——————–

שלום רב,

ציינת שאתה מבולבל, אבל אתה גם בר מזל, שהרי אתה יודע לחלק את השאלות ולהתניע תהליך של בירור, וכל כך כל הכבוד, ובהצלחה!

מתוך דבריך עולה שעיקר ההתמודדות שלך היא עם חוסר וודאות ואי בהירות בתחום היחס שבין האדם לאלוקים.

שאלת הוודאות עולה בפעם הראשונה בנקודה שבה אתה "רוצה למצוא ראייה אחת חותכת להימצאותו של הבורא" ולכן גם כפלת וחזרת שאתה "רוצה לדעת אחת ולתמיד שבאמת יש אלוקים".

אתה מחפש וודאות אבסולוטית. וכשעדיין לא הגעת אליה – היא מציקה לך.

וכן בשאלתך השניה לפיה ה"שלב הנוסף לאחר ההוכחה בהימצאותו של הבורא יהיה לשאול אוקי ולכן מה זה אומר? האם וכיצד זה מחייב כיצד אני אמור להרגיש כלפיו".

גם פה אתה למעשה מחפש לדעת בוודאות מה הוא רוצה, שלא יהיו ספקות ואי בהירויות.

ולצערי לא איש בשורה אנוכי. אין וודאות אבסולוטית ואין בהירות אבסולוטית.

יש מי שטוענים שיש להם הוכחות של 100% על מציאות האלוקים, ושהם יודעים ב100% מהו רוצה.

אבל גם התורה עצמה אומרת שאין וודאות, ושרק לעתיד לבוא תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכן שבאחרית הימים יבואו כל הגוים אל הר ה' וירצו ללמוד את התורה, ואז תצא תורה מציון ודבר ה' מירושלים.

אך עד אז, הדברים אינם נהירים וברורים.

ולכן עלינו "להנמיך ציפיות" ולהגדיר רמה נמוכה יותר של וודאות. ועלינו לזכור שאפילו ברמה גבוהה של וודאות – אין וודאות, וכך היה במעשה העגל, חטא המרגלים והכאת הסלע. אין ראיה אחת חותכת מה ה' רוצה וכיצד. יש מקום לטעות תמיד.

ולמעשה, כדי לעסוק בהוכחות לקיומו של הבורא, צריך להחליט מראש איזו סוג הוכחה אנחנו מחפשים? מעולם הביולוגיה? או אולי מהפיזיקה? מעולם הפילוסופיה, או אולי המחשבים? ומה עם הלוגיקה?

אתה כותב ש"הלמידה על האנטומיה של הגוף ממחישה לי שיש איזשהו כח עליו", אבל זה לא מספק אותך, כי לא הגעת להחלטה שאתה מחפש הוכחה מעולם האנטומיה. אלא הוכחה מסוג אחר. ולכן עליך לשבת עם עצמך ולהגיע לכדי החלטה פנימית איזו הוכחה תספק אותך.

האם אתה מצפה לראות את הבורא בעיניים? לשמוע אותו באוזניים? לחוש אותו בידיים?

אם כן – מובטחנו שלא תהיה לך הוכחה אף פעם, כי הוא לא גלוי לעין, ולא נשמע לאוזנים, ולא בר מישוש בידיים. ולמעשה בשום כלי אי אפשר להגיע למוחלטות משום שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף וממילא היכולת שלנו מוגבלת מלהבין את קיומו.

התחום הקרוב לסוגיות אלו, הוא תחום המשפט שבו חורצים את הדין גם בלי הוכחות של ראיה, או שמיעה, אלא על סמך בניית לוגיקה והיגיון. במקרה של רצח, השופט לא ראה את הרצח וגם לא יוצר פלפולים פילוסופים, אלא בונה מסקנה הגיונית על סמך מגוון ראיות / תמיכות / דחיות / והפרכות שמסופקים לו על ידי התובע מחד והסנגוריה מאידך. והשופט צריך וגם יכול לחרוץ גורלות של חיים ומוות על פי זה. גם במקרה שאין לו "ראיה אחת חותכת" הוא יכול לבנות את פסק הדין על סמך שלל ראיות לא חותכות.

האנטומיה נותנת חלק מהתמונה, הביולוגיה, הפיזיקה, היופי, ההיסטוריה של העם היהודי, ועוד שלל מרכיבים – הם אלו שנותנים לנו את הביטחון המלא בקיומו של האלוקים. אבל בתנאי שהגענו להחלטה מראש שהוכחה מהסוג הזה – היא ההוכחה שאנו מבקשים. ולכן הצעד הראשון הוא ההחלטה וההכרה ב"מה נחשב הוכחה מספיקה".

רק לאחר שתגיע למסקנה והוכחה לקיום הבורא, יהיה ניתן לדון על השלב השני – "אם יש אלוקים מה זה אומר? מה זה מחייב? ומה אני אמור לחוש כלפיו" כי אם הרכיב המרכזי בהוכחה יהיה ההיסטוריה היהודית – אזי נוכל לחפש שם גם מהו רוצה, נוכל לעיין בתורה היהודית ולראות מה זה מחייב וכיצד אנו אמורים לחוש כלפיו.

מאחל לך הצלחה רבה

מתי

[email protected]