שואלת יקרה,

ימים קשים מאד עוברים על עם ישראל בארץ ישראל ובעולם כולו, קמנו יום אחד לחלום בלהות שלא שיערנו שיכול לקרות אי פעם, יום בו פגשנו את הרוע בהתגלמותו, כולנו יחד באותה סירה של הלם, כאב, צער, שאלות, תהיות.

בתוך עומק הצער של האירועים הנוראים האלה יש בכוחם לפתוח פצעים ישנים שהצליחו איכשהו להעלם בתהום הנשייה של הנפש, את מדברת על זה שיש לך מחשבה שהסיפור ששמעת אודות הבנות והנשים היווה טריגר לפגיעה מינית "רגילה" בלשונך שעברת.

אני לא מכירה אותך מספיק ולא יודע מה קרה לך באופן אישי בפגיעה שעברת, אבל נראה שאת מגיבה לסיפור הזה כי זה נוגע בך במשהו מוכר שמרגיש לך קרוב ודומה. התגובה הזאת נורמלית ומוכרת וטוב שפנית עם השאלה כי היא מתבקשת בתקופה הזאת.

את פותחת את הפניה שלך בשאלות אמוניות: איך דבר כזה יכול לקרות בעולם?? איך אני אמורה להאמין שזה מאהבת ד'? מחשבות אלה גורמות לך להרגיש אשמה שאת לא בסדר שיש לך שאלות אל ד'….

באופן אירוני השאלה שלך מזכירה לי את השאלה הידועה שאנשים שואלים: "איפה אלוקים היה בשואה?" שאלה שנשמעת על פניו ככפירה, אולם בעומקה זאת שאלה שמספרת על קשר עם הקב"ה. אדם שאינו מאמין שיש מנהיג לבירה אין לו שאלות. מכיוון שהוא תופס את העולם כהפקר, עולם שמתנהל על פי חוקי הטבע: כל דאלים גבר. ככה זה יש טובים ויש רעים יש חזקים ויש חלשים והחזק והרע גוברים על הטוב והחלש, אין דין ואין דיין… חלילה.

אדם שיש לו שאלות להקב"ה מצהיר בכך שבמקום עמוק בנשמה שלו הוא מאמין שיש מנהיג לבירה ומתוך האמונה העמוקה הזאת הוא בא אליו בטרוניות ושואל: איפה היית בשואה? איפה היית עכשיו בשמחת תורה??איך איפשרת לארורים האלה לבזות את בנות ישראל, להכאיב להן ולהשפיל אותן עד עפר, איך??

זאת שאלה מבהילה כי גדלנו על אמונה תמימה וצידוק הדין. נכון, זאת מדריגה שאנחנו מקווים להגיע אליה, אולם אנחנו בני אנוש ומחשבות כאלה הן אנושיות, וזה בסדר, עצם המחשבות האלה מספרות שאת מדברת עם הקב"ה ומבקשת לדעת שהעולם הזה בטוח, שהוא מוגן שיש צדק, שיש הוגנות, שאפשר לחיות בו….

השאלה הזאת היא שאלה שמתחברת לכאורה לרגשות של כאב וכעס, הן רגשות ראשוניות בתהליך אבל. אבל יכול להיות מול אובדן של אדם קרוב חלילה, מול אובדן של משהו יקר בחיים כמו עבודה, ויכול להיות מול אובדן של תמימות, אמון.

האירועים הללו מנפצים בתוכנו את האמון הבסיסי בביטחון לחיות, בביטחון שאנשים הם טובים, בביטחון שיש זוועות שלא יכולות לקרות כאן, לי. המפגש עם הרוע הבלתי נתפס הזה מפגיש אותנו עם ערעור באמון בטוב שבאדם בטוב שבחיים.

נראה שזה פוגש אותך עם המפגש האישי שלך מול כאב דומה, מול שאלות אמוניות דומות מול רגשות דומים.

מחקרים בתחום הטראומה מצביעים על כך שההשלכות של נפגעי פגעי טבע נמוכים ביחס להשלכות של אירועים טראומטיים אחרים, אחוזי הפוסט טראומה הכי גבוהים נמצאו אצל נפגעי טראומה מינית.

אני נוטה להבין את ההבדל בכך שהחלק שהכי משפיע עלינו אחרי אירוע דחק הם שאלות המשמעות של האירוע שקרה לי.

אירועים שהם חלק מהטבע כמו: שטפונות, צונמי, ריעדת אדמה וכדו', הם נורא מפחידים מצד אחד אבל איכשהו נמצאים בתוכנו כמשהו שיש לו הסתברות להתקיים,

לעומתם אירועים של התעללות, פגיעה מינית הינם אירועים שלכאורה אינם אמורים לקרות על פי השכל הישר, אין להם שום הבנה ושום הצדקה.

הנפש עסוקה בלשאול את שאלות המשמעות של מה שקרה,? איך זה קרה? למה דווקא לי? איך זה יכול להיות שאדם יכול לעשות מעשה כזה? איך ד' מאפשר לאנשים לעשות דברים כאלה?

שאלות אלה מלוות ברגשות קשים השייכים לשלב הראשון בתהליך האבל מול האירוע, זה טבעי, עוברים שלב אחרי שלב של כעס, התנגדות, עצב והתקווה היא להגיע בסוף לאיזשהו השלמה, איזשהו יכולת לספר את הסיפור באופן שטוב לחיות איתו.

