לשואל היקר שלום.

ראשית כל אני מוכרח לציין שאני מזדהה עם כל מילה, עם הכאב, עם תחושת החיפוש המציקה, ועם תחושת האשמה הקשה לנשיאה.

מזדהה – ומעריך מאוד. כי שאלה כזו נובעת ממקום טוב ואמיתי שבאדם, אדם שלא מוכן לחיות בשטחיות ולקבל כל מה שאמרו לו רק בגלל שכך אמרו לו או שכך הולך העדר. אדם שמבקש את האמת כי הוא פשוט (!) רוצה את האמת.

לגופו של ענין, נכון הדבר שהחינוך החרדי לא נותן מענה קבוצתי בשאלות אלה, לא עוסקים בהם בפומבי מטעמים שונים, חלקם נכונים והגיוניים (כמו הטענה שיהיו הרבה אנשים שטחיים שיזדהו עם השאלות ולא יבינו את התשובות), וחלקם אינם נכונים אבל נוצרו מאליהם בעקבות תהליך ארוך של הסתגרות מרוחות זרות וכו’.

אבל אם מעיינים קצת בספרי הראשונים, רואים שתהליך החיפוש הוא חיובי וכמעט מוכרח לדעתם. לדעת החובת הלבבות, למשל, הבדיקה של יסודות הדת היא מצות עשה גמורה, הנלמדת מהפסוק “וידעת היום והשבות אל לבבך”. כך גם הרמב”ם, שכותב בהקדמת ספרו מורה נבוכים שכדאי לו לכתוב ספר כדי ללמד את החכם המבקש וחוקר את יסודות האמונה, למרות הסיכון שהדבר עלול להזיק למי שלא מפותח כל כך בשכלו ולא מעבד את אמונתו, כי החכם ההוא עדיף על אלף סכלים.

הנטיה לשאול שאלות נובעת מרצון להיות אמיתי עם עצמך. יתרו היה אדם שחיפש את האמת ובמסגרת זו ניסה הכל, והוא היה היחיד ששמע על קריעת ים סוף והחליט לחולל מהפך בחייו. אנשים רבים שמעו על זה, אבל הם העדיפו לא להתייחס. כי מי שזורם עם החיים בלי לחשוב, לא יתבלבל מסיפור כזה, כי מה לזה ולחיים שלי? רק אדם אמיתי שמוכן לבדוק כל דבר בלי הנחות מוקדמות, כי הוא מחויב לאמת ורק לה, כאשר הוא שומע משהו אמיתי זה מדבר אליו אישית והוא עושה את מה שהאמת מחייבת.

לגופה של שאלה, כתבת שהאמונה היא תיאוריה, ומי אמר שהתיאוריה נכונה. הגישה הזו נכונה וחיובית כשלעצמה. כאשר הכוזרי במאמר הראשון מציג את התיאוריה של הדת הנוצרית, הוא לא טורח להוכיח שהיא לא נכונה וכי ישו לא היה נביא אמת, אלא מציג שאלה אחת: מי אמר שזה היה? כל עוד לא תוכיח אין לי סיבה לקבל את דבריך.

הנקודה היא שהאמונה היהודית היא לא תיאוריה אלא עובדה מציאותית, מסוג כל העובדות שעליהן אנחנו מבססים את חיינו. נכון הדבר שאנחנו טוענים שזה קרה לפני 3300 שנה, ואין לנו אפשרות לוודא דבר כזה באחד מחמשת החושים, אבל יש לנו אפשרות לוודא את זה בעזרת השכל, כפי שאנחנו מבססים את כל חיינו על השכל.

עם ישראל מוכר לנו כיום – וזו כבר עובדה מציאותית – כעם הדבק באדיקות מזה אלפי שנים בספר מסוים, שבו כתוב שאתם עצמכם ראיתם וחוויתם מהפך אדיר בחייכם, הייתם עם של עבדים ונהייתם אומה עצמאית, וכעת אתם בדרך לארץ כנען לכבוש אותה.

אין אפשרות בעולם למכור סיפור כזה לאנשים שפויים אם הסיפור לא נכון. תאר לעצמך שמישהו מופיע כעת במדינת ישראל, עולה לשידור חי ומספר לכולם: אני הוא זה שכבשתי למענכם את המדינה מיד הבריטים לפני שבעים שנה, אתם הרי זוכרים…

לפי זה, אם נרצה לומר שמעמד הר סיני ויציאת מצרים לא אירעו במציאות, נצטרך לומר שמי שהנחיל את הספר לעם ישראל סיפר להם על מעשה שאירע בעבר הרחוק של האומה. ולא מדובר כאן על מעשה בודד וחסר חשיבות, כמו שתספר היום לאומה האמריקאית שלינקולן לא דגל בשחרור העבדים אלא אשתו איימה עליו שיסכים לזה, אלא בסדרת אירועים שלטענת המספר ייסדו את האומה. סיפור כזה אי אפשר למכור לשום עם בעולם, זה כמו לספר לניצולי שואה שלא היתה שואה. האפשרות היחידה למכור דבר כזה לאומה היא בשני תנאים: א. שאותה אומה הינה בלתי מתורבתת, ואין לה שום ידע על עברה הרחוק מעט. ב. שהסיפור יהיה על העבר הרחוק כמה מאות שנים. אולי אז האומה תאמין איכשהו לסיפור משמעותי על עברה ועל היווסדותה, בהנחה שמדובר על אנשים אנאלפביתים.

נניח שזה נכון, כאשר המסורת תעבור מאב לבן היא תעבור תמיד בצורה כזו שנודע לנו על עברנו הרחוק לאחר כמה מאות שנות נתק. אי אפשר שפתאום ישתרבב לסיפור פרט מרכזי כל כך, שהמספרים מספרים על חוויות אישיות ולא על חוויות היסטוריות. אם חלק מהסיפור – המודגש שוב ושוב- כולל את הפרט הזה שמדובר על חוויות אישיות, אין אפשרות לשתול אותו בסיפור אם הוא לא נכון.

כל הפלפול הארוך הזה מוזכר בתורה בכמה פסוקים בספר דברים. התורה מעמידה את עצמה למבחן הקורא, ומאתגרת אותו למצוא משהו מקביל באמונות אחרות: “כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למיום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים (כלומר, בכל הגלובוס ולכל אורך ההיסטוריה): הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה? או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה?”

אין אפשרות להמציא סיפור משמעותי והזוי כזה ולהנחיל אותו לנשואי הסיפור ולגרום להם להעביר את המסורת בנוסח כזה שהדבר קרה לנו עצמנו.

זו ההוכחה המרכזית לאמיתות האמונה. אנחנו מאמינים בתורה כי היא משהו מציאותי, בדיוק כמו שמלחמות אלכסנדר מוקדון הן משהו מציאותי למרות שמעולם לא ראינו אותן, ואף הרבה יותר מכך. הספר שעובר באומתנו באדיקות מדור לדור לא נוצר מאליו, ולא היתה שום אפשרות לשתול אותו פתאום.

כמובן זו תשובה על קצה המזלג. יש הרבה חומר בענין, ובפרט יש לציין את החוברת הנפלאה “אגרות צפון השני” של הרב יהושע עינבל, המופיעה באתר “אקדמיה ליהדות”. יש ספרים פשוטים וברורים יותר, כמו “לא נתנו לי צ’אנס” של הרב אורי זוהר, או “מערבה מכאן”.

היהדות לא מצווה לעצום עיניים אלא לפקוח אותן לרווחה ולחשוב.

השאלה נוספת של ששאלת על פרטי ההלכות ולמה זה כל כך חשוב, זו שאלה שפותחת דיון שלם בפני עצמו, על השתלשלות תורה שבעל פה, תפקידה, מקור האמינות שלה והסמכות של החכמים לחדש ולתקן דינים חדשים. כמו כן יש לעורר דיון על עצם הסיבה שהדקדוק בקיום המצוות הינו כה חשוב.

אין לי ספק שגם אחרי שתברר את שאלותיך הנוכחיות תצוצנה שאלות חדשות, כי כשמחפשים לא נעצרים. אבל אף אחד לא ביקש ממך לעצום עיניים ולהדחיק, בוודאי לא הקדוש ברוך הוא. כל התורה בנויה במהלך של ביקורת וחשיבה, ובדיקה של החומר הבסיסי. יש לנו ספרות ענפה, וצריך פשוט להכיר אותה.

חזק ואמץ, ה’ עמך גבור החיל.

מקווה שתשובתי סייעה לך, אתה יכול לפנות אלי לשאלות נוספות.

יעקב

1880@okmail.co.il