שלום לך

עצתי קצרה, פשוטה וכנה. אל תסבלי. חפשי את המקום בו יהיה לך הכי טוב ולכי לגור שם. זה מה שהייתי מייעץ גם לילדים שלי.

אני מאחל לך המון הצלחה בכל אשר תפני,

גרשון

[email protected]

נ.ב.

למען האמת, הרהרתי לעצמי לא פעם הרהורים דומים לאלה שאת מציגה. אני דובר אנגלית, אזרח ארה"ב, ועובד בתחום בו אפשר למצוא עבודה בכל מקום בעולם, אז למה אני נשאר כאן? ברשותך, נגה, אשתף אתך את תחושותי הסובייקטיביות (כאשר לא אוכל להתווכח לוגית עם מי שמרגיש אחרת).

ראשית כל, וזו אולי התשובה הבסיסית: פה גדלתי, פה צמחתי יחד עם האנשים והאירועים, והענפים שלהם השתרגו והתלפפו בשלי, התחברו באלפי נימים דקים ועבים והפכו חלק ממני. אפשר לעקור למקום חדש, לתרבות אחרת, למנהגים חדשים, אבל  זו תהיה עקירה כואבת. גם אם לפעמים אני מאוכזב ממה שקורה כאן ומתחיל לחשוב שאולי הצר שווה בנזק המלך ושוקל אם לעקור ממקומי, אני נזכר בכל אותן פעמים בחיי בהם הייתי בטוח שהדשא של השכן ירוק יותר, אך בסוף התברר שהוא אולי יותר ירוק, אך קשה וקוצני, ולעיתים, כשמתקרבים, רואים שהוא אפילו לא יותר ירוק… ככה אנחנו… לדברים הטובים מתרגלים מהר, ונותרים עם הכאב והכעס על הדברים הפחות טובים, כאשר מהעבר השני של הגדר קורץ כל הטוב שקיים שם ומנצנץ בשלל צבעים מפתים.

אינני מזלזל בדברים שטובים יותר במקומות רבים בחוץ לארץ מאשר בארץ, והצגת חלק מהם בדברייך הכואבים. היכולת של אדם לחיות על פי דרכו מבלי שאחרים בוחשים בקלחת שלו, האפשרויות הכלכליות הנוחות יותר, השלווה מסכסוכים ועימותים, בין דתיים לחילונים, בין עשירים לעניים, בין ימנים לשמאלנים, בין יהודים לערבים. אלה בהחלט צדדים שהייתי שמח בהם, אך כאשר אני מדבר עם אנשים ממקומות כאלה שנראים כטובים יותר, מתברר שגם שם יש התמודדויות והם משתפים בקשיים ובמחירים שהם משלמים בתחומים אחרים.

מתי אני שם לב לטוב שקיים פה? כאשר יהודי מגיע לירושלים לחוג את חג הסוכות ומספר לי בדמעות התרגשות על מה שזה עושה לו לראות את שלל הסוכות על המרפסות, את שמחת החג ברחובות ואת האוטובוסים עם כיתוב מאיר של "מועדים לשמחה". זה רגע שבו אני נזכר לשים לב לכל הטוב הזה. מתי עוד? כשאני הולך בשבת עטוף בטלית לבית הכנסת. סבי ז"ל ירד מהארץ בשנות הארבעים של המאה הקודמת, אך תמיד חי בגעגועים לירושלים. אבי שיחיה שאל אותו פעם למה הוא לא חוזר לישראל? השיב לו סבי "כל לילה אני חוזר לירושלים… כל לילה אני חולם ורואה את עצמי הולך עטוף בטלית לבית הכנסת…" אז יש מקומות נוספים בעולם בהם אפשר ללכת בשבת עם טלית, אבל אני רק משתף את החוויה שלי. אני מסתכל ממרפסת ביתי על ירושלים הבנויה והנבנית וחושב על הסליחות לשבעה עשר בתמוז שאמרתי הבוקר בהם אנו מבכים את דלותנו כאומה ואת פיזורינו בין הגויים. מה היה מוכן לתת כל יהודי במשך ה-2000 שנה האחרונות לעמוד כאן במקומי? אני רוצה להיות חלק מזה. רוצה להיות כאן. רוצה לנגן בתזמורת הזו, להשמיע את התווים שלי ולהשתתף ביצירה המדהימה הזו.

