The Butterfly Button
מחשבות ופחדים על חיי הקרובים שלי ועל חיי

שאלה מקטגוריה:

יש משהו שיושב עליי כבר המון זמן והפחד התחזק מאז המלחמה. הרבה פעמים יש לי הרגשה/מחשבות על כך שאדם קרוב אליי שהוא ברוך ה׳ בריא ואין לו כלל סכנה עלול לצאת מן העולם(לא עלינו) אני לא מצליחה לצאת מהמחשבות האלה..יש לזה אולי הסבר כלשהו? תודה מראש

תשובה:

שואלת יקרה שלום וברכה

משמח ממש שאת שואלת ומבררת ולא נשארת עם המחשבות הללו בלב לבדך. אני בטוח שאם טרחת לשאול, זה אומר שהנושא מעיק עליך, זה בוודאי לא נעים ולא פשוט להרגיש כך.

לגופה של שאלתך, קודם כל צריך לומר שעצם הופעת המחשבות הללו היא טבעית ולגיטימית גם בתקופה רגילה. מה יותר טבעי מכך שאדם יחשוש על חיי קרוביו ואהוביו? הרי לאף אחד מאיתנו אין ביטוח מפני מאורעות קשים מפתיעים. זה בהחלט מפחיד. מאוד נורמלי שנחשוש שדברים כאלו יקרו חלילה לנו או לקרובינו.

אם בזמן רגיל כך, בוודאי הגיוני שלאחר המלחמה בשנה האחרונה יהיו חששות כאלו. המלחמה שהחלה בהפתעה כואבת והיו בה הרבה הסתלקויות מן העולם באופן טראגי ורע. אירועי תחילת המלחמה נצרבו לכולנו עמוק במקום שמתחבר לחששות על החיים שלנו ושל היקרים לנו.

האם המחשבות הללו מופיעות לכולם? לאו דווקא. יש אנשים רגישים יותר ופחות. אנשים שרגישים יותר לחששות הם בדרך כלל אנשים שבאופן כללי יש להם עושר רגשי רב יותר. לעושר רגשי יש גם יתרונות רבים מאוד, את יכולה ממש להיות גאה בו. עושר רגשי הוא זה שנותן לאנשים פוטנציאל להיות מטפלים טובים, אמנים מעולים, מוזיקאים ושחקנים מיוחדים, הוא מעשיר את חיי המשפחה והזוגיות ואת חיי החברה בכלל והוא מאפשר רבדים רוחניים גבוהים.

עם זאת, כדי להתמודד טוב יותר עם החששות הללו, אכתוב כאן כמה נקודות קצרות: ממש מומלץ לבצע פעילות גופנית כמו הליכה קבועה מספר פעמים בשבוע, היא גורמת להפרשת חומרים מרגיעים במוח. בנוסף, כדאי להצטייד בדרכים שעוזרות לך להירגע, לזמנים שבהם מופיעים החששות הללו. יש אנשים שנרגעים עם מוזיקה, אחרים עם שתיית כוס מים, יש שעוזרות להם ישיבה שקטה ונשימות עמוקות ואחרים באמצעות פעילות גופנית או שיחות חברתיות. בזמן שאת מרגישה את החששות, נסי לעשות משהו משחרר שעושה לך טוב.

אם התשובה עד כאן מספקת אותך ומרגיעה אותך, מצוין! את יכולה להיות רגועה שהכול תקין איתך, להכיר בכך שהפחדים הללו קיימים, ולהמשיך את החיים שלך בצורה טובה ובריאה לצידם.

אבל לפעמים אנחנו מרגישים שזה יותר מזה, שהפחדים ממש פולשים לנו לחיים וגורמים לנו מצוקה. למשל:

• אנחנו חושבים על הפחדים הללו הרבה מאוד זמן במהלך היום וזה לא נותן מנוחה;

• אנחנו מרגישים ממש מצוקה גדולה כל פעם שחושבים על זה (למרות שיודעים שלגיטימי לחשוש);

• אנחנו מרגישים שהחששות הללו פוגעים בתפקוד (לדוגמה: ירידות בלימודים / שינויים משמעותיים בדפוסי השינה או האכילה / שינויים בקשר עם משפחה וחברה / פגיעה משמעותית אחרת בתפקוד או שינוי משמעותי שחל בך);

במקרים כאלו ודומיהם, מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית עם איש מקצוע בתחום הנפש. יתכן שיש לתופעה הזו קשר לעולם החרדות או לעולם המחשבות הטורדניות, ולכן יש לברר זאת ולפי הצורך גם לקבל טיפול מתאים או הדרכה מתאימה.

אם את חושבת שאת נזקקת לבירור מקצועי כזה ורוצה להתייעץ למי לפנות, או אם יש לך כל שאלה אחרת לגבי התשובה הזו, מוזמנת לכתוב בהשב להודעת המייל הזו, ונשתדל לכוון בעזרת השם.

בהצלחה בכל!

יחזקאל

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן