ועוד תכונות רבות וטובות, הם ערוצים נוספים להכרת הבורא. כך לדוגמה, אדם המוצא בעצמו חמלה כלפי הזולת, מצליח להתנתק ממאווייו האישיים ופועל לטובת השני, מגלה בעצמו רמזים לחסד האלוקי, ומרגיש כי קיים משהו גבוה ונאצל יותר מן החומרנות הפשוטה של העולם.
האדם חי במישורים שונים, שרק אחד מהם הוא המישור השכלי והלוגי. את היחסים הבינאישיים שלו, למשל, הוא מנהל בעזרת מערכות שונות מהמערכת השכלית – כמו כישורי אמפתיה והזדהות, רגשות, תחומי עניין, יצירתיות, ועוד. באותה מידה, האדם מכיר את בוראו במגוון המישורים שמהם הוא מורכב, ובהתאם לאופיו הייחודי הוא סולל לעצמו את הדרך להכרה זו. על כך אמר שלמה המלך (משלי ג, ו): "בכל דרכיך דעהו".
הבירור שאתה עוסק בו הוא תהליך חשוב לכל אחד. אני מקווה שהייתי מובן ושסייעתי לך במקצת בתהליך זה. באם תרצה לשאול עוד – בשמחה רבה!
בברכה,
אלי
[email protected]
דלג לתוכן