פה גם נולדי ילדי ואני חושב שזה המקום הנכון עבורם. פגשתי ידיד שמתגורר באנטוורפן בבלגיה, מקום שנחשב עד לא מזמן כירושלים דאירופה וגן עדן ליהודים, והוא סיפר על הפחד בקהילה היהודית שם, הרבה יותר מאשר בישראל. הם לא חשים רצויים שם. כאשר אני מתחיל לחשוב על סכנות מפיגועים, אני מזכיר לעצמי שכמעט אין עיר גדולה בעולם בה אוכל, כפי שאני עושה בירושלים, להניח לבתי בת ה-16 לשוב הביתה לבדה בלילה בלי לחשוש לשלומה, ושאף עיר בישראל לא נמצאת ברשימת 50 הערים המסוכנות בעולם (לעומת כמה ערים בארה"ב למשל). כנראה שעוד רבים שותפים לתחושה שלי שהמצב פה לא נורא כל כך, כי במחקר שנערך באוניברסיטת קולומביה עולה שבמדד האושר הכללי של תושבי המדינה, ישראל ממוקמת במקום ה-11 מבין 157 מדינות. גם 200 העולים החדשים שעלו בשבוע האחרון לישראל, חשים ככל הנראה שישראל היא מקום טוב לגור בו.

אודה ואתוודה שלא זכיתי לחוש את מעלת ישיבת ארץ ישראל כפי שהפליגו בה חז"ל. ועדיין, אולי זו הקדושה, אולי זו ההיסטוריה, אולי החברה, אולי ההרגל, אבל כאשר אני שב מחוץ לארץ לישראל, ונוחת בנתב"ג אני מרגיש משהו אחר באויר, מעין עדינות רוחנית באוירה של ארץ ישראל, משהו שמושך מעט יותר לכיוון הרוחני.  ברור לי שגם בחוץ לארץ אפשר לקיים חיים יהודיים מלאים, ויעידו על כך גדולי עולם שלא עלו לארץ ישראל גם כאשר אפשר היה, אך כפי שהתנצלתי מראש, רק את עצמי באתי לייצג. בכל אופן אין מי שיחלוק על כך שחיי התורה זוכים בארץ לפריחה חסרת תקדים.

אינני מתעלם מן הבעיות והקשיים הכרוכים בחיים בישראל, ואת,  הצגת אותם באופן ברור ונוקב. אינני יכול להתווכח עם מישהו שמרגיש אחרת. מדובר בעניינים של תחושה. יש אנשים שמרגישים כך ויש שמרגישים אחרת. יש זווית הסתכלות שונות ועל כל אחד לעשות את השיקולים שלו, הן האובייקטיביים הקשורים לסיכוי לממש את שאיפותיו בעולם, והן הסובייקטיביים הקשורים לסולם ערכים ולהרגשות, לחשוב, לשקלל ולקבל את ההחלטה. אדם שערך בירור מקיף וכנה עם העובדות ועם עצמו, וסבור שחייו יהיו טובים יותר ומלאים יותר במקום אחר בעולם, הייתי ממליץ לו לעבור לשם.

ובלי קשר למה שתחליטי ובכל מקום בו תהיי זכרי את מידתו של אברהם אבינו, מידת "עין טובה". תמיד יהיו דברים שיפריעו ושלא יסתדרו, אך אם מסתכלים על העולם בעין טובה, לומדים לראות יותר את הטוב, ופחות להדגיש את הרע. עין טובה היא מידה שהאדם אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. חייו נעשים רגועים ומאושרים יותר, הוא מתנהל בין בני אדם באהבה ובחיבה והם משיבים לו באותה מטבע, והוא ממצב את עצמו בנקודה הרבה יותר טובה להצלחה בחיים בכל התחומים.