זה לא תהליך ליניארי שמסתיים יום אחד אלא תהליך שחוזר על עצמו בספירליות סביב אירועי החיים.

במידה ונעשית עבודה טיפולית מיטיבה אנחנו מצפים לראות ספירליות בכיוון של התפתחות והעמקה ופחות בכיוון של נסיגה.

מקווה שאת מבינה שאינני יכולה לענות על שאלות כל כך גדולות בתשובה אחת.

מה אני כן יכולה לתת לך?

קודם כל חשוב שתשימי יד על הלב שלך ותגידי לעצמך שזה בסדר שאת חושבת ככה, זה בסדר שאת מרגישה ככה, שזאת תגובה נורמלית למצב לא נורמלי. ואפילו קטסטרופלית.

חשוב שתהיי מודעת לכך שאכן האירוע הזה עורר בך את האירוע שקרה לך בעצמך, אני לא יודעת אם כבר היית בטיפול ועיבדת שם את הדברים? האם העלית אי פעם את השאלות האלה על דל שפתך? את הרגשות האלה?

זה בסדר ואף רצוי שתפני אל ד' בשיחה של בת לאבא, שתפי את הקב"ה בכל המחשבות שעולות בך, ספרי לו שאת יודעת שהוא כאן ולכן את בכלל מדברת אתו, שיש לך כלפיו רגשות קשים, שאלות קשות, שאת מאד רוצה לקבל את זמה שקרה לך ומה שקרה לבנות ההן באהבה, אבל כרגע את לא מצליחה לראות את זה ככה.

תבקשי ממנו עזרה. תתחברי לדוד המלך ע"ה . בספר התהלים יש לא מעט פעמים שדוד המלך מלמד אותנו לפנות אל הקב"ה עם כל הכאבים שלנו, עם כל ההתרסות שלנו.

איך שאני מבינה את זה, זה הביטוי הכי עמוק של קירבה להקב"ה, היכולת לנהל אתו שיחה אינטימית מלב אל לב…. "כי קרוב ד' לכל …. לכל אשר יקראוהו באמת" כרגע זאת האמת שלך, זה מה שאת מרגישה, זה מה שאת חושבת. תבקשי ממנו לקרב אותך אליו, לראות את טובו ואת חסדו שעכשיו את לא יכולה לראות מהמקום שאת נמצאת בו עכשיו.

לגבי שאלת האמונה אענה תשובה מצומצמת שצריך להעמיק בה ולהרחיב אותה.

לגבי חמאס ומתקפת הטרור האיומה שהפילו עלינו, האונס היה חלק מתוך מערך שלם של מעשים אכזריים ונוראיים בלתי נתפסים בשכל בן אנוש,

מעשים כאלה שהם אפילו לא זכאים להיקרות חיות כי חיות טורפות לצורך אוכל והם הביעו רוע שהעולם לא רוצה לדעת שיתכן כדבר הזה על פני תבל.

בשיעור ששמעתי מאחד הרבנים הוא אמר שאונס נשים הוא חלק מאג'נדה שלהם לפגוע , להכאיב ולהשפיל את עם ישראל, זה לגעת בקדוש וביקר ביותר לבני האדם וליהודים בפרט. קדושת הגוף והנפש.

יש כאן שאלה לגבי הסתר הפנים שהיה לנו כאן שגם בו, אם מקשיבים לסיפורים האישיים שומעים גם הרבה סיפורי השגחה של הצלה.

השאלה היותר עמוקה שאולי התחמקת ממנו כל השנים זה איך האירוע שקרה לך יכול היה לקרות? הציפייה שלך כילדה הגדלה בתוך משפחה וקהילה בטוחה היא שדברים כאלה לא יקרו, וזה כן קרה!

דווקא כאן השאלה יכולה להיות גדולה יותר, יותר נוקבת והיא צריכה בירור העמקה.

אין לי תשובה מלאה לכך כי גם אני תוהה וכואבת איך דברים כאלה יכולים לקרות במקום שזה הכי לא אמור לקרות?

אענה לך את התשובה החלקית שיש לי לעצמי.

הקב"ה שלח אותנו לעולם של בחירה: "ראה נתתי לפנייך את החיים… ובחרת בחיים." הקב"ה שולח אותנו לעבודה, כדי שתהיה עבודה אמיתית של בחירת הטוב על פני הרע הוא חייב לאפשר לרע להתקיים.

אם הכל היה טוב, אם הייתה בהירות מלאה לעשיית הטוב המוחלט לעומת הרע המוחלט הרי שלא היה מקום לבחירה החופשית.

לכן הקב"ה צריך לאפשר לרע להיות ברמה העקרונית. בהמשך אפשר לבחון את הנקודה של ההשגחה הפרטית איך הדברים מתנהלים על פי חשבונות שמיים וכו'

מקווה שהצלחתי לתת לך כיוון ליציאה לדרך, יש לך דרך ארוכה, חשוב שתתני מקום לשאלות האלה, אין סיבה שתהיי איתם לבד!

במידה ואת ממשיכה להרגיש מצוקה ומעוניינת בטיפול, את יכולה לפנות למרכז סיוע "מגן לקהילות" שאני עובדת בו ונבדוק איך אפשר לסייע לך. 02-372-4073

מתפללת עבורך שתמצאי את הדרך ואת האנשים הנכונים לך

אסתי ה.