למה יש אנשים שלא מצליחים להאמין באלוקים ויש אנשים שמצליחים? וכולם צריכים לקיים את המצוות באותה מידה.
דלג לתוכן
למה יש אנשים שלא מצליחים להאמין באלוקים ויש אנשים שמצליחים? וכולם צריכים לקיים את המצוות באותה מידה.
שואלת יקרה מאד.
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה. אפפוני מספר טרדות והתחייבויות קודמות, אך דברי הרמב"ם בסוף מסכת ברכות: "כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו", דרבנו אותי לשנס מתנים ולמצוא זמן לדון בשאלה שלך.
בשאלתך לא פירטת למה את מתכוונת שיש אנשים שלא מצליחים להאמין בה'. אני מנסה לתאר לעצמי למה התכוונת. אתן תיאור קצר, הממחיש את שאלתך, ולאחר מכן נתייחס לגופם של דברים. הבהרה- התיאור נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.
ישנם אנשים החוששים מאד מעין הרע, כל שני וחמישי הם פוקדים 'מקובל' אחר ועורכים אצלו פדיון נפש. מלבד זאת כל ערב שבת הם משתתפים במעמד 'הפרשת חלה', בין לבין ב'סעודת אמנים'. כל ערב ראש חודש הם מצפינים לגליל לבית הקברות העתיק ומסיימים שם את כל ספר תהילים.
בצד השני של המתרס נמצאים הציניקנים. הם לא מאמינים בסגולות. להם לא ימכרו לוקשים. אוי לה לטלפנית שתנסה להוציא מהם כסף לכולל שעורך תיקון חצות. מבחינתם כל העיסוק בזה נע בין עבודת אלילים ופגאניות לבין פחדים וחששות טיפשיים.
כעת ניתן לתהות ולשאול – ונדמה לי שלזה את מתכוונת – האם שניהם אמורים להאמין במידה שווה? זה הרי לא יתכן. בעוד שהראשון שישמע בהרצאה של 'ערכים' על הדילוגים בתורה ועל סיפורי הגלגולים, הדברים ירגשו אותו עד מאד; השני יגחך בקול בזמן ההרצאה, ויראה בכל הדברים הללו אוסף של דמיונות בלתי מבוססים.
אך כל השאלה הזאת יכולה להישאל, רק אם נצא מנקודת הנחה שכולם חייבים להאמין באותו צורה, ולהגיע לאמונה באותו דרך.
מתוך עיון בדברי הראשונים נראה שכל אחד מהם הגיע לאמונה בדרך אחרת. בעוד שרבנו בחיי בספרו 'תורת חובות הלבבות' ביסס את מרבית חיובי האמונה על הכרת הטוב; הרמב"ם התבסס יותר על התבוננות בבריאה. אין דמיון בין האמונה של כוזרי לבין זו של בעל העיקרים. גם הרב סעדיה גאון והרמב"ן לא חלקו את אותו שדה ראיה.
אך הצד השווה שבכולם שהם האמינו בתורת משה רבינו, ובייחוד השם, ובערכי האמונה הבסיסיים.
הכרת האמונה נמשלה למסע. מה מסע למרות שהוא נעשה על ידי מספר אנשים, כל אחד חווה במסע חוויות אחרות, כך גם האמונה. כל אדם ואדם מורכב מסל ערכים שונה, ותפיסות שונות, ועל כן מוטל עליו למצוא את הנתיב הסולל את האמונה לליבו.
ברב סעדיה גאון מבואר שהקב"ה – בורא העולם – דאג לכך שמצוות האמונה לא תנגוד את השכל. ומשכך, מוטל על כל אדם למצוא את הדרכים שישכנעו אותו להאמין בעיקרי האמונה.
במילים אחרות, למרות השוני שבין האנשים, ועל אף הבדלי הגישות והמזג, מצות האמונה נמצאת בטווח ההשגה של כל אחד. [לפי חלק מהראשונים זוהי כוונת התורה בסוף פרשת ניצבים: כי המצוה הזאת .. לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. שמצות האמונה הינה ברת השגה לכל אחד]. אלא שהדרכים להשיגה משתנות בין אדם לחברו.
אין מצוה להאמין במיסטיקה. מי שמרגיש שהמיסטיקה לא מקדמת אותו באמונה, אין בכך חיסרון. אלא מוטל עליו למצוא אופנים אחרים שיעוררו אותו לכך.
רבי יעקב עמדין, בהקדמת פירושו לסידור, כותב שהנצחיות של עם ישראל חיזקה אותו מאד באמונה. ישנם כאלו שהסדר בבריאה משכנע אותם. וכן עוד כהנה וכהנה.
אני מאחל לך בהצלחה במסע האמונה, ומקווה שהמסע יהיה נעים.
אשמח לענות על כל שאלה, ולהפנות אותך לספרים במקרה הצורך.
בניהו.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